הנשיא א' גרוניס:
1. לפנינו ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.11.2009 (כבוד השופטת ו' אלשייך) בפש"ר 1274/08, שבמסגרתו אושר הסדר נושים לגבי החייב דוד חלפון (להלן - החייב). ביסוד הערעור חשדותיה של המערערת כי נעשתה קנוניה בין החייב לבין נושים מבין נושיו לגבי חלק מתביעות החוב שאישר המנהל המיוחד, ושעל בסיסן אושר הסדר הנושים. משכך, ובשל פגמים נוספים בהליך האישור, סבורה המערערת כי קיימת הצדקה לבטל את הסדר הנושים, ולברר מחדש את תביעות החוב האמורות לעומקן. יוער, כי המערערת הגישה בקשות לעיכוב ביצוע ההחלטה שאישרה את הסדר הנושים, אך בקשות אלו נדחו, והסדר הנושים בוצע והושלם. עוד יוער, כי בעת שהיה תלוי הערעור בבית משפט זה נפטר החייב. את מקומו בגדר ההליך תפס עיזבונו של החייב, ובשמו פועל מנהל העיזבון, בהתאם לתקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
2. המערערת הינה חברה העוסקת בהפקת סרטי קולנוע. החייב התקשר עימה בהסכם לשיווק סרטי קולנוע שהופקו על ידיה. בין המערערת לחייב פרץ סכסוך בקשר להסכם. הסכסוך נדון במסגרת הליכי בוררות, ובשנת 2004 ניתן פסק בורר שאף אושר על ידי בית המשפט. בשנת 2005 פתחה המערערת בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, אך היא לא הצליחה במסגרתם לגבות את החוב המגיע לה על פי פסק הבורר. ביום 19.3.2008 ניתן צו כינוס נכסים על החייב, לבקשת נושה. כחודש לאחר מכן מונה עו"ד אמיר סטמרי, המשיב 2, כמנהל מיוחד על נכסי החייב (להלן -המנהל המיוחד). יצוין, כי מצבת הנשייה כללה נושה מובטח אחד, הוא בנק ירושלים, שהחזיק בשעבוד על נכס מקרקעין במושב גנות, ששימש למגורי משפחתו של החייב (להלן - הנחלה), ונושים רגילים שאינם מובטחים, ביניהם המערערת. למנהל המיוחד הוגשו 15 תביעות חוב בסכום כולל שעלה על 31 מיליון ש"ח. חלקן של התביעות נדחו. החוב למערערת, כפי שנקבע במסגרת אישור תביעת החוב של המערערת ושעליו אין מחלוקת, עומד על סך כ-1,580,000 ש"ח. ביום 19.7.2009 התקיימה אסיפת נושים, שבמהלכה נערכה הצבעה בה אושר הסדר בין החייב לבין נושיו (להלן - הסדר הנושים), בהתאם לסעיף 34 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן - הפקודה). לפי ההסדר, יקבלו הנושים הרגילים דיבידנד בשיעור כ-11% ואילו החוב לנושה המובטח ייפרע במלואו. ביום 1.11.2009 נתן בית המשפט פסק דין בו אישר את הסדר הנושים. על פסק דין זה הוגש הערעור דנא.
יצוין, כי ביום 10.3.2010, למעלה מארבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין בדבר אישור הסדר הנושים, הוגשה לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצועה. בית המשפט דחה בקשה זו ביום 11.3.2010 מטעמי שיהוי ומטעמים נוספים. לאחר מכן, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה, שאף היא נדחתה (ביום 25.4.2010 בהחלטתה של השופטת א' חיות) מהטעם שהסדר הנושים כבר בוצע, ומשכך הרי שמדובר במעשה עשוי המייתר את הבקשה לעיכוב ביצוע.
3. עיקרו של הסדר הנושים שבמוקד המחלוקת היה פירעון החובות על ידי הזרמת סכום כסף בסך 2,800,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל על ידי גיסו של החייב, בנוסף ל-10,000 ש"ח שהיו בקופה עוד קודם לכן. הזרמת הכסף באה בכפוף להסרת כל העיקולים והשיעבודים שהוטלו על הנחלה. בהצעת החייב להסדר הנושים נטען, כי החלופה הזו, לפיה מזרים גיסו של החייב כסף לקופת פשיטת הרגל תחת מימוש הנחלה, הינה החלופה שמשפרת את מצב הנושים במידה הרבה ביותר. זאת, נוכח תשלומי החובה הכרוכים במימוש נכס מקרקעין במסגרת מכירה כפויה בהליכי פשיטת רגל. בגדרו של ההסדר סוכם שהנושה המובטח יקבל את סכום נשייתו במלואו, כך שיתר הנושים ייפרעו יחדיו מסכום השווה לכ-1,000,000 ש"ח. כמו כן, לטובת ההסדר ויתרה אשת החייב על תביעת החוב נגד בעלה בגין מזונות, וזכויותיהם של החייב ואישתו במקרקעין שועבדו לטובת גיסו של החייב, שהזרים את הכסף לקופה. כאמור בפתח דבריי, ההסדר בוצע והושלם, הנושים קיבלו את הדיבידנד עליו הוסכם, ובהתאם הוסר השיעבוד על הנחלה לטובת הנושה המובטח. המערערת קיבלה כ-140,000 ש"ח.
4. ביסוד טענות המערערת עומדים חשדות בדבר קנוניה בין החייב לבין נושיו. המערערת מצביעה על מספר אירועים המהווים, בראייתה, אינדיקציות לקיומה של קנוניה, כגון: העובדה שהמנהל המיוחד אישר רק חלק קטן מהסכומים שבגינם הוגשו תביעות חוב; העובדה שהנושים שתביעותיהם נדחו לא ערערו על כך, והם אף הצביעו בעד אישור הסדר הנושים; התווספות נושים בהליך פשיטת הרגל ביחס למספר הנושים עליהם הצהיר החייב בהליך קודם וכיוצא בזה. בנוסף, לטענת המערערת, נפלו פגמים מהותיים בהתנהלותו של המנהל המיוחד. בין היתר, מלינה המערערת על אישורן של תביעות חוב שלדעתה לא היו ראויות לאישור, על כך שהערך שיוחס לנחלה במסגרת הסדר הנושים היה נמוך בהרבה משווי השוק שלה (מחירה נקבע על בסיס שמאות משנת 2007) ועל פגמים בניהול ההליכים ואסיפת הנושים. מתברר, כי נמנעה מהמערערת האפשרות לעיין בתביעות החוב טרם אסיפת הנושים (תוך פגיעה בזכותה לפי תקנה 79 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985), וכי המנהל המיוחד התחשב בתביעות חוב שטרם אושרו לצורך קביעת מניין המצביעים באסיפת הנושים. בנוסף, מלינה המערערת על כך שהמנהל המיוחד מיהר לבצע את הסדר הנושים בזמן שבקשה לעיכוב ביצוע הייתה תלויה ועומדת.
בין שלל הפגמים להם טוענת המערערת, מבקשת היא להדגיש את אישורן של שתי תביעות חוב בעייתיות במיוחד. הראשונה הינה תביעת חוב של אשת החייב, שהוגשה על בסיס פסק דין של בית הדין הרבני שניתן בהסכמה בתביעת מזונות, ובו נפסק שהחייב ישלם לאישתו 30,000 ש"ח לחודש בתוספת 1,500,000 ש"ח. יצוין, כי פסק הדין ניתן בסמיכות זמנים למועד מתן צו הכינוס על נכסי החייב. התביעה השנייה היא תביעת חוב של יוסף שוחט, שבינו לבין החייב שררו יחסי חברות. תביעה זו הוגשה אף היא בהתבסס על פסק דין שניתן בהסכמה. תביעתו המקורית של שוחט נגד החייב הייתה בגין 1,000,000 ש"ח (לכאורה, מטעמי אגרה), אך במסגרת הליך גישור הסכימו הצדדים כי ישולמו למר שוחט 5,000,000 ש"ח, ותביעת החוב אושרה בהתייחס לסכום האחרון. לגישת המערערת, שתי התביעות הללו, תחת נסיבותיהן ובהתייחס לכך שהן מבוססות על פסקי דין בהסכמה, מעלות חשד לקיומה של קנוניה. לשיטתה, על המנהל המיוחד היה לבחון אותן לעומק, ולא לאשרן על בסיס פסקי הדין לבדם.
5. הן החייב (ובעקבות מותו, מנהל העיזבון), הן המנהל המיוחד והן הכונס הרשמי טוענים טענות דומות בתגובה לטענות המערערת. בין היתר, מדגישים הם את הפגמים בהתנהלות המערערת, שלא השיגה על אישור תביעות החוב במועד ובדרך שנקבעה לכך בחוק. לטענתם, העלאת טענות מן הסוג שמעלה המערערת במסגרת הערעור על אישורו של הסדר הנושים אינה ראויה. עוד מדגישים הם את השיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שאישר את הסדר הנושים, שיהוי שתרם בסופו של דבר לכך שמדובר במעשה עשוי. כמו כן, טוענים המשיבים כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענותיה לגבי ההסדר לגופו, וכי למעשה מדובר בהסדר סביר, שעבר את הביקורת הראויה על ידי המנהל המיוחד ועל ידי בית המשפט. לעמדתם, המערערת סומכת את טענותיה על השערות, חשדות והנחות שאין להם בסיס.
6. בשל ההשלכות האפשריות, ובשל האינטרס הציבורי הכרוך בהליכי חדלות פירעון, החלטנו לנקוט מהלך בלתי שגרתי של מינוי בעל תפקיד חיצוני, על מנת שיבדוק היבטים שונים של הליך אישור ההסדר. ביום 22.3.2011 מינינו לתפקיד זה את עו"ד איל כהן (להלן - בעל התפקיד) והורינו לו לבחון את הדברים ולהגיש חוות דעת אודות תביעת החוב של אשת החייב, אודות תביעת החוב של יוסף שוחט ואודות התנהלותה של אסיפת הנושים מיום 19.7.2009 שאישרה את הסדר הנושים.
ביום 5.7.2011 הגיש בעל התפקיד דו"ח המפרט את ממצאיו. לגבי תביעת החוב של אשת החייב, מצא בעל התפקיד ממצאים המחזקים את החשד שמדובר בקנוניה. כך התברר, למשל, כי החייב ואישתו נשארו נשואים והמשיכו לחיות יחדיו. עם זאת, מצא בעל התפקיד שגריעת תביעת החוב של אשת החייב ממצבת הנשייה אין בה כדי לשנות את תוצאות אסיפת הנושים. זאת, בין היתר, משום שבהיותה נשואה לחייב, נשייתה נדחית עד לאחר סיפוק תביעות נושיו האחרים (ראו, סעיף 83(ב) לפקודה). באשר לתביעת החוב של שוחט, הביע בעל התפקיד את דעתו כי היה על המנהל המיוחד לבחון את תביעת החוב לעומק. דעה זו הובעה לאור הנסיבות האופפות את הליך הגישור ואת פסק הדין שניתן לזכות שוחט, נוכח יחסי החברות שבין החייב לבין שוחט, נוכח הפער בין הסכום שנתבע בתביעה המקורית לבין הסכום עליו סוכם בהליך הגישור, נוכח היעדר ראיות חיצוניות ממשיות לגובה החוב ועוד. על פי הערכת בעל התפקיד, ראוי היה לאשר את תביעת החוב של שוחט על סך כ-1,350,000 ש"ח בלבד. מתברר, כי גובה החוב הראוי לאישור על פי דו"ח בעל התפקיד הינו נמוך דיו באופן שעשוי לשנות את תוצאת ההצבעה באסיפת הנושים. בהקשר זה יש להזכיר, כי סעיף 34(א) לפקודה קובע כי אישורו של הסדר נושים טעון רוב מניין ושלושה רבעי ערך החוב של התובעים הנוכחים והמצביעים באסיפת הנושים, ותוקפו כפוף לאישורו של בית המשפט. בענייננו, אם נקבל את עמדת בעל התפקיד לגבי תביעת החוב של שוחט, משמעות הדבר היא שבהצבעה באסיפת הנושים שאישרה את ההסדר היה רוב מניין התומך בהסדר, אך לא רוב של שלושה רבעי ערך. באשר לפגמים בהליכים לקראת אסיפת הנושים ובהצבעה כשלעצמה, מצא בעל התפקיד כי אכן היו פגמים שפגעו בזכויות המערערת, בעיקר בשל היעדר האפשרות לעיין בתביעות החוב טרם ההצבעה, ובשל ספירת קולות של נושים, שטרם נבחנה תביעתם באותו מועד, כהצבעות מן המניין ולא כהצבעות על-תנאי. אולם, לעמדתו, לא ניתן להתעלם ממחדליה של המערערת, שעיקרם נעוץ בחוסר המעש נוכח הפגיעה בזכויותיה ובהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע בשיהוי רב, מחדלים שלדעתו עשויים ליצור השתק מהעלאת טענותיה בשלב זה.
7. לאור הממצאים בדו"ח בעל התפקיד, הורינו לכונס הרשמי לכנס אסיפת נושים נוספת על מנת שהנושים יקבלו החלטה על הדרך בה הם רוצים לפעול. באסיפה זו התקיימו שתי הצבעות על פי שתי חלופות שונות. החלופה הראשונה התייחסה לתביעת החוב של שוחט כפי שאושרה על ידי המנהל המיוחד, קרי על סך כ-5,000,000 ש"ח. בהצבעה בהתחשב בחלופה זו הושגו הן רוב מניין והן רוב שלושה רבעי ערך. החלופה השנייה התייחסה לתביעת החוב של שוחט כפי שבעל התפקיד העריך שהיה ראוי לאשרה, קרי על סך כ-1,350,000 ש"ח. בהצבעה שהתחשבה בחלופה השנייה התקבל רוב מניין, אך לא התקבל רוב ערך. אם כן, רואים אנו כי הן מלכתחילה הן בדיעבד יש להפרש שבין שתי ההערכות של תביעת החוב של שוחט, זו של המנהל המיוחד וזו של בעל התפקיד, השפעה מכרעת על תוצאות ההצבעה באסיפת הנושים.
8. תוך כדי הליך הערעור, ולאחר אסיפת הנושים השנייה, הודיע בא כוח החייב ביום 21.3.2012 כי החייב נפטר. מספר חודשים לאחר מכן מונה עו"ד יאיר שלו לתפקיד מנהל העיזבון (להלן - מנהל העיזבון). מנהל העיזבון הביע את דעתו כי בנסיבות הנוכחיות אין זה סביר לפעול לביטולו של ההסדר. זאת, משום שפעולת גבייה מכלל הנושים של הסכומים שחולקו להם כדיבידנד במסגרת הסדר הנושים הינה קשה ביותר וספק רב אם ניתן יהיה להשלימה בהצלחה, ולו בגלל הזמן הרב שחלף מאז שולם הדיבידנד לנושים. כמו כן, לאחר בחינת נכסי החייב המנוח, סבור מנהל העיזבון כי ביטול ההסדר לא יניב תמורה ממשית למערערת, וזאת על בסיס שמאות מעודכנת של הנחלה שנערכה לבקשתו של מנהל העיזבון, ובהינתן החובה להחזיר לגיסו של החייב את הסכום שמימן את ההסדר ובהינתן העלויות הרבות הכרוכות במימושו של נכס מקרקעין.
9. במחלוקת שלפנינו, עלינו להכריע האם הפגמים בהליך אישור הסדר הנושים והספקות שהועלו לגביו מצדיקים את ביטול הסדר הנושים שהושלם זה כבר, וזאת בהתחשב במחדליה של המערערת שתרמו להיווצרותו של מצב הדברים הנוכחי מחד, ובהתחשב באינטרס הציבורי הכרוך בהליכי פשיטת רגל מאידך.
בהינתן זאת, דעתי הינה, כי דין הערעור להידחות. אין לכחד כי עולות תמיהות, בלשון המעטה, באשר להתנהלותו של המנהל המיוחד. זאת, לגבי ניהול ההליכים בכלל ולגבי אישור תביעות החוב של אשת החייב ושל שוחט בפרט. כפי שצוין בדו"ח בעל התפקיד, ישנם ממצאים רבים המעלים חשד באשר לטיבן של תביעות החוב הללו. בעל התפקיד אף היה סבור שהממצאים הללו מעידים על חשש לקנוניה, ושהיה ראוי לאשר סכומים נמוכים בהרבה. למצער, ניתן לומר שהיה מקום לבחון בצורה יסודית את תביעות החוב, ולא להזדרז לאשרן. פגמים אלה, בצירוף הפגיעות בזכויותיה הדיוניות של המערערת, מחזקים את המסקנה אליה הגיע בעל התפקיד, שתחת ביקורת קפדנית ויסודית יותר מצד המנהל המיוחד עשויה הייתה ההצבעה באסיפת הנושים להביא לתוצאה אחרת.
ייתכן שבנסיבות אחרות, פגמים כגון אלה שצויינו עשויים להביא לביטולו של הסדר נושים. אולם, בענייננו, וכפי שנקבע בהחלטתה של חברתי השופטת א' חיות מיום 25.4.2012, מששולמו החובות לנושים על פי ההסדר שאושר בבית משפט קמא, הרי שמדובר במעשה עשוי. ביטולו של הסדר הנושים לעת הזו יצריך השבה של כל הכספים ששולמו, או לחלופין תידרש עריכת תשלומי איזון לאחר בירור העניין. כל זאת, לאחר שחלף זמן רב מאז חלוקת הדיבידנד, ולאחר שהייתה הסתמכות מצד הנושים. כמו כן, עלולות להיות לביטול ההסדר השלכות באשר לשיעבוד על הנחלה לטובת גיסו של החייב, שמימן את הסדר הנושים. גם אין להתעלם ממחדליה של המערערת, כדלקמן: פעם אחת, כשלא עמדה על זכויותיה הדיוניות כשאלה הופרו על ידי המנהל המיוחד; ופעם שנייה, כאשר המתינה מספר חודשים בטרם הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, ובכך תרמה היא לכך שהסדר הנושים הפך למעשה עשוי. כל השיקולים הללו תומכים בעמדה שלא לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא שאישר את הסדר הנושים.
10. יש לציין, בהתייחס למחדליה הדיוניים של המערערת, כי אינני בטוח שפגמים פרוצדורליים שכאלה יביאו בהכרח כשלעצמם לדחייתן של טענות מהותיות באשר לתקינות הליך פשיטת רגל. יש לזכור, כי מעל הליכי פשיטת רגל מרחף האינטרס הציבורי. על בית המשפט להביא בחשבון לא רק את האינטרסים של הנושים ושל החייב, אלא גם שיקולים ציבוריים בדבר "שמירת שמו הטוב של עולם המסחר במובן הרחב של המלה" (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 156 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן - לוין וגרוניס); ראו גם, ע"א 303/66 כונס הנכסים הרשמי (כמפרק החברה סגטקס) נ' סגיב, פ"ד כ(4) 368, 371 (1966); ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי, פיסקה 23 (9.8.2009)). האינטרס הציבורי בדבר הגינות המסחר הוא שמטיל מלכתחילה על המנהל המיוחד ועל בית המשפט את האחריות ואת הסמכות לוודא שלא קיימת קנוניה בין החייב לבין נושיו. אולם, בענייננו, אינני סבור שיש לבכר את האינטרס הציבורי על פני אינטרס ההסתמכות של הנושים, לאחר שחלף זמן כה רב מאז שהושלם ההסדר ושולמו הדיבידנדים. זאת, בפרט כאשר לא ברור כי תהיה תועלת כלכלית ממשית, אם בכלל, למערערת וליתר הנושים מביטולו של ההסדר ומהחזרת העניין לבירור בבית משפט קמא. כמו כן, יש לתת משקל לעובדה שבמרוצת הליך הערעור דנא נפטר החייב. לכאורה, פטירתו של החייב לא אמורה להשפיע על תוצאת הערעור (ראו, סעיף 189 לפקודה), אך היא מתווספת כדבר מה נוסף אל יתר השיקולים התומכים בהותרת הסדר הנושים על כנו.
11. דומני שחשדותיה של המערערת, בדבר קנוניה בין החייב לבין נושיו, לא היו משוללי יסוד. הנה כי כן, את הערעור דנא דוחים אנו לא משום שהליך אישור הסדר הנושים היה תקין, אלאלמרות הפגמים שהתגלו בו והספקות שהועלו לגביו. כלומר, המערערת, במאמציה להביא לתיקון הפגמים שנפלו בהליך אישור תביעות החוב ובאישור הסדר הנושים, קידמה לא רק האינטרסים שלה, אלא נשאה היא גם בנטל ציבורי לשמירה על כללי מסחר הוגנים. זאת, כאשר התמריצים הקיימים בהליך חדלות פירעון אינם מעודדים, בדרך כלל, נקיטת צעדים אקטיביים מסוג זה מצד הנושים (ראו, לוין וגרוניס, בעמוד 26; ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד צמיר, נאמן על נכסי אייפרמן יוסף, פ"ד נט(5) 735, 750-749 (2005)).
12. אשר על כן, הערעור נדחה. לאור הפגמים שנפלו בהליך המקורי, ישולמו למערערת הוצאות בסך 50,000 ש"ח על ידי העיזבון. כן ישלם לה העיזבון את החלק משכרו של בעל התפקיד, אותו שילמה המערערת עבור הכנת הדו"ח (על פי החלטתנו מיום 12.12.2011), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כלומר, העיזבון יישא במלוא עלות שכרו של בעל התפקיד.
ה נ ש י א