השופט א' רובינשטיין:
א. שלושה ערעורים על גזרי דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) בת"פ 53033-11-11: הראשון, מיום 17.6.2013, שבגדרו הוטלו על המערער בע"פ 5925/13 (להלן המערער 1) ועל המערער בע"פ 5495/13 (להלן המערער 2) מאסר בפועל של שבעה חודשים בניכוי ימי מעצרם ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; השני, מיום 30.10.13, בגדרו הוטלו על המערער בע"פ 8428/13 (להלן המערער 3) ששה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ומאסר על תנאי למשך שלוש שנים. הפרשה עניינה חברות המערערים - בגירים תושבי ישראל - בתנועת חמאס, המוכרזת כארגון טרוריסטי לפי הפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948 (להלן הפקודה), ובתוך זה פעילותם בתנועה כפי שיפורט.
ב. המערערים 1 ו- 2 הורשעו בעקבות הודאתם, יחד עם נאשמים אחרים, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מיום 12.11.11, בעבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודה. המערער 3 הורשע, יחד עם נאשם אחר, בעברה זהה, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום אחר מיום 12.11.11. בהסדרי הטיעון בין המשיבה למערערים, הוסכם כי המשיבה תטען לעונש של ששה חודשי מאסר נוספים לתקופת מעצרם בתיק. שלושת המערערים שהו במעצר כלהלן: המערער 1 למשך שלושה חודשים ועשרים ושניים יום, המערער 2 למשך כשלושה חודשים והמערער 3 למשך כחודשיים.
רקע והליכים
ג. כעולה מכתבי האישום המתוקנים שהוגשו נגד המערערים, נטלו הם ואחרים חלק בפעילות חברתית, חינוכית ודתית במטרה לחזק את מעמדה של תנועת החמאס בקרב תושביה המוסלמים של ירושלים. פעילות זו כללה, בין היתר, תמיכה במוסדות חינוך, מתן שיעורים בנושאי דת האסלאם, ארגון סעודות ציבוריות והפעלת מחנות קיץ לילדים.
ד. כחלק מפעילות זו, ובמהלך חודש אוקטובר 2010, התכנסה קבוצה, ובתוכה המערערים, על מנת לדון בדרכי הבעת תמיכה והזדהות עם אנשי תנועת החמאס ששהו, החל מיולי 2010, בחצר משרדי "הצלב האדום" בירושלים, במחאה על שלילת תושבותם על ידי שר הפנים בעקבות הרשעתם בפעילות ותמיכה בארגון טרוריסטי ושהיה בתחומי ישראל שלא כדין.
ה. במסגרת הפגישה האמורה, התקבלה החלטה להגביר את תדירות ביקורי ההזדהות אצל אותם פעילי חמאס, וכן לתמרץ תומכי חמאס תושבי ירושלים לבקר אצל הפעילים המוחים. בהתאם לכך, הפיצו המערערים את ההחלטה בקרב אנשי החמאס, הגבירו את ביקורי ההזדהות שלהם בחצר הצלב האדום, והביאו בפועל להגברת כמות המבקרים שפקדו את מאהל החמאס במקום. יודגש, כי בכתב האישום שהוגש כנגד המערער 3 ונאשם נוסף, צוין כי הם לא היו חלק מן המועצה שהורתה על קיומו של המפגש ועל הביקורים אצל פעילי החמאס.
גזר דינו של בית המשפט קמא
ו. בגזר דינו למערערים 1 ו-2, נתן בית המשפט דעתו לכך שהמעשים שבהם הודו המערערים מהווים אמנם פעילות "אזרחית", אך ציין, כי נעשו במסגרת תנועת החמאס ועל מנת לקדם את מטרותיה, ובפרט את מעמדה בקרב האוכלוסיה הפלסטינית בירושלים, ומשכך יש לראותם בחומרה. מנגד, ציין בית המשפט לזכות המערערים את הודייתם, וכן את היותם בעלי רקע נורמטיבי ונעדרים עבר פלילי. בית המשפט הוסיף, כי המערערים שהו תקופה משמעותית במעצר עד תום ההליכים, ותקופות ממושכות במעצר בית מלא. ועם זאת קבע בית המשפט, כי נוכח חומרת העבירות כאמור, וחרף הנסיבות המקלות, אין להסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, ויש להטיל עונש מאסר בפועל. נגזר עונשם כאמור.
ז. בגזר דינו למערער 3, אשר טען גם לעונש ללא הרשעה, קבע בית המשפט, כי במישור העובדתי והמשפטי זהה עניינו לעניינם של המערערים 1 ו-2, ולפיכך יש מקום להרשיעו כמותם. כן הוסיף, כי הסדר הטיעון בעניינו של המערער 3 כלל הרשעה, וכי מהותה וחומרתה של העבירה אינן מאפשרות אי-הרשעה; ואולם, בשל בעיות רפואיות שפקדו את המערער ואשתו, החליט בית המשפט להקל במעט את עונשו ביחס לאשר הוטל על המערערים 1 ו-2. הושת העונש כאמור.
הערעור
ח. לטענת המערער 1, יש לתת את הדעת לכך ששהה במעצר במשך שלושה חודשים ועשרים ושניים ימים, ובמעצר בית מלא לתקופה של שנה וחודשיים. משכך, גם בגדרי הסדר הטיעון, ניתן ואף ראוי היה להטיל עונש מאסר בפועל של ששה חודשים - ולא של שבעה חודשים כפי שהוטל - באופן שיאפשר למערער לרצות את יתרת תקופת מאסרו, קרי שישה חודשים בחיסור התקופה שישב במעצר - בעבודות שירות. כך, לטענת המערער, ניתן לקיים את מטרות הענישה וגם לבטא את האינטרס הציבורי, וביחוד לנוכח העובדה שהמערער חזר לשגרת חיים תקינה ונורמטיבית לאחר ששילם את המחיר בתקופות מעצרו כמתואר.
ט. לטענת המערער 2, בכך שהורה בית המשפט לממונה על עבודות שירות לבדוק את התאמתו של המערער, יצר הסתמכות בלבו לפיה אם יימצא מתאים לעבודות שירות, לא יוטל עליו עונש מאסר בפועל. קרי, אף שהמערער נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות, הטיל בית המשפט על המערער מאסר בפועל של שבעה חודשים. לטענתו, טעה בית המשפט בקביעתו כי חומרת העבירה אינה מאפשרת הטלת עבודות שירות, שכן אחרת מדוע הורה לבדוק התאמתו לכך. המערער הוסיף וטען, כי מדובר במקרה ברף הנמוך של מתחם הענישה, וכי בית המשפט לא נתן דעתו לחלקו השולי במעשים, לשהותו במעצר ממושך ולנסיבותיו האישיות, בפרט מצבו המשפחתי ועברו הנקי.
י. לטענת המערער 3, יש להבחין בין חברות בארגון טרור לבין פעילות בארגון טרור, והדגיש כי המעשה הפעיל היחיד שניתן לייחס לו הוא השתתפות בפגישה המתוארת, ולא מעשה של "גיוס" או "התגייסות" לשורותיה של תנועת החמאס. כן הוסיף, כי צוין מפורשות בכתב האישום בעניינו, שלא נטל חלק בועדה שיזמה את המפגש ואת הביקורים אצל פעילי החמאס במשרדי הצלב האדום. עוד טען, כי בדיון ביום 25.6.13 בעניין הסדר הטיעון, הסכימה המשיבה בעל פה להחיל בעניינו הסדר זהה לזה שנקבע באשר לנאשם הנוסף בכתב האישום, לפיו בכפוף להצגת תעודות רפואיות, תבקש המשיבה להוסיף חמישה חודשי מאסר לתקופת מעצרם. המערער הוסיף וטען, כי יש בהרשעתו בכדי לפגוע בפרנסתו ובעתידו המקצועי. עובדה זו, כך טען, יחד עם שהותו הממושכת במעצר ומצבם הבריאותי הקשה שלו ושל אשתו שלקתה במחלה קשה, מביאים לכך שהאינטרס החברתי בעניינו מתקיים באי-הרשעתו ובהטלת עבודות שירות לתועלת הציבור, ולחלופין המרת יתרת תקופת מאסרו בעבודות שירות.
הדיון
יא. בדיון בפנינו טענו במשותף באי כוחם של המערערים 1 ו-2 כי שולחיהם מעדו באופן חד-פעמי, ולאחר מעצר ממושך ומעצר בית ממושך ממנו חזרו לשגרת חיים נורמטיבית; המערער 1 עובד כמנהל חינוכי מטעם הווקף ומשלים תואר שני, והמערער 2 הוא בעל עסקים במזרח ירושלים. לכן, כך טענו, אין טעם להחזירם לבית האסורים, אלא נכון יהיה להטיל ששה חודשי מאסר, ואת יתרת תקופת מאסרם - ששה חודשים בחיסור התקופות שישבו במעצר - ירצו בעבודות שירות. תוך כך, חזר בא כוחו של המערער 2 והטעים את ההסתמכות שנוצרה בעקבות שליחתו לממונה על עבודות שירות וחוות הדעת החיובית של הממונה בעניינו.
יב. בא כוחו של המערער 3 טענה, בין היתר, כי ייגרם לו נזק מקצועי רב, בהיותו רואה חשבון המבקש לעסוק בכך בישראל, אם יורשע ויושת עליו מאסר בפועל.
יג. באת כוח המשיבה סברה כי אין מקום להתערב בעונשים, תוך הטעמת החומרה שייחס בית משפט זה במקרים אחרים להשתייכות לארגון טרור. כן הוסיפה, כי נסיבותיהם האישיות של המערערים נלקחו בחשבון בהרשעה, ובפרט במקרה של המערער 3, לאור הנסיבות הרפואיות שלו ושל אשתו.
הכרעה