העליון דחה ערעור על פס"ד מחוזי וקבע כי באופן כללי אין לשלול את קבילותה של ראיית טביעת נעל

השופט נ' הנדל:

1.            מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (תפ"ח 1041-08, כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין, ר' בן-יוסף), אשר הרשיע את המערער בהריגה וגזר עליו 12 שנות מאסר בפועל. הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

העובדות הצריכות להכרעה

א)    כתב האישום

2.            על פי כתב האישום, בתקופה הרלבנטית עבד המנוח כשומר באתר בנייה ביפו. בשעות אחר הצהריים של יום 28.3.2008 הגיע המערער לבקר את המנוח במקום עבודתו. המנוח והמערער שתו יחדיו וודקה. בשלב כלשהו התפתחה בין השניים קטטה, ובמהלכה הכה המערער את המנוח וחנק אותו למוות. על בסיס זה הואשם המערער ברצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ב)    גרסת המערער

3.            המערער שולל לחלוטין את מעורבותו בהריגת המנוח. לפי גרסת המערער הוא והמנוח היו חברים ותיקים וקרובים, ומעולם לא אירעו ביניהם מעשי אלימות. ביום המוות הוא הגיע לבקר את המנוח באתר הבנייה, והם ניהלו שיחה ידידותית אגב שתיית וודקה. בשלב מסוים נכנס המנוח לביתן השמירה, ואילו המערער התיישב על ספסל ונרדם. כשהתעורר המערער - נכנס לביתן השמירה, ושם מצא את המנוח שרוע על הרצפה ללא רוח חיים. המערער לא הכה את המנוח ולא ידוע לו מי גרם למותו של המנוח.

ג)    פסק הדין העיקרי של בית המשפט המחוזי

4.            בית המשפט המחוזי קבע כי מותו של המנוח נגרם במעשה אלימות, אשר כלל הפעלת לחץ על צווארו באמצעות דריכה. השאלה המרכזית איננה מהו גורם המוות, אלא זהות הממית - מי חנק את המנוח למוות.

           בהכרעת הדין נקבע כי הראיות הנסיבתיות אינן מותירות ספק סביר ביחס לאשמתו של המערער: אתר הבנייה היה נעול כאשר נמצאה גופתו של המנוח. המערער והמנוח היו היחידים ששהו בתוכו. מתחת לציפורני המנוח נמצאו סימני דנ"א של המערער, ועל המערער נמצאו חבלות ושריטות שמקורן בציפורני אדם. כמו כן, המנוח נשא סכום של כמה אלפי שקלים שלא נלקחו ממנו, ממצא שמלמד לכאורה על כך שהריגתו לא הייתה למטרות שוד.

           בהכרעת הדין ציין בית המשפט המחוזי כי "במוקד הראיות הנסיבתיות" עומדת סוגיית טביעות הנעל. מדובר בבדיקה שערך המומחה מטעם התביעה, רפ"ק ירון שור (להלן: שור). בהמשך ארחיב בנושא זה. בקצרה אציין כאן כי שור מצא התאמה מסוימת בין סוליות נעלי המערער לבין עקבות נעליים שנמצאו בזירת הרצח, הן על חולצת המנוח והן בכתמי הדם סמוך לגופת המנוח.

           בנוסף, בית המשפט המחוזי הכריע כי המערער היה שיכור בעת שהמית את המנוח. זאת בהסתמך על בדיקת "ינשוף" שנערכה למערער סמוך לאחר גילוי גופת המנוח, ובה נמצא שיעור אלכוהול של 730 מיקרוגרם לליטר (מוצג ת/67). לכך יש לצרף את עדותו של המערער כי הוא והמנוח שתו שני בקבוקי וודקה. ממצא עובדתי זה מעורר קושי בהרשעת המערער בעבירה של רצח, שאחד מיסודותיה הוא כוונה תחילה. בית המשפט המחוזי החיל את סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין:

"עשה אדם מעשה במצב של שכרות, והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה".

המשמעות המעשית היא שהעבירה הרלבנטית היא הריגה, שהיסוד הנפשי שלה איננו כוונה תחילה אלא אדישות לתוצאה. בהתאם לכך הורשע המערער בהריגה על פי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בשילוב עם סעיף 34ט(ב) לחוק.

5.            במסגרת גזר הדין צוין כי בתי המשפט מצווים להביא את המסר של קדושת חיי אדם וזכותו לחיות ללא מורא. נכון הוא שהמערער היה שיכור, אך אין בכך כדי להקל עליו, שהלוא הוא הביא עצמו למצב השכרות בו היה נתון, ובכל מקרה הדבר כבר נלקח בחשבון כאשר הורשע המערער בעבירה קלה יותר של הריגה ולא רצח. לקולא צוינו גילו המבוגר של המערער (יליד שנת 1946), עברו הנקי, והעובדה שלא ניסה להימלט אחרי המעשה. בסיכומו של דבר נגזרו על המערער 12 שנות מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי שתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירות מסוג פשע לפי סימן ח' לפרק י' לחוק העונשין וכן לא יעבור את העבירה בה הורשע.  

ד)    הערעור הראשון

6.            הסנגוריה ערערה על פסק הדין העיקרי. נטען, בין היתר, כי במוקד הרשעתו של המערער עמדה עדותו של שור. הלה העיד, כזכור, על מידת קיומה של התאמה בין העקבות שנמצאו בזירת הרצח לבין נעליו של המערער. אלא שלטענת הסנגוריה לא היה בכך די כדי להרשיע את המערער במיוחס לו.

           בהמשך הגישה הסנגוריה נספח, ובו נטען כי השוואת טביעות נעל הינה ראיה בלתי-קבילה ולחלופין בעלת משקל נמוך. לטענות אלו של הסנגוריה הובאו שלושה סימוכין: מאמר של סרינה ויזנר וירון שור (הוא המומחה מטעם התביעה בתיק זה), אשר מדווח על ניסוי בהשוואת טביעות נעל; דוח של גוף פדראלי בארצות הברית העוסק באיכותן של ראיות מסוג טביעת נעל; ופסק דין של בית משפט אנגלי שמנתח ראיות אלו.

           לאחר דיון הורינו לסנגוריה להגיש את האסמכתאות הנזכרות באמצעות בקשה לצירוף ראיות. הבקשה הוגשה, ולאחר דיון בעל פה - התקבלה. נקבע כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, שיקבל את שלוש הראיות החדשות ויזמן את שור לעדות נוספת. לאחר מכן היה על בית המשפט המחוזי לקבוע האם יש בחומר החדש כדי לשנות את החלטתו להרשיע את המערער.