גזר דין
הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה; אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה; והתנהגות הגורמת נזק לאדם, בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, אשר במסגרתן הורשעה הנאשמת, עולה כי ביום 19.7.11 בסמוך לשעה 18:20, פגעה הנאשמת ברכבה בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חציה באזור מרכז רסקו בצפת. כתוצאה מן התאונה נגרמו לנפגעת, גב' פנטאיי זוואלץ, חבלות של ממש שהתבטאו בשברים באגן ובברכיים.
העבירות שבהן הורשעה הנאשמת הן עבירות חמורות ומסכנות חיים, ועל כך אין צורך להכביר מילים. מעבר החציה הנו רשותו של הולך הרגל והמקום המיועד עבורו לחציית הכביש, ועל הנוהג ברכב לתת דעתו על המתרחש בסביבתו על מעבר החציה ולחפש את הולכי הרגל הנמצאים שם. הנהג צריך להימנע מכל פגיעה בהולכי רגל החוצים במעבר, שככלל, ולמעט במקרים חריגים וקיצוניים, הוא לא יישמע בטענה כי התאונה היתה בלתי נמנעת.
העונש הראוי לנאשמת בנסיבות המקרה שבפנינו, נקבע בהתאם לעיקרון המנחה בענישה הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".
עיקר הדגש בענישה במקרים מסוג זה מושם על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, הוא הערך בדבר שלמות הגוף והנפש ובטיחות התנועה של הולכי הרגל בדרכים המיועדות להם. בנוסף, חומרת מעשה העבירה משקפת גם את שיקולי ההרתעה אשר מצדיקים החמרה מסויימת בענישה (במסגרת מתחם העונש ההולם), כחלק מן המאבק בתופעת תאונות הדרכים שפשתה במקומותינו ואשר גובה מדי יום קורבנות בגוף ובנפש.
מנגד, אין להתעלם בענייננו ממידת האשם הפחותה של הנאשמת, לנוכח הרשעתה בעבירות של רשלנות – שהנה סוג מזערי של יסוד נפשי – ולא בעבירות של מחשבה פלילית. כך גם מידת הרשלנות של הנאשמת היתה – בהעדר ראיה לסתור – בדרגה נמוכה ותוצאותיה, מבחינת הנזק שהיא הסבה לנפגעת, לא היו בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. נתונים אלה משמשים כשיקולים לקולא שבנסיבות העניין מקהים את עוצמתו של שיקול הגמול אשר קיבל את מעמד הבכורה בענישה בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין (ראו לעניין זה: ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)).
לפיכך, במאזן השיקולים, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצעה הנאשמת עומד על תקופת פסילה בפועל שבין 8 חודשים לשנתיים, בנוסף לעונשים נלווים (ראו לדוגמא: רע"פ 905/13 חייק נ' מדינת ישראל (2013); רע"פ 10312/08 נחום נ' מדינת ישראל (2008)).
ובאשר לגזירת העונש המתאים לנאשמת, שוכנעתי כי מקרה זה אינו מצדיק מיצוי מלוא חומרת הדין עם הנאשמת. מסקנה זו נתמכת בתסקיר שירות המבחן על אודות הנאשמת אשר מפרט בהרחבה את נסיבות חייה הקשות, עוד מתקופת ילדותה, עומד על משמעות תוקף רישיון הנהיגה מבחינת יכולתה לעבוד ולהתפרנס, וממליץ לחייב את הנאשמת בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות, תחת פסילת רישיון הנהיגה בפועל. בנוסף, התחשבתי בעברה התעבורתי הנקי (כמעט) של הנאשמת במשך 16 שנות נהיגה, בעובדה כי לא נפסלה מנהלית על ידי קצין משטרה בסמוך לאחר התאונה, וכן בהודאתה ובקבלת אחריותה לתאונה (אף שאלה לא באו בשלביו הראשונים של ההליך נגדה).
לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:
1.אני פוסל את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים. הפסילה תחל ביום 1.12.2013 שעה 12:00. מובהר לנאשמת כי החל מהמועד האמור היא תהיה פסולה מלנהוג, אך מרוץ תקופת הפסילה יתחיל רק עם הפקדת רישיון הנהיגה שלה במזכירות בית משפט זה.
2.3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה שעליה הורשעה בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ותורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.
3.חודשיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך תקופה של שנתיים עבירה של נהיגה רשלנית הגורמת לתאונת דרכים בה נחבל הולך רגל חבלה של ממש במעבר חציה בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה ותקנה 67(א) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה, או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ותורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.
4.בנוסף, אני מחייב את הנאשמת בצו שתעשה, בשעות הפנאי שלה וללא שכר, שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 120 שעות, בהתאם לתכנית שתוגש על ידי שירות המבחן לתיק בית המשפט.
בית המשפט הסביר לנאשמת את משמעות צו השל"צ והזהירה שאם לא תמלא אחר הצו תהיה צפויה לעונש נוסף על העבירות שבהן הורשעה בתיק זה, והנאשמת הביעה את נכונותה למלא אחר הוראות הצו ולשתף פעולה עם שירות המבחן בכל אשר תידרש.
המזכירות תמציא החלטה זו לשירות המבחן.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, במעמד הנאשמת ובא כוחה, עו"ד בוריס קוסנוביץ, ובא כוח המאשימה, מפקח סמי טל.