ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
30339-01-12
20/05/2014
|
בפני השופט:
עבאס עאסי
|
| - נגד - |
התובע:
פלונית
עו"ד אסף פוזנר ואח'
|
הנתבע:
1. פלוני
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
עו"ד א. כרמלי ואח'
|
| פסק-דין |
תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "
חוק הפלת"ד").
רקע כללי
:
- התובעת ילידת 1956, נפגעה בתאונת דרכים מיום 22/04/09. התאונה ארעה לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה ובעלה לשעבר, הנתבע 1, בא לאסוף אותה באמצעות רכבו; בעת עלייתה לתוך הרכב, היא קיבלה מכה במצח, נפלה לאחור ונחבלה בגבה.
ממקום התאונה הוסעה התובעת לקבלת טיפול בקופת חולים ומשם לבית חולים הדסה עין כרם, שם היא עברה טיפול רפואי ושוחררה עם הוראות למעקב ומנוחה. למחרת היא נבדקה שוב בקופת חולים ואובחנו אצלה רגישות ניכרת וכאבים בגב תחתון. בדיקת סי.טי שנערכה לה, הצביעה על שברים בחוליות 1L, 12D.
- הנתבעת 2 (להלן:"
הנתבעת") הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בביטוח חובה את רכבו של תובע 1 בזמנים הרלבנטיים לתאונה.
- אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאית התובעת.
הנכות הרפואית
- התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"
המל"ל") כתאונת עבודה. ועדה רפואית שליד המל"ל, אשר בדקה את התובעת, קבעה לה נכות בשיעור 9.75%. ערר שהגישה התובעת לוועדת העררים התקבל ושיעור הנכות הצמיתה שנקבעה לה מיום 01/05/10 עמד על 14.26%, המורכבים מ- 5% בגין שבר של גוף חוליה 12D לפי תקנה 37(8)(א) לתקנות הביטוח הלאומי; 5% בגין שבר בחוליה 1L לפי תקנה 37(8)(א) לתקנות ו - 5% בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה מותני בצורה קלה לפי תקנה 37(7)(א) ממחציתה.
שיעור הפיצויים
:
הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות
:
- מחומר הראיות עולה כי לפני התאונה, החל משנת 2004, עבדה התובעת כשכירה בחברת XXXXXXXXX כסדרנית סחורה בסופרמרקטים; בעקבות התאונה היא נעדרה מהעבודה למשך כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לעבודה באותו היקף מלפני התאונה ובאותו שכר, עד שפוטרה ביום 01/07/12.
- לטענת התובעת, פיטוריה נגרמו כתוצאה ישירה מפגיעתה בתאונה; הנתבעת כופרת בכך וטוענת כי אין זה סביר שהפיטורין של התובעת נגרמו עקב התאונה, משום שהם התרחשו כשלוש שנים לאחר אירוע התאונה; פרק זמן זה מנתק את הקשר הסיבתי בין פיטוריה לבין התאונה.
- לאחר פיטוריה, קיבלה התובעת דמי אבטלה מהמל"ל למשך שבעה חודשים. לאחר מכן, היא נכנסה לתוכנית שיקום מטעם המל"ל, החל מיום 01/01/13, במסגרתה היא למדה הנהלת חשבונות וקיבלה גמלת שיקום עד חודש ינואר 2014.
- מדו"ח רציפות ביטוח של המל"ל נ/1 עולה כי שכרה הממוצע של התובעת בשנת 2008 עמד על 4,720 ש"ח במעוגל. סכום זה צמוד להיום מגיע לסך של 5,300 ש"ח במעוגל. סבורני כי סכום זה משקף את בסיס השכר של התובעת; הוא קרוב לשכר הממוצע של התובעת בשנת 2012, שעמד על 4,960 ש"ח במעוגל ללא הצמדה.
עוד עולה כי, בזמן היעדרותה מהעבודה עקב התאונה קיבלה התובעת שכר מלא ששולם באמצעות מעבידה. התובעת אף אישרה במהלך חקירתה כי מאז התאונה ועד ליום פיטוריה המשיכה לעבוד באותה עבודה, באותו היקף ובאותו שכר (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר מיום התאונה ועד ליום פיטוריה.
- אשר לתקופה שלאחר פיטוריה של התובעת: כאמור, התובעת טוענת כי פיטוריה נגרמו עקב פגיעתה בתאונה; הנתבעת מכחישה זאת וטוענת כי הפיטורין אירעו שלוש שנים לאחר התאונה, כאשר בשנת 2011, התובעת נפגעה בתאונת עבודה נוספת ונעדרה מעבודתה במשך 46 ימים, ולא מן הנמנע שפיטוריה נבעו מפגיעתה בתאונה זו.
הנתבעת טוענת עוד כי, הנכויות שנקבעו לתובעת בגין עצם השברים, אין להן השלכה על תפקודה של התובעת, לפיכך יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 5% בלבד בגין הגבלת תנועה; נכות זו לא השפיעה על עבודתה במשך שלוש שנים ולא אמורה להשפיע על עבודתה.
בנסיבות הענין, סבורני כי, לא הוכח קשר סיבתי מלא בין פיטוריה של התובעת לבין פגיעתה בתאונה מושא התביעה. בנסיבות אלה, סביר להחיל על התובעת את הכלל שנקבע בפסיקה שלפיו, הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית (ע"א 3049/93 גריגסיאן נ' רמזי, פד"י נב(3) 792, 800 ו'-ז), ובהתאם לכך להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 14.26%.
לנוכח האמור, סבורני כי סביר לפסוק לתובעת מיום פיטוריה ועד להיום פיצוי גלובלי, מעבר לגמלאות המל"ל, בסך של 16,600 ש"ח במעוגל, בצירוף ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 16,700 במעוגל, וזאת לפי הפסד של 14.26% מהשכר, ובסיס שכר בסך 5,300 ש"ח לחודש.