1. הערעור הוא על החלטת הרשמת (כב' השופטת תמר שרון-נתנאל כרשמת, כתוארה אז, להלן: כב' הרשמת) מיום 26/10/12 בתיק ת"א 1090/87, לפיה דחתה את בקשת המערער לשום את הוצאות המשפט, בהתאם להוראות פסק דין של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא, השופט יצחק יעקבי שווילי (בדימוס)), בתיק אישות 1090/87, מיום 3/5/1989.
ההליכים הקודמים:
2. כמפורט בהחלטת כב' הרשמת וכעולה מכלל הראיות שהוצגו, בשנת 1987 היו בעלי הדין צדדים להסכם גירושין, ולהם בת אחת. הצדדים הגיעו להסכם גירושין בהסכמה במסגרת תיק אישות 477/87. הסכם הגירושין אושר על ידי כב' השופט ח' פיזם.
כשנתגלעו מחלוקות בין הצדדים הוגשה תביעה על ידי המשיבה, שבמסגרתה תבעה המשיבה, בין היתר, ביטול הסכם הגירושין. תביעה זו נדונה בפני כב' השופט י' יעקבי שווילי בתיק אישות 1090/87 (להלן: פס"ד אישות).
בפס"ד אישות אישר בית המשפט המחוזי את הסכם הגירושין, ובנוגע להוצאות נקבע שם כי המשיבה תשלם למערער את יציאותיו במלואן, כולל אגרות בית משפט והדפסת פרוטוקול, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לשנה מיום הוצאתם ועד לתשלום למערער. בנוסף חויבה המשיבה לשלם למערער סכום של 1,500 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין.
3. למרות שניתן פסק הדין לטובת המערער, לא ניתן גט ולאחר חמש שנות פירוד חזרו בני הזוג להתגורר יחדיו ואף נולדו להם בן ובת. בסופו של דבר התגרשו בעלי הדין ביום 6/9/09.
בחודש ספטמבר 2009 הגיש המערער את פס"ד אישות ללשכת הוצאה לפועל בנתניה במסגרת תיק 16-26247-10-3 (להלן: תיק ההוצל"פ). לאחר שפסק הדין אושר חזר המערער ופנה להוצאה לפועל ביום 9/12/10, שאז למעשה נפתח תיק ההוצל"פ בגין חיוב בהוצאות של 1,500 ש"ח, ומבלי שעובר לאותו מועד הגיש בקשה לשומת הוצאות עליהן הורה בית המשפט בפס"ד אישות.
4. במסגרת תיק ההוצל"פ, שנפתח כאמור ביום 9/12/10 - 23 שנים לאחר שניתן פס"ד אישות, תבע המערער את סכום ההוצאות הפסוק בסך של 1,500 ש"ח ועוד הפרשי קרן והצמדה ובנוסף אגרת משפט והוצאות נוספות, כך שבמועד מתן ההחלטה על ידי כב' רשמת ההוצל"פ (הר ציון ליאת, להלן: כב' רשמת ההוצל"פ), עמדה יתרת חוב על סך של כ-35,000 ש"ח בנוגע לסכום ההוצאות הפסוק (1,500 ש"ח).
המשיבה כחייבת הגישה בקשה לסגירת התיק, העלתה טענת פרעתי, חוסר תום לב, שיהוי משמעותי אשר הביא להגדלת החוב בדרך של צבירת ריבית והפרשי הצמדה בסכומים משמעותיים המצביעים גם הם על חוסר תום לב. המשיבה טענה כי בני הזוג חזרו לחיים משותפים, ומאחר שהמערער לא עשה דבר במהלך כל התקופה האמורה ולא פנה בדרישה כלשהי בעניין החוב, הרי שיש לראות בהתנהלותו משום ויתור על החוב נשוא תיק ההוצל"פ.
5. בהחלטה שניתנה על ידי כב' רשמת ההוצל"פ ביום 27/12/11 נקבעו הממצאים הבאים:
- המשיבה לא הוכיחה כי המערער ויתר על חוב ההוצאות הפסוק, ואין בעובדה שבעלי הדין חזרו לחיים משותפים כדי להעיד אחרת, מאחר שהחזרה לחיים משותפים לא הייתה לתקופות ממושכות ובסופו של דבר נפרדו דרכיהם;
- לפי סעיף 21 לחוק ההתיישנות, לא התיישנה הזכות לביצועו של פס"ד אישות, ולכן לא מנוע המערער מלהוציא לפועל את פסק הדין הנ"ל, ואולם התנהלותו מצביעה על שיהוי משמעותי, שיש לתת לו ביטוי באכיפת החיוב, לחובת המערער;
- השיהוי הממושך גרם להרעה במצבה של המשיבה וזאת מאחר שחוב בסך של 1,500 ש"ח, הגיע למימדים של עשרות אלפי שקלים.
- טענת "פרעתי" של המשיבה, נדחתה.
במסגרת ההחלטה דנה כב' רשמת ההוצל"פ בשאלת ההשלכות של מועד הגשת הבקשה לביצוע פסק הדין, השיהוי ואף לסמכותה להורות על הפחתת שיעורי הריבית שנקבעו. בסופו של דבר נקבע "כי יש בהתנהגות זאת מצד הזוכה שלא נקט הליכים משך יותר מ-20 שנים כמקרה פרטי של הסכמה ל"דחיית" המועד לגביית החוב, ולכן יש להפחית סכומים אלה מסכום החוב בפסק הדין".
המשיבה חוייבה לשלם למערער סך של 1,500 ש"ח ומחצית ההצמדה מיום מתן פס"ד אישות עד ליום פתיחת תיק ההוצל"פ, ואכן על פי טענת המשיבה, שולם על ידה ביום 31/5/12 במסגרת תיק ההוצל"פ סכום של 5,207 ש"ח.
6. על החלטה זו הוגש ערעור על-ידי המערער במסגרת תיק ע"ר 2022-02-12 בבית משפט השלום בנתניה. במסגרת הערעור טען המערער, כי לא הייתה סמכות לכב' רשמת ההוצל"פ לאיין את החיוב בהוצאות בסכום הנקוב של 1,500 ש"ח.
בפסק דין שניתן ביום 19/12/12 בבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה (כב' השופטת מרים קראוס), נקבע כי הייתה סמכות לכב' הרשמת להפעיל את שיקול דעתה במקרה כגון זה, וכי היא עשתה כן בדרך נכונה וצודקת. לפיכך, נדחה הערעור ובית המשפט הורה על סגירת תיק הערעור. כמו כן חוייב המערער לשלם למשיבה, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 1,500 ש"ח, בתוך 30 ימים.