פסק דין
לפני ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה ( תת"ע 11578-11-11, השופטת רות רז), לפיו הורשע המערער בעבירה על פי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, לאחר שביום 19.9.2011 נסע במהירות מופרזת של 136 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.
עונשו נגזר לתשלום קנס בסך 1,100 ₪ ופסילה על תנאי לתקופה בת 3 חודשים למשך שנתיים.
בערעור נטען כי בית משפט קמא קבע כי המכשיר "דבורה" (BEE III IL , מתוצרת חברת MPH, להלן "דבורה") , באמצעותו נמדדה המהירות בה נסע המערער ועל סמך ממצאיו הורשע, הוא מכשיר אמין וזאת על סמך פסיקת בתי המשפט בנושא.
עיקר טענות המערער הן כי לא ניתן לייחס ל"דבורה" חזקת אמינות משום שעל פי ההלכה, על מנת לייחס חזקת אמינות למכשיר נדרשת מסה קריטית של פסקי דין בהם הוכחה אמינות המכשיר דה פקטו. לטענת המערער בנושא מכשיר ה"דבורה" ניתן פסק דין אחד בו הורשע נאשם על סמך ממצאי בדיקת הדבורה, לאחר שנשמעה עדות מומחה בנוגע לאמינות המכשיר ומכאן כי אין ה"דבורה" נהנית מ"חזקת אמינות".
העובדות:
1.ביום 18.9.2011 בשעה 7:50 בבוקר נסע המערער בכביש 57 לכיוון מזרח, ונמדד על ידי מכשיר "הדבורה" כנוסע במהירות של 136 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בלבד.
המערער כפר באשמה ובהזמנה לדין וכתב האישום ציין כי הוא כופר באמינות המכשיר, טוען לחוסר כיול במעבדה המוסמכת ומבקש לחקור את נותן תעודת עובד הציבור בנושא תקינות המכשיר (להלן:"תע"צ תקינות").
הדיון בבית משפט קמא:
2.מטעם התביעה העיד רס"ר יניב פיל (להלן:"ע"ת 2") לאחר שהגיש את ההזמנה לדין שנתנה לנאשם, את הזכרון הדברים ממועד האירוע ואת תעודת מפעיל מכשיר הדבורה שברשותו. במהלך החקירה הנגדית הציג בא כוח הנאשם לעד התביעה את חוזר תביעות מס' 11/09 שעניינו "דגשים בהפעלת מכשיר הדבורה" (נ/1) מיום 21/10/2009, ושאל אם הוא מכיר את הנוהל. עד התביעה השיב כך: " לא נתקלתי בחוזר כזה, פעם ראשונה שאני נתקל בזה היום. אחרי שאני קורא את החוזר אני מכיר חלק מהדברים במסגרת הקורס שעברתי" (עמ' 3 בפרוטוקול שורות 20-23).
במהלך הדיון בבית משפט קמא ביקשה התביעה לדחות את הדיון על מנת לזמן את עורך תעודת הציבור, בדבר תקינות המכשיר באמצעותו נמדד המערער, לעדות. באותו מעמד ביקשה להגיש את תעודת עובד הציבור לראשונה. בא כוח המערער התנגד לדחיית הדיון בטענה שתעודת הציבור צריכה היתה להיות מוגשת לו מבעוד מועד, שכן התביעה עצמה ביקשה לצרפה אל חומר הראיות זה מכבר, היה עליה להציגה בפניו במועד מקודם יותר ולשמן את עורכה לדיון האמור. לאחר דין ודברים הסכים בא כוח המערער לקבל את תעודת עובד הציבור כשהוא מוותר על חקירת נותנה, "בכפוף לטענת כבילות ומשקל בסיכומים" (ראו עמ' 5 בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, שורות 2-3).
פסק הדין בבית משפט קמא:
3.בפסק דינה פירטה השופטת קמא את עובדות המקרה, את הבדיקות שנערכו למכשיר באמצעותו נמדד המערער, על סמך תעודת עובד הציבור, את מיומנות ע"ת 2 בהפעלתו והסיקה כי המכשיר ואופן הפעלתו היו תקינים.
עוד קבעה שופטת קמא כי אמינות תוצאות מדידת מכשיר הדבורה הוכחו זה מכבר בתת"ע (שלום ב"ש) 5729/08 מדינת ישראל נ' ציטרון צבי, (הש' אופיר אלון, ניתן ביום 13.9.2009, להלן:"תת"ע ציטרון"), ולכן לא חלה על התביעה חובה להוכיח את אמינות תוצאות מדידת המכשיר פעם נוספות, רק בשל העובדה שההגנה כפרה במהימנות תוצאות המדידה.
משכך נמצא, ומשלא ביקשה ההגנה להביא מומחים מטעמה בנוגע למידת המהימנות שיש לייחס לתוצאות מדידת מהירות באמצעות הדבורה, פסקה השופטת קמא כי שוכנעה מעבר לספק סביר שהנאשם נהג במהירות של 136 קמ"ש, כמיוחס לו בכתב האישום, ועל שום כך הרשיעה אותו כאמור לעיל.
דיון והכרעה:
מהימנות ותקינות המכשיר:
4.בא כוח המערער הפנה בערעורו אל ע"פ 4682/01, רע"פ 2216/01 גבריאל לוי ומשה עטיה נ' מ"י, כבוד השופט א'א' לוי מיום 10.11.2003, להלן: "רע"פ עטיה". ברע"פ עטיה נקבעה מידת מהימנותו של מכשיר אחר למדידת מהירות נסיעתם של כלי רכב, הממל"ז, תוך דיון מעמיק בתהליך ההכשרה והבדיקות שיש לבצע במכשיר טכנולוגי מסוג זה עד שתיוחס לו חזקת תקינות, הווה אומר, עד שניתן יהיה לראות בתוצאת מדידה מהירות כלי רכב באמצעותו ראייה שדי בה לבדה כדי לבסס את הרשעתו של נהג בפלילים.
בית המשפט העליון ציין כי בתי-המשפט נוהגים לקבל ראיות המעובדות ומופקות באמצעות מכשירים מכניים וטכנולוגיים, לאחר שנמצא כי הם אמינים ויכולים לקבוע, ברמת העיקרון, את אשר הם מתיימרים לקבוע. אמינותו של מכשיר כזה היא עניין שבעובדה, והדרך להוכיחה היא בעזרת חוות-דעת של מומחים מאותו תחום.
יחד עם זאת נקבע כי אין די בחוות דעת בודדת בעניין מהימנותה של אותו מכשיר טכנולוגי, אלא כי נדרשת "מסה קריטית" של חוות דעת ופסקי דין המתבססים על אותן חוות דעת בהם נקבע כי המכשיר הטכנולוגי אמין ויכול למדוד את אשר הוא מתיימר למדוד. כך קבע כבוד השופט מ' חשין בבש"פ 2343/00 כהנא נ' מדינת ישראל, עמ' 67 (ניתן ביום 2.4.2000 כדלקמן :