הצדדים וההליך
חברת הביטוח "הראל" (להלן: " הראל"/" המשיבה 1") התקשרה עם ארגון נכי צה"ל (להלן: " הארגון") במטרה לספק לחברי הארגון, כ-50,000 במספר, ביטוח חיים קבוצתי. במסגרת פוליסת הביטוח, התחייבה המשיבה בהסכם מול הארגון לשלם לעזבונו של נכה צה"ל שנפטר, סכום הנע בין 52,000 ש"ח ל122,000 ש"ח, תלוי בגיל הפטירה. פרמיית הביטוח שולמה למשיבה, כאשר מחצית מהפרמיה ממומנת על ידי משרד הביטחון, ואת המחצית השניה מנכה משרד הביטחון מתגמוליו של הנכה ומעביר למשיבה. בעותק פוליסת הביטוח נכתב, כי בביטוח החיים יכלל כל נכה צה"ל החבר בארגון, אלא אם הודיע בכתב על רצונו שלא להיכלל במסגרת הביטוח.
התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית הוגשה על ידי המבקשת - אלמנתו של נכה צה"ל, אמנון וסרשטיין ז"ל (להלן: " המנוח"). לפי הנטען, הזכאות לתשלום דמי ביטוח חלה עד הגיע המבוטח לגיל 75 כולל, קרי בטרם מלאו לו 76, ואילו לטענת המשיבות הזכאות חלה עד הגעת המבוטח לגיל 75 ולא יום אחד לאחר מכן.
סכום התובענה המוערך הוא 46,000,000 ש"ח ונאמר כי מדובר במאות מבוטחים שנפטרו במהלך 5 השנים האחרונות ואשר עניינם כשל המנוח. שאלת פרשנות תעודת הביטוח שנשלחה למבוטחים והתאמתה לפוליסת הביטוח הקבוצתי, הן השאלות העומדות ביסוד התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית. מחלוקת נוספת נוגעת להתאמת ההליך לתובענה ייצוגית.
תמצית העובדות
1. ביום 17.7.10 נפטר המנוח, יליד 30.7.1934, בשל מחלה. במועד פטירתו, היה בן 75 ועוד 11 חודשים ו-17 ימים. המנוח היה מבוטח בביטוח חיים באמצעות ארגון נכי צה"ל, אשר התקשר בהסכם ביטוח עם הראל. בשנים שקדמו לפטירתו שילם המנוח את פרמיות הביטוח, אשר הופחתו באופן אוטומטי מהקצבה החודשית שקיבל ממשרד הביטחון.
2. ביום 23.2.11 הודיעה הראל כי המבקשת אינה זכאית לדמי הביטוח בעקבות פטירת המנוח, הואיל ועבר את גיל 75 במותו. מפאת חשיבותה תובא ההודעה כלשונה:
"1. ביטוח החיים בארגון מוגבל בהתאם להוראות הסכם הביטוח למקרה מוות עד גיל 75.
2. חבר ארגון מעל גיל 75 אינו מבוטח במסגרת ביטוח החיים שלעיל וכמו כן מקרה מוות כאמור מעל גיל 75 אינו מהווה מקרה ביטוח על פי הסכם הביטוח.
3. המנוח נולד בשנת 1934 ובהתאם להוראות הסכם הביטוח גיל המבוטח נקבע על פי שנת הלידה בלבד ורואים את האדם כמי שנולד ביום 31/12 של אותה השנה.
4. בהתאם להגדרה זו רואים את המנוח כאילו נולד ביום 31/12/1934 וביום 31/12/2009 מלאו לו 75 שנים.
5. לאור העובדה כי החבר עבר את גיל 75, הופסקה גם גביית פרמיית הביטוח מתגמוליו החל מחודש 12/2009.
6. משנפטר המנוח, בשיבה טובה, בהיותו מעל גיל 75, לא היה מבוטח בביטוח החיים בעת פטירתו ומכאן גם שאין ולא קיימות זכויות כלשהן מכוח הסכם הביטוח הקבוצתי שלעיל ביחס למנוח".
ליבת טענות המבקשת
3. המבקשת סומכת טיעוניה על תעודת הביטוח שנשלחה למבוטחים בשנת 2010 (מב/1), אשר בה נכתב פעמיים, כי הביטוח תקף "לחברי הארגון עד שימלאו להם 75 (כולל)" וטוענת כי היא זכאית לתגמולי הביטוח בגין פטירת בעלה המנוח.
טענתה המרכזית של המבקשת היא כי הפרשנות הסבירה למונח "כולל", מתיישבת עם גרסתה כי היא זכאית לדמי הביטוח שכן, אדם נחשב לבן 75 מעת שמלאו לו 75 ועד שימלאו לו 76 שנים. למצער, יש לפרש את הדברים כך, לאור כלל הפרשנות כנגד המנסח והביטוי "כולל" בתעודת הביטוח.
4. לטענת המבקשת, המבוטחים רשאים לראות בתעודת הביטוח נוסח מחייב, מאחר שהפוליסה לא נשלחה אליהם. כל סתירה בין האמור בפוליסה לבין האמור בתעודה, אינה יכולה לפעול לרעת המבוטחים ומדובר בהטעייה, האסורה לפי סעיף 55 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח. כן טענה המבקשת, כי המשיבים הפרו חובה חקוקה להמציא למבוטחים העתק מפוליסת הביטוח. טענה זו תומכת המבקשת בסעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח ובפסיקה. עוד טענה, כי קיימות לפחות ראיות לכאורה לכך שהראל המשיכה לקבל עבור המנוח את פרמיית הביטוח, גם לאחר שלשיטתה עבר המנוח את הגיל הביטוחי. לחילופין, טענה המבקשת כי לא ניתן להטיל את האחריות לאי-תשלום פרמיות הביטוח על המבוטח אלא על ארגון נכי צה"ל.
עילות התביעה שלא פורטו בבקשת האישור אלא רק בסיכומים, הן הטעיה, כאמור בסעיף 55 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981 והפרת חובה חקוקה.