1. זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, שהגישו זוג הורים ושלוש בנותיהם הקטינות, בגין נזקים שנגרמו ואשר צפויים להגרם להם, עקב מעשים מגונים שביצע הנתבע (אביו של התובע מס' 4), בנכדותיו הקטינות (התובעות מס' 1 - 3).
2. התביעה הוגשה כתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, לאחר שהנתבע הורשע במסגרת תפ"ח (ב"ש) 14888-04-10, בביצוע ארבע עבירות של מעשים מגונים בקטין בן משפחה (עבירה אחת בכל אחת מן התובעות מס' 2 ו-3, ושתי עבירות בתובעת מס' 1), ונגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים, וכן חויב לשלם לכל אחת מן המתלוננות (התובעות מס' 1 - 3), פיצוי בסך 15,000 ש"ח.
לטענת התובעים, נגרמו לתובעות מס' 1 -3 (ילידות השנים 1997,1996, ו - 2002), ולאביהן, התובע מס' 4, נכויות פסיכיאטריות לצמיתות כתוצאה מן העוולות. התובעים טענו, כי לתובעים מס' 4 ו- 5, עומדת זכות תביעה כניזוקים ישירים, שכן במעשיו, עוול כלפיהם הנתבע ברשלנות ובהפרת חובות חקוקות, וזאת, לצד עוולות התקיפה כלפי הקטינות. עוד נטען, כי לתובע מס' 4, עומדת גם עילת תביעה כניזוק משני, בהתאם להלכה הפסוקה.
3. אין מחלוקת על עצם ביצוע המעשים, ועל אחריות הנתבע, לנזקי התובעות מס' 1 - 3 בגין עוולות התקיפה שעוול כלפיהן, נוכח הרשעתו. הנתבע חולק עם זאת, על היקף הנזקים הנטענים, וטוען, כי נזקי הקטינות לרבות, נכויות הנפשיות של התובעות מס' 1 - 3, אינם נובעים במלואם, מן העוולות שביצע. התובע חולק גם, על חבותו הנטענת, כלפי התובעים מס' 4 ו- 5. לטענתו, לא מתקיימים, ביחס לתובע מס' 4, התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה, לעניין זכות התביעה של ניזוק משני, בגין מעשה עוולה, וכי לתובעים מס' 4 ו- 5, לא עומדת עילת תביעה בנזיקין כלפיו, כניזוקים ישירים.
4. לתובעים העידו: התובעים מס' 4 ו- 5 (התובעת מס' 5 לא נחקרה על תצהיר עדותה הראשית), רב (להלן: "הרב"), שהעיד על עיסוקו של התובע כסופר סתם, ועל לימודיו בכולל לאברכים, המומחית ד"ר תמר מוזס, אשר הגישה חוות דעת פסיכיאטרית בעניין התובעות 1 - 3, והמומחה ד"ר דימטרי פוסטילניק, אשר הגיש חוות דעת פסיכיאטרית, בעניין התובע מס' 4.
לנתבע העידו, המומחית ד"ר טלי וישנה, אשר הגישה חוות דעת, בעניין התובעים 1 - 4, יחד עם הפסיכולוג ד"ר ירחמיאל קרמר, וכן שני בניו של הנתבע - אחיו של התובע מס' 4.
5. המומחית מטעם התובעים ד"ר מוזס, חיוותה דעתה כי התובעות מס' 1 ו- 2, מתסמונת דחק בתר חבלתית מורכבת (Complex PTSD) לצד הפרעת הסתגלות, הנובעות מן הפגיעה המינית על ידי סבן - הנתבע. המומחית העריכה, את שיעור נכותה הצמיתה של התובעת מס' 1 ב- 30%, על פי ס"ק 34.ב(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ואת שיעור נכותה של הנתבעת מס' 2 - ב- 25%.
בסיכום חוות דעתה לעניין התובעת מס' 1, נאמר: " מדובר בנערה כבת 16 אשר התפתחות בגיל הרך היתה תקינה. מגיל 6 ועד גיל 12 הייתה נתונה להתעללות מינית על ידי סבה (הסב הואשם בפלילים ונידון לשלוש שנות מאסר). גילוי ההתעללות המינית בה ובאחיותיה גרם לשבר משפחתי משמעותי, האב חדל עבוד ומצבה הכלכלי של השפחה התדרדר. בהמשך פיתחה ... הפרעת התנהגות במסגרת הבית ובבית הספר. שינויים במצב הרוח עד כדי פגיעה עצמית, בעיות משמעת בבית הספר, גם מעבר לפנימיה לא שיפר את מצבה. כיום לומדת בפנימיה חדשה, נראה שההסתגלות הראשונית שם תקינה, ... חזרה בשאלה... בבדיקתה התרשמתי בנוסף לתיאור הנ"ל גם מבלבול בזהות המינית, צורך רב בשליטה עד כדי התנהגות אגרסיבית ולעיתים קושי בהבנה של נורמות התנהגות חברתיות מקובלות, במהלך השנים הציעו לה טיפולים שונים אך היא לא שיתפה פעולה".
המומחית קבעה, כי התובעת מס' 1 זקוקה לטיפול פסיכותרפי, בתדירות של שני טיפולים לשבוע, לתקופה של שנתיים, בעלות של כ- 350 ש"ח לשעת טיפול.
בסיכום חוות הדעת בעניין התובעת מס' 2 נאמר: "מדובר בנערה אשר התפתחותה בינקות הייתה תקינה. השתלבה יפה בגנים ובבתי הספר. עברה התעללות מינית ע"י סבה (שהתעלל גם באחיותיה) שבעטיה חל שינוי בהתנהגותה, הופיעו פחדים שונים - בעיקר קושי לישון בלילות. בעקבות אחותה, עברה ללמוד בפנימיה וגם שם התמידו קשיי ההתנהגות וחוסר קבלת סמכות. כיום לומדת בפנימיה חדשה והסתגלותה הראשונית תקינה. בבדיקתה התרשמתי מנערה אשר בנוסף למתואר לעיל מדווחת על פחדים שונים, על קשיים בהתמודדות החברתית... היא מרגישה גם רגשות אשמה על השבר במשפחתה".
המומחית קבעה, כי התובעת מס' 2 זקוקה לטיפול פסיכותרפי אינטנסיבי, למשך שנתיים בעלות של כ- 350 ש"ח לשעת טיפול.
בסיכום חוות הדעת בעניין התובעת מס' 3, כתבה המומחית: "מדובר בילדה כבת 10.5 אשר התפתחותה בגיל הינקות הייתה תקינה. בהיותה כבת שש נפגעה מינית על ידי סבה. שפגע גם באחיותיה הגדולות, לאחר הפגיעה הופיעו פחדים מפני החושך וקושי להישאר לבד בבית. במצבה הנוכחי לא ניתן לקבוע קיום נכות נפשית. עם זאת יש להתייחס לעובדה שמדובר בילדה צעירה שיתכן והתסמינים הקשורים לפגיעה יחלו בגיל ההתבגרות. אי לכך אני ממליצה על בדיקה נוספת בגיל 16".
יצוין ויודגש, כי ב"כ התובעים, לא ביקשה להפסיק את התביעה ביחס לתובעת מס' 3, על אף מסקנת המומחית מטעם התובעים, אלא טענה, כי יש לפסוק לזכותה, לצד הפיצויים בגין כאב וסבל, גם פיצויים גלובליים בגין הפסדי הכנסה צפויים בעתיד וראשי נזק נוספים, על יסוד ההנחה, כי תגרם לה בעתיד נכות צמיתה, כתוצאה מן העוולות שעוול כלפיה הנתבע.
המומחה ד"ר פוסטילניק חיווה דעתו לעניין התובע מס' 4: "מר... היה אדם בריא ומתפקד. האירוע (גילוי התעללות מינית של הסב בבנותיו של הנבדק) הוא שגרם להפרעה נפשית ממנה סובל מר ... מאז האירוע ועד היום הזה. על פי הנתונים שבידי ואשר הוצגו בחוות הדעת, הגעתי למסקנה כי מר ... סובל מתסמונת חולנית משולבת: הן הפרעת חרדה כוללנית מלווה בהתקפי פאניקה והן הפרעה דיכאונית מתמשכת בעוצמת דיכאון דיסתימי. התסמונת פרצה מיד לאחר האירוע ובהשפעתו. התסמונת הנה ממושכת וכפי שפורט, נמשכת גם כיום בעוצמה רבה. התסמונת החולנית המשולבת שממנה סובל הנבדק, נמשכת ברציפות לאורך כל תקופה זו עם החמורות ושיפורים ואף פעם לא הגיעה לרמיסיה (הפוגה) מלאה. בהשפעת התסמונת חלה ירידה תפקודית בינונית עד בולטת במשורי חיים מרכזיים של הנבדק (תעסוקתי, חברתי, משפחתי וזוגי). אני קובע את נכותו של מר... כ- 20% לפי סעיף 34ב'3 (מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי)".
6. המומחית מטעם הנתבעים, ד"ר וישנה, הסכימה עם חוות דעת ד"ר מוזס, באשר לאבחנה ביחס לתובעת מס' 1, ושיעור נכותה - 30%, אך קבעה כי יש לייחס רק מחצית הנכות, לתקיפה המינית על ידי הסב. לעניין זה נאמר בחוות דעתה: "אמנם על פניו קיים קשר בין פגיעתה המינית לבין התפתחות ההפרעה. עם זאת, תגובת ההורים היא בעלת חשיבות מכרעת אף היא, ובמקרה זה נכותו של האב יחד עם מגמה להעצים הפגיעה מסיבות של פיצויים, תוך חוסר ראייה של צרכיה של בתו בפועל, עלולה לגרום להחמרה במצב או להתייצבות של המצב הפתולוגי.... מתמודדת עם תגובות נפיצות ולא צפויות בבית שהן ככל הנראה אחת הסיבות לפנייתה לפנימייה, כמו גם התמודדות עם הפער הדתי בינה לבין המשפחה. אין להתעלם מאלה בבואנו לאמוד את מרכיב הפגיעה המינית בהתפתחות הפתולוגיה, ויש להשית לפחות חלק מן הפגיעה על התנאים הסביבתיים. לפיכך ניתן לחלק את הפגיעה... ל- 15% עקב קווי אישיות הקשורים בין היתר לנטיות אישיות ולסביבת גידולה, ו- 15% תולדה של הפגיעה המינית. ... עדיין לא הגיעה לבגרות, ויש לקוות כי תחת טיפול מתאים לא תתפתח הפרעה מלאה, ועל כן ניתן לקוות שבעוד כשנתיים מצבה ישתפר, והיא תצליח לגדול לחיים פוריים ותפקודיים. במקרה זה, יש לעדכן את אחוזי הנכות בהתאם. עם זאת, נראה כי טובת הילדה תהא קביעת אחוזי נכות לצמיתות על מנת למנוע פתיחה מחדש של התיק בהמשך תוך העלאה מחדש של האירועים".
ד"ר וישנה העריכה את נכותה הצמיתה של התובעת מס' 2, בשיעור 30%, הגבוה מדרגת הנכות על פי הערכת ד"ר מוזס, אלא שגם ביחס לתובעת זו, סברה כי יש לייחס מחצית הנכות בלבד, לפגיעה מידי הסב. לעניין זה נאמר בחוות הדעת: "בדומה לאמור לעיל, אמנם קיים קשר סיבתי ברור בין פגיעתה המינית לבין התפתחות ההפרעה. עם זאת, גם במקרה זה קיימת חשיבות רבה לתגובת ההורים. יתרה מכך, ... נושאת מידה רבה של אשמה כאשר היא מרגישה שהיא זו שהובילה למצב הנפשי של הוריה, בפרט אביה, ואשמה זו תרומת בפני עצמה לפתולוגיה. בדומה לאחותה, גם ... בחרה לצאת מהמסגרת הביתית, שאותה חוותה פורמלית כמיטיבה, אך בפועל גם כנפיצה, לא מאפשרת ביטוי אישי, ובעיקר מעצימה חושות של אשמה ואמביוולנטיות כלפי חשיפת האירוע. לפיכך, סביר יהיה לחלק אתת הנשיאה בנזק ל- 15% עקב הפגיעה המינית, ו- 15% עקב תנאי הסביבה הבלתי יציבים והכשל בתפקוד ההורי. בהיותה צעירה יש לקוות שתחת טיפול מתאים מצבה ישתפר והיא תגדל להיות צעירה תפקודית וניתן לשקול בעתיד עם תוך ההתבגרות בחינה מחדש של אחוזי הנכות, אם כי מבחינה טיפולית ייטיב עם הנערה לקבוע אחוזי נכות לצמיתות על מנת לא להחזירה עם הבגרות שוב לאירועי ילדותה".
ביחס לתובעת מס' 3, הסכימה המומחית עם מסקנת ד"ר מוזס, לפיה בשלב זה לא נגרמה לה נכות פסיכיאטרית, אם כי, לסברתה, ניתן לזהות כבר עתה סימנים לחרדה ואפשרות להתהוות תסמונת בתר חבלתית, בתוצאות הבדיקות שעברה. המומחית סברה, כי אמנם קיים חשש שבתקופת ההתבגרות תגרם לה הפרעה כלשהי, אך ניתן למנוע אותה באמצעות הדרכה הורית, והמנעות מעיסוק בעניין הפגיעה המינית, לאחר סיום המשפט.
באשר לתובע מס' 4, נקבע בחוות דעת המומחית, כי הינו סובל מדיכאון, הפרעת חרדה כללית (GAD) ומהפרעת אישיות בתי מסווגת (NOS), וכן איבחנה " ... סימנים רבים לתסמונת דחק בתר חבלתית ( PTSD) המתבטאת באי ספיקת אגו, הגובלת בפסיכוזה". המומחית העריכה, את שיעור נכותו של התובע, בגין הפרעות אלה, ב- 30%, אלא שלדבריה, נכות זו, אינה תולדה של החוויות שחווה, עקב הפגיעה בבנותיו, כפי שטענו התובעים, אלא, תוצאה של הפרעת אישיות שפיתח, על רקע ילדות קשה, בנוכחות אב אלים ואם נטולת יכולת הגנה. לדבריה: "... מספר על ילדות קשה ביותר בצילו של אב אלים ואם שאינה מצליחה להגן עליו מפני זעמו של האב. ילדים שעברו התעללות והזנחה הם בסיכון גבוה להתפתחות של הפרעת אישיות. הזנחה והתעללות בילדות, הם גם גורמי סיכון להפרעות נפשיות רבות ומגוונות, ביניהן דיכאון וחרדה. אם כן, הטריגר הספציפי שהוביל להתפתחות ההפרעה אינו ברור, וילדותו... הוא סיבה אפשרית וסבירה, ומכל מקום, ברור כי ההפרעה קדמה לאירועים המתוארים".
לעניין הקשר הסיבתי, בין מצבו של התובע, והתקיפות המיניות של הקטינות על ידי הנתבע, קבעה המומחית: "בחוות דעתו של ד"ר דימטרי פוסטילניק מתאריך 3.12.12 בנוגע לאבחנה, מתרשם הבודק כי '... סובל מתסמונת חולנית משולבת: הן הפרעת חרדה כוללנית מלווה בהתקפי פאניקה והן הפרעה דכאונית מתמשת בעוצמת דיכאון דיסתימי'. אנו מסכימים עם אבחנות אלה. עוד מתרשם הבודק כי '... היה אדם בריא ומתפקד. האירוע (גילוי התעללות מינית של הסב בבנותיו של הנבדק) הוא שגרם להפרעה נפשית ממנה סבול מר ... מאז האירוע ועד היום הזה'. נראה לנו כי קביעה זו אינה מדויקת, בלשון המעטה! כאמור, להערכתנו ... סובל מהפרעת אישיות שהיא הבסיס למצבו הנוכחי, ובפועל לא חל שינוי מהותי בהתנהלותו הנפשית או התפקודית בין המצב שלפני הפגיעה בבנות למצב הנוכחי. לפיכך הפגיעה בבנות אינה עומדת במוקד הנכות הנפשית של ... אלא אירועי ילדותו והפרעת האישיות שפיתח, ללא קשר לפגיעה בבנות. נראה כי בקשה לסעד במקרה זה צריכה להיות דרך המוסד לביטוח לאומי ולא באמצעות תביעת נזיקין זו".