ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בישראל נ' ישראלוביץ

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בישראל, אשר ברוב של שניים נגד אחד ביטל את פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי וזיכה את המשיבה מהעבירות שיוחסו לה בקובלנה.

נגד המשיבה הוגשה קובלנה לפיה החל מיום 21.7.09 הטרידה את הגב' איילת דבי (המתלוננת), לרבות במקום עבודתה, איימה עליה ועל קרוביה, התבטאה באופן בוטה וחמור כלפיה, בין היתר, באמצעות שיחות טלפון שיזמה ומשלוח הודעות דואר אלקטרוני תוך נקיטת לשון איום ואף תלתה מודעה המכפישה את שמה של המתלוננת.

לא אחזור כאן על הודעות הדואר האלקטרוני הרבות ששלחה המשיבה למתלוננת אך אזכיר בקצרה, כי הן כוללות ביטויים חריפים ביותר כגון: "מפלצת שכמותך"..., "זונה"..., "מי יתן ותכתבי בספר המתים לאחר סבל וכאב, לשנה רעה תכתבי ותחתמי, זונה".

נטען, כי המתלוננת התקשרה לאימה של המשיבה בבקשה לסייע לה במניעת הטרדות מצד המשיבה, וכי המשיבה האזינה לשיחה וטענה בפני המתלוננת כדלקמן: "לא זיהיתי את קולך, אני רגילה שהזין של חגי בפה שלך..., אני אבוא לבית כנסת ואעשה התקף לב לאבא שלך".

כמו כן, נטען בקובלנה, כי המשיבה אף הגדילה לעשות ותלתה במקום מגוריה של המתלוננת הודעה באותיות קידוש לבנה בנוסח כדלקמן: " היזהרו לנפשותיכם!!! בנות ישראל היקרות, שמרו על בעליכם מפני הסכנה האורבת להם ולמשפחותיהם. איילת דבי, מרח' העצמאות בהרצליה הורסת משפחות, אינה בוחלת בפיתוי ובקיום יחסים עם גבר נשוי, אב לילדים, תינוקות, ומותירה אחריה משפחה הרוסה, אל תאמרו לי זה לא יקרה – היזהרו והישמרו מפניה".

בנוסף, נטען בקובלנה, כי המשיבה הטרידה גם את אימה של המתלוננת, התקשרה למקום עבודתה של המתלוננת, יזמה שיחות בעניינה עם עובדים במקום עבודתה ואף הופיעה בבית הכנסת בו מתפללים הורי המתלוננת.

למשיבה יוחסו הוראות החיקוק הבאות:

1.עבירות של נקיטת לשון איום.

2.עבירות של אי מתן עזרה לבית משפט לעשות משפט.

3.עבירות של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

4.עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין.

בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע פה אחד את המשיבה בעבירה של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין וזיכה אותה מהעבירות האחרות שיוחסו לה בקובלנה.

בית הדין המשמעתי המחוזי הטיל על המשיבה את העונשים הבאים:

1.השעיה בפועל מלשכת עורכי הדין לתקופה של שנה.

2.שנת השעיה על תנאי למשך 3 שנים מיום סיום ריצוי ההשעיה בפועל והתנאי הוא, כי המשיבה לא תעבור עבירה על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.

3.פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪.

4.תשלום הוצאות ללשכה בסך 3,000 ₪.

הן המערערת והן המשיבה הגישו ערעור על פסק דין זה. המשיבה ביקשה לזכותה ואילו המערערת ביקשה להרשיע את המשיבה גם בעבירות נוספות ובמיוחד, דרשה, להחמיר בצורה משמעותית בעונשה.

כאמור, שניים מחברי בית הדין המשמעתי הארצי קבעו, כי לא היה מקום להעמדת המשיבה לדין וביטלו את העונשים שהוטלו על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי.