1. תביעת מזונות שתי קטינות, המוגשת באמצעות אמן, כנגד אביהן. הקטינות, ר., ילידת יום 9.9.07, ומ., ילידת יום 11.12.09 (שתיהן יחדיו להלן -
"הקטינות"), נמצאות במשמורת אמן ומתגוררות יחד עמה בבית הוריה בעיר פלונית. מאידך, האב מתגורר יחד עם שלושת בניהם המשותפים של הצדדים, אשר גילם 14, 13 ו - 11 שנים (שלושתם יחדיו להלן -
"הקטינים"), שהינם במשמורתו, בבית המשותף של האם והאב (שניהם להלן -
"הצדדים") בעיר אלמונית.
2. עד לפירוד הצדדים במחצית שנת 2011, התגוררו הצדדים וחמשת ילדיהם בבית המשותף בעיר אלמונית. לאחר הפירוד ונוכח הליכים שונים שהתקיימו בבית משפט זה, אשר אין צורך לפרטם, עברו כאמור האם והקטינות להתגורר בבית הורי האם בעיר פלונית, ואילו האב נותר להתגורר עם הקטינים בעיר אלמונית. בעת הזו מתקיימים מפגשים שבועיים בין מי מההורים לבין הילדים שאינם במשמורתו במרכזי הקשר בעיר פלונית ובעיר אלמונית.
3. לכתחילה הוגשה התביעה דנן, באמצעות האם, בגין מזונות הקטינים והקטינות גם יחד וכן למזונות אישה. ברם, הואיל והקטינים במשמורת האב, המכלכל אותם, והאם אף אינה טוענת כי היא מוציאה בגינם הוצאה כלשהי, חזרה בה האם מתביעת המזונות באשר לקטינים וכן מתביעתה למזונות אישה, ונותרה אך תביעת המזונות בגין הקטינות.
4. בכתב תביעתה, אשר הוגש בחודש 9/11, פירטה האם, כי צרכי הבת ר. הם סך 950 ש"ח לחודש, ואילו צרכי הבת מ. הם 1,500 ש"ח לחודש. הסכומים האמורים אינם כוללים את רכיב המדור. למותר לציין, כי האם לא תמכה טענותיה באשר לצרכי הקטינות בראיה כלשהי. בתצהיר עדותה הראשית הראשון, אשר הוגשה בחודש 1/12, שבה האם וטענה לאותן הוצאות עבור הקטינות.
5. בחודש יולי 2013 הגישה האם תצהיר עדות ראשית מעדכן, ובו פירטה הוצאות שונות בתכלית בגין הקטינות. בתצהירה זה פירטה האם, כי צרכי הבת ר' מגיעים לכדי 2,200 ש"ח לחודש, ואילו צרכי הבת מ' מגיעים לכדי 2,300 ש"ח לחודש. זאת לא כולל חלקן של הקטינות במדור האם והקטינות גם יחד, אשר הועמד על ידי האם על סך 2,112 ש"ח. אף כאן לא טרחה האם לתמוך טענותיה באשר לצרכי הקטינות בראיה כלשהי, וממילא לא מצאה לנכון להסביר הכיצד זה "קפצו" צרכי הקטינות (ללא רכיב המדור) לכדי פי שניים משהיו שנתיים קודם לכן, עת הוגשו תביעתה ותצהיר עדותה הראשית הראשון.
6. האב לא פירט גרסה ברורה באשר לצרכי הקטינות, אך יחד עם זאת טען כי טענות האם בעניין זה מופרזות. כן העיד, שעובר לפירוד התקיימו הצדדים וחמשת ילדיהם יחדיו, מהכנסה חודשית של 5,000 ש"ח בלבד. באשר לטענת האב בעניין הכנסתו טענה האם, בתביעתה, כי לראשון הכנסה חודשית בסך 2,500 ש"ח מעבודתו כמורה, סך 1,500 ש"ח הבטחת הכנסה, וכן סך 6,000 ש"ח מעבודתו ככותב מזוזות. הכנסה אחרונה זו אינה מדווחת כנטען לרשויות המס. יוער, כי בתצהיר עדותה הראשית "קפץ" לו לפתע סכום השתכרותו הנטענת של האב מכתיבת מזוזות לכדי 10,000 ש"ח לחודש, מבלי שניתן כל הסבר להבדל הניכר בין הסכומים הנטענים.
7. לשם השלמת הדברים יאמר, כי האב הכחיש שהוא עובד בכתיבת מזוזות, אם כי הודה שעשה כן בשנים עברו. האב הוסיף והעיד, כי מחמת מגבלה רפואית כלשהי נבצר ממנו לכתוב מזוזות. דא עקא, שהאב לא טרח לתמוך טענתו זו בראיה כלשהי, לרבות בחוות דעת רפואית המאששת את הטענה בדבר אותה מגבלה רפואית. עוד העיד האב, כי בעבר, עת עסק בכתיבת מזוזות, היה מוכר מזוזה-מזוזה וחצי ליום, כאשר הכנסתו התפעולית (הכנסה בניכוי הוצאות לשם ייצור המזוזה) הגיעה לכדי 47 ש"ח לכל מזוזה. סוגיה נוספת אותה יש לציין היא, כי בעת הזו משתכרת האם סך של כ - 3,300 ש"ח לחודש מקצבת הבטחת הכנסה מאת המל"ל, בגינה ובגין שתי הקטינות. כן היא מקבלת עבור הקטינות קצבת ילדים בסך 438 ש"ח. ראו: סעיפים 22-23 לתצהיר האם מחודש 7/13.
8. אין מחלוקת ממשית, כי הצדדים חסרי אמצעים והתקיימו בצמצום, יחד עם ילדיהם, קודם לפירוד, ואף כעת אינם עתירי משאבים, וזאת בלשון המעטה. עוד יש לזכור, שכל סכום אותו יחויב האב לשלם לאם בגין מזונות הקטינות, יצמצם את מקורותיו ויפגע ביכולתו לספק את צרכי הקטינים, הנמצאים כאמור במשמורתו.
9. בהתאם לדין האישי החל על הצדדים חובת אב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד גיל 6 היא חובה מוחלטת ובלעדית, כדי כיסוי צרכיהם ההכרחיים, ואילו באשר למימון צרכים שהם מעבר לכך, מוטלת החובה על שני ההורים, מדין צדקה, ביחס ישיר להכנסותיהם. ראו: ע"א 1375/93
אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1) 215, 219 (1996); ע"א 210/82
גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2) 14, 20 (1984); ע"א 591/81
פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449, 456-457 (1982).
10. לעניין צרכיו הבסיסיים של קטין, הדין הוא שאלה לא נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב. מדובר בחובה הלכתית/משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צורכי הקטינים, כפי שנקבע
בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ע"ג, סעיף ו':
"ואינו נותן להם כפי עושרו אלא כפי צרכם בלבד". כמו כן, נקבע בע"א 591/81 הנ"ל, כי הצרכים הבסיסיים הם צרכים מינימאליים השווים לכל ילד, ללא קשר למצבם הכלכלי של הוריו.
11. בגדר צרכים הכרחיים של קטין, שחובתו הבלעדית של כל אב לספק במלואם, נכללות רק חלק מהוצאות המשפחה. סעיפי התצרוכת שנחשבים הכרחיים הם: דיור (שכר דירה והוצאות דיור שוטפות - אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, מים, חשמל, גז, ארנונה וטלפון), מזון, ביגוד והנעלה, חינוך בריאות ותחבורה. יש ויכללו בסל זה הוצאות מיוחדות לקטין אשר אינן נכללות בסל של קטין אחר, כמו הוצאות רפואיות מיוחדות, שיעורים פרטיים בשל קשיי למידה מאובחנים וכיו"ב. מה שמעבר לכך (כגון צעצועים, חופשות, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש) נכללים במסגרת מזונות מדין צדקה.
12. החיוב מדין צדקה נסמך על שלושה פרמטרים: האחד, אמידות ההורה - מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו, ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית. ראו: ע"א 4480/93
פלונית נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461, 483 (1994); ע"א 591/81 הנ"ל; ע"א 466/82
גרובשטיין נ' גרובשטיין, פ"ד לו(4) 157, 163 (1982); השני, חובת הצדקה היא כלפי נצרך, קרי - כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו. ראו: ע"א 247/64
רושטש נ' רושטש, פ"ד יח(4) 264, 269 (1964); ע"א 210/82 הנ"ל בע"מ 21; השלישי, כדי מחסורו של הנצרך. ראו: ע"א 210/82 הנ"ל; ע"א 591/81 הנ"ל.
13. יש לציין, כי בחובה מדין צדקה שווים האם והאב, וחיוב האם במזונות ילדיה תלוי ביכולתה לתת צדקה (על פי הפרמטרים שלעיל). החלוקה בין שני ההורים תהיה חלוקה "שוויונית", להבדיל מחלוקה שווה. ראו: ע"א 210/82 הנ"ל. קרי - חלוקה יחסית בין ההורים בהתחשב בהכנסתו הפנויה של כל אחד מהם. בקביעת ההכנסות "הפנויות" יבדוק בית המשפט את הוצאותיו ההכרחיות והסבירות של כל הורה, ויתחשב גם בהוצאות העקיפות וההשלכות הכלכליות הרחבות שנוצרו בעקבות הפירוד בין בני הזוג.
14. באשר למזונות הקטינים מגיל 6 עד גיל 15 קיימות דעות לכאן ולכאן, כאשר יש הסוברים שחובת האב לזון את הקטין כדי צרכיו ההכרחיים מוחלטת ויש הסוברים שעסקינן בחובה מדין צדקה בלבד, החלה באופן שוויוני על האם והאב. ראו: תמ"ש (י-ם) 2480/04
ב.ס. נ' נ.מ. (2006); תמ"ש (י-ם) 1886/04
א. ל. נ' פ. ל. (2006); בע"מ 57/08
פלוני נ' פלונית (2008) פסקה ה' להחלטה. נשמעו אף גישות לפיהן, מקום בו הטלת מלוא הנטל על האב מוביל לתוצאה קשה ולא הוגנת, יש לעשות שימוש בכלל ההלכתי "קים לי" ולקבוע שחובת האב במזונות ההכרחיים מגיל 6 עד 15 מבוססת על דיני הצדקה. ראו: תמ"ש (כפר סבא) 28050/04
א.ג. נ' א.מ. (2006). כן קיימת גישה לפיה ניתן להגיע לאותו פתרון באמצעות שימוש בדיני היושר של המשפט העברי, כאשר יישום דיני המזונות כפשוטם מוביל לתוצאה קשה. ראו: תמ"ש (ת"א) 82010/96
י.ס. נ' י.ח. (1997); ע"מ (מחוזי י-ם) 367/02
פלוני נ' אלמונית (2003).
15. כאשר עסקינן בחיוב במזונות קטינים מעל גיל 15 ובגירים, הרי, שדין האב והאם שווה לכל דבר ועניין ועסקינן בחובה מדין צדקה.
16. המשמעות הפרקטית של האמור הוא שמעל לגיל שש ועל פי השיטה האחרת מעל גיל חמש עשרה, יש להתחשב במכלול הנסיבות של שני ההורים, כולל הכנסותיהם הפנויות, עלויות ישירות ועקיפות של המצב שנוצר בעקבות הפירוד, הנטל הכלכלי המוטל על ההורה המשמורן, מעבר להוצאות המפורטות בתקציבה/תקציבו החודשי, וחלוקת הנטל באופן שוויוני/יחסי על בסיס שכלול כל האמור.
17. לאור זכותם החוקתית של ההורים לשיווין, יש לפרש את צרכיו ההכרחיים של הקטין בצמצום וכפועל יוצא מכך להטיל חובה שווה על ההורים באשר לצרכים העולים על אותם צרכים מינימאליים. ראו: תמ"ש (ת"א) 13990/96 הנ"ל; תמ"ש (קריות) 3441/08
פלונית נ' אלמונים (2011); תמ"ש (טבריה) 6489-08-09
ש.ע. נ' ש.ב.ס. (2010).
18. לפיכך, יש להתחשב במכלול הנסיבות, אף כאשר עסקינן בקטיני קטינים, תוך הבאה בחשבון של השוויון המהותי בין ההורים ואף בין הקטינים לבין עצמם. אבאר. כאמור, הצרכים הבסיסיים הינם צרכים השווים לכל ילד, ללא קשר ליכולתם הכלכלית של הוריו. לטעמי, צרכים בסיסיים אלה, בהם מחויב האב באופן מוחלט ובלעדי, בין עד הגיע הילד לגיל 6 ובין עד הגיעו לגיל 15, לפי הגישה האחרת, הינם הצרכים הבסיסיים של ילד מהעשירון הסוציואקונומי התחתון. המינימום הנדרש לשם מחיית ילד זהה לילד באשר הוא, בין אם הוריו עניים ובין אם אמידים (זאת למעט ילד עם צרכים מיוחדים). השוו: תמ"ש (י-ם) 2480/04 הנ"ל פסקה 29 לפסה"ד; תמ"ש (י-ם) 22601/03
מ.ר. נ' ד.פ.ר. (2005) פסקה 77 לפסה"ד.
19. שהרי מקום שאין כל חשיבות לזהות האב, צרכיו ויכולתו הכלכלית, לשם קביעת אותם צרכים הכרחיים, סבורני, כי אין מקום ככלל אף לשקול את צרכיו הפרטניים של הילד הספציפי בו דנים (לצרכי קביעת אותם צרכים הכרחיים מינימאליים בהם חב האב אבסלוטית). נקודת המוצא לקביעת אותם צרכים הכרחיים הינה איפוא צרכי ילד מהעשירון הסוציו אקונומי התחתון. שקילת צרכי הילד הספציפי בו דנים תעשה על רקע כלל הנסיבות, לרבות צרכיו הפרטניים של אותו הילד ויכולתם הכלכלית של הוריו. השוו: ע"מ (מחוזי י-ם) 638/04
ת.ר. נ' ר.ר. (2005).