מחלוף(עציר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט קמא בתיק פל"א 5002-02-13 (בפני כב' השופטת אוסטפלד נאווי), מיום 13.5.13.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בהיותו בלתי מורשה) – סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, נהיגה בקלות ראש סעיף 62(2) לפקודה, נהיגה בשכרות, סעיפים 62(3) 39א' ו- 38(1) לפקודה בצירוף תקנה 26(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

העונש שגזר בימ"ש קמא, מאסר בפועל למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך 3 שנים, פסילה בפועל לתקופה של 4 שנים, פסילה על תנאי בת 12 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 5,000 ₪.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער, כי בימ"ש קמא טעה משהחמיר בעונש שהושת על המערער, לא נתן דעתו לנסיבות אישיות של המערער, להיותו במעצר עד תום ההליכים בתיק זה, לעברו התעבורתי הנקי, להודייתו בהזדמנות הראשונה ובכך שחסך מזמנו של בית המשפט.

עוד נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה כי זו עבירה ראשונה, מעידה ראשונה, אדם חיובי, קיים פער משמעותי בין העונש שנגזר על המערער לבין עונשים הנגזרים על נאשמים אחרים באותו בית משפט קמא. העונש חסר תקדים בחומרתו.

עוד נטען כי בית המשפט העניק משקל רב לנימוקים בחומרה וגילה גישה מחמירה בלא לראות גם לא נקודת זכות אחת למערער.

לתמיכה בטענותיו הפנה את בית המשפט לפסיקה עקרונית, לפיה, העונש אמור להינתן לאחר התחשבות במכלול מטרות הענישה, לרבות הרתעה כללית, אישית, מניעה, שיקום וחינוך וכן את היחס הראוי בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש הוקעתה של החברה את מעשה העבירה וסלידתה ממנו. צירף מספר פסקי דין מבתי משפט לתעבורה שהורו על עונשים קלים יותר מזה שהושת על המערער במקרים דומים.

ב"כ המשיבה ביקש שלא להתערב בגזר הדין.

לגופו של עניין:

1.חומרת העבירות אותן ביצע המערער עולות מתוך כתב האישום לפיו ביום 19.2.2013 בשעה 22:55, נהג המערער ברכב פרטי מס' 5887102 בכביש 5614 בקלנסווה סמוך לכיכר בכניסה לעיר מכיוון מזרח למערב בלא שהיה בידו רישיון נהיגה – בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, ללא פוליסת ביטוח כשהוא שיכור ועל פי דגימת אוויר נשוף נמצאה כמות של 875 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, ובנסיבות המתוארות בכתב האישום נהג המערער ברכב בקלות ראש בהגיעו לכיכר סטה מנתיב נסיעתו, המשיך ישר לכיוון מרכז הכיכר, עלה על המדרכה ונעצר.

בדרך נס לא עמד רכב או לחלופין אדם או בני אדם בנתיב נסיעתו של המערער.

לאור המתואר בכתב האישום אין לי אלא לומר כי המערער, בנסיבות כתב האישום, היה בבחינת "פצצה מתקתקת"!!!!

2.בית משפט קמא נתן דעתו לעיקרון ההלימה, קרי, יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו, מידת אשמתו של המערער סוג ומידת העונש שיוטל במקרה זה כאשר מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך חברתי ולענייננו מדובר בערך עליון – חיי אדם וביטחונם של כלל ציבור המשתמשים בדרך מזקן ועד טף.

3.בית המשפט נתן דעתו לחומרת העבירה העולה מנהיגה בשכרות, לחומרת העבירה העולה מנהג בלתי מורשה, תוך הפנייה מפסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים.

4.בית המשפט נתן דעתו לפסיקת בית משפט עליון בדבר העונש הראוי וההולם לעבירה של נהיגה בשכרות, דהיינו, עולה מהפסיקה כי העונש הראוי לעבירה זו מאסר בפועל ופסילה לתקופה ממושכת.

במקרה שלפנינו מדובר באדם בגופו נמצאה כמות אלכוהול הגבוהה פי 3 מהכמות המותרת על פי חוק. המערער בהיותו בלתי מורשה כלל ובשעה שבדמו כמות אלכוהול הגבוהה פי 3 מזו המותרת על פי חוק, מעז להעלות על רכב ולנהוג.

5.חזרתי ושניתי במספר רב של פסקי דין כי אין לקבל כל טיעון שיש בו כדי להצדיק נהיגה של בידי בלתי מורשה אלה מחויבים בהרחקה מהכביש לתקופה ממושכת, על אחת כמה וכמה שאדם כזה נוהג בהיותו שיכור עם כמות האלכוהול בגופו הגבוהה פי 3 מזו המותרת.

6.המערער בעל עבר פלילי בעבירות של איומים, השגת גבול פלילית, תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש. המערער ריצה מאסר בפועל שנגזר עליו בבית משפט מחוזי פתח תקווה לתקופה של 36 חודש. עיון בגזר הדין מלמד כי בית המשפט קמא נתן משקל להודאתו המיידית של המערער ולעובדה כי מדובר בעבירת תעבורה ראשונה למצבו הכלכלי, המשפחתי, נישואי בתו, מצבה הרפואי של אמו, אלא שבית המשפט קמא בצדק לא מצא נסיבות מיוחדות ונימוקים המצדיקים חריגה מסטיית נורמת הענישה המקובלת בגין עבירות אלה, כל אחת מהן בנפרד בשילובן באותו מעשה נהיגה.

7.שמירה על האינטרס הציבורי - הגנה על כלל המשתמשים בדרך הינה מחובתו של בית המשפט. חובה זו גוברת לעין ארוך על נסיבותיו האישיות של המערער.