לפני תביעה לתשלום חוב שנצבר בחשבון בנק.
העובדות הצריכות לעניין -
1. התובע, בנק המזרחי טפחות בע"מ (להלן: "
הבנק"), פתח ביום 16.10.2007, לבקשת הנתבעת מס' 1, חברה פלונית (להלן: "
החברה") חשבון שמספרו ******* בסניף כפר סבא (להלן: "
החשבון"). באותו היום חתם הנתבע מס' 2, מר א.ז (להלן: "
הנתבע"), בעל השליטה ומנהלה של החברה באותה העת, על ערבות אישית לחובות החברה, ללא הגבלת סכום. ביום 22.10.2007 חתמה הנתבעת מס' 3, הגב' ד.ז (להלן: "
הנתבעת") על ערבות אישית לחובות החברה, עד לסכום של 195,000 ש"ח. עם פתיחת החשבון, הקצה הבנק לחברה מסגרת אשראי בגובה של 149,600 ש"ח. בחודש ינואר 2009 הקטין הבנק את מסגרת האשראי לסכום של 100,000 ש"ח, וכן העמיד לנתבעת הלוואה בסך 50,000 ש"ח לסילוק יתרת החובה שעלתה על הסך של 100,000 ש"ח (להלן: "
ההלוואה").
2. לטענת הבנק, במועד הגשת התביעה הצטבר חובה של החברה לבנק (להלן: "
החוב") לכדי סך כולל של כ-156,000 ש"ח (נכון ליום 26/2/10) המורכב מיתרת חובה בחשבון העו"ש בסך של כ-133,000 ש"ח ויתרת הלוואה בסכום של כ- 23,000 ש"ח נוספים.
טענות הצדדים -
3. עמדת
הבנק פשוטה. לשיטתו יש לחייב את שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום החוב.
4.
החברה והנתבע טוענים כי הבנק התנהל כלפיהם בחוסר תום לב ולמצער, ברשלנות, עת הפר הבטחותיו להגדיל את קו האשראי של החברה, וגרם לקריסתה הכלכלית. לטענתם, ההתנהלות הכספית של החברה בתחילת הדרך היתה תקינה והיא החלה בביצוע פרויקט בניה של שלוש יחידות דיור בישוב אורנית (להלן: "
פרויקט הבניה") בהסתמך על מצגים מטעם נציגי של הבנק לגבי הגדלת קו האשראי לחשבון הבנק, בהתאם להתקדמות פרויקט הבניה. אלא, שנציגי הבנק, לפתע פתאום, ללא התראה וללא שהיה לכך צידוק ענייני, שינו את יחסם לחברה ובאחת צמצמו את מסגרת האשראי, העמידו לחברה את ההלוואה (בגובה סכום האשראי שצומצם), ובכך גרמו לתחילת מסעו של כדור שלג אשר הביא לקריסת החברה והצטברות חובות רבים.
5.
הנתבעת טוענת כי לא היתה לה כל נגיעה לניהול חשבונות הבנק או לניהול החברה, כי הנתבע לא עדכן אותה בכל פרט שהוא באשר להתנהלותו העסקית בחברה או בכלל. לטענת הנתבעת בינה ובין הנתבע התנהלה מערכת יחסים בעייתית, שכללה איומים ואלימות מילולית מצד הנתבע כלפיה. הנתבעת טוענת כי היא כלל לא היתה מודעת במועד החתימה על כתב הערבות, לכך כי היא חותמת על ערבות לטובת החברה, או כי היא חותמת על ערבות בכלל. לטענתה הנתבע דרש ממנה לחתום על כתב הערבות כלפי הבנק והציג בפניה מצג לפיו הטפסים קשורים להלוואה שהם נטלו כנגד משכנתא שנרשמה על דירתם, ולכן יש לפטור אותה מערבותה.
6. עוד יצוין בשלב זה כי בתחילת ההליכים, יוצגה החברה על ידי הנתבע עצמו, ללא סיוע של עורך דין. במהלך הדיון שנקבע לתחילת שמיעת הראיות בתיק, התייצב באולם מר ברוך מאירסון (להלן: "
מאירסון"), אשר מסר בבית המשפט כי רכש את השליטה בחברה ימים ספורים קודם לכן והודיע כי הוא לוקח על עצמו את הייצוג של החברה מאותו שלב והלאה. אעיר כי עד עתה לא הוגש לתיק בהמ"ש כל מסמך שיש בו כדי ללמד על רכישת השליטה או על מעמדו של מאירסון או ייפוי כח מסודר (ולו לצורך עדכון כתובתו לשליחת החלטות של בהמ"ש). התרתי למר מאירסון להשתתף בדיונים והוא אף חקר בשם החברה חלק מהעדים, אלא שלא הוגשו סיכומים מטעמו בשם החברה, ובבקשה שהוגשה רק לאחרונה לקבלת ארכה להגשת סיכומים, מצוין שהיא הוגשה על ידי הנתבע, בשמו ובשם החברה. מכאן שכנראה יש להסיק שהנתבע חזר לייצג את החברה. בכל אופן, סיכומים מטעם הנתבעת הוגשו, אך הנתבע והחברה לא הגישו סיכומים - למרות שלוש ארכות שניתנו להם (והמועד האחרון להגשה היה אמור להיות 29/9/2013), ולמרות שכבר הוגשה בשלב מסוים בקשה מצד הבנק למתן פסק דין בהעדר סיכומים. במצב דברים זה, מצאתי שלא להמתין עוד ולגשת למלאכת סיום התיק.
מסכת הראיות
-
7. בפני העידו מר משה גודינגר, מנהל סניף כפר סבא של הבנק, הסניף שבו נוהל החשבון (להלן: "
גודינגר", לגבי תצהירו
ת/1); גב' יהודית ברקוביץ', פקידה בסניף בכפר סבא (להלן: "
ברקוביץ'", לגבי תצהירה
ת/2); הנתבעת (לגבי תצהירה
נ/1) והנתבע (לגבי תצהירו
נ/2).
דיון והכרעה
-
8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי
יש לקבל את התביעה כנגד החברה והנתבע ולדחות את התביעה כנגד הנתבעת והכל מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.
9. למעשה, אין מחלוקת לגבי הצטברות החוב ושיעורו ולגבי העובדה שהמדובר בחוב שהצטבר בחשבון העו"ש של החברה אותו פתח הנתבע בחתימתו. לכן, על פניו, יש לדון בטענת ההגנה של החברה ושל הנתבע, לגבי כך שהבנק, בהתנהלותו חסרת תום הלב, אחראי להצטברות החוב.
10. אם נפרט, אזי נראה שהטענה של הנתבע בהקשר זה היתה למעשה שסוכם עם הבנק שהבנק יעמיד מימון בשיעור של 500,000 ש"ח לטובת פרויקט הבניה, אך הבנק חזר בו מהבטחה זו. הטענה הינה שעל בסיס ההסתמכות על הבטחת הבנק, ביצעה החברה התקשרויות עוקבות אשר היא נאלצה להפר לאחר שהבנק לא העמיד לה את המימון שהבטיח.
11. טענת "ההבטחה" הינה טענה בעל פה שהעלה הנתבע, ללא שהובאה כל אסמכתא לתמיכה בה, על כל המשתמע מכך לאור סעיף 54 לפקודת הראיות, ולא אוכל לקבלה.
12.
ראשית, קצת קשה לקבל את העמדה של הנתבע, כאיש עסקים שהתעתד לקחת על עצמו ביצוע של פרויקט בניה שעלותו הכוללת 1.2 מיליון ש"ח (עמ' 3, שורה 19), לפיה הוא הסתמך על הבטחה בעל פה של נציג הבנק, ועל בסיסה ביצע התקשרויות נוספות. הייתי מצפה ממי שמתעתד לנהל עסק בסדר הגודל שלו טוען הנתבע, שידאג לנהל את ענייניו על בסיס מסמכים מסודרים וסדורים ושלא ימהר להתבסס על הבטחות בעל פה, אלא ידאג לקבל אסמכתאות בכתב להסכמות החוזיות אליהן הגיע לכאורה עם נציג הבנק. במיוחד יש לראות כי הנתבע בתצהירו טוען כי ההבטחה ניתנה בשני מועדים שונים, לפחות: הראשון, בסמוך לאחר הקמת החברה באוקטובר 2007 (סעיפים 11-14 לתצהירו), והשני, במאי 2008. אין כל מסמך או עדות שיכולים לתמוך בטענת ההבטחה, וכאשר נשאל הנתבע בנושא במהלך חקירתו הנגדית, תשובותיו לא הותירו רושם משכנע ולא היה בהן כדי להסביר או להוכיח את גרסתו (עמ' 37 שורות 11-14). גודינגר לעומת הנתבע, הכחיש בחקירתו כי הובטח לתת לנתבע אשראי, כנגד פרויקט זה או אחר, וחזר וטען כי הבנק מעולם לא הבטיח לתת אשראי בסכום זה או אחר ולא הפר הבטחה כזו (עמ' 14 שורות 7-20, עמ' 28 שורות 18-21). יוער כי במועד פתיחת החשבון גודינגר עדיין לא עבד בבנק, אך הוא החל את עבודתו חודשיים לאחר מכן - ולכן, הגם שהוא לא יכול היה להעיד מידיעה אישית לגבי הדברים שנאמרו במועד פתיחת החשבון (אוקטובר 2007) הוא יכול היה להעיד מידיעה אישית לגבי ההבטחה החוזרת הנטענת בשנת 2008, והוא הכחיש את הטענה.
13.
שנית, יש לתת את הדעת לכך שגודינגר בחקירתו הסביר כי על פי נהלי הבנק אשראי או מימון בסדרי גודל של 500,000 ש"ח ניתנים רק כנגד בטוחות או ערבויות מתאימות - ובמקרה דכאן, לא הועמדו כל בטוחות ואף הנתבע לא טוען שהועמדו בטוחות שכאלו או שהיו בטוחות פוטנציאליות שכאלו. גודינגר הוסיף כי ערבויות של צדדי ג' אינן יכולות להוות בטוחות מספקות בהקשר זה (עמ' 25) והדגיש כי פרויקט הבניה, הקרקע או תקבולי הדיירים העתידיים לא שועבדו לבנק. גם הנתבע אישר בחקירתו כי לא היה סיכום עם הבנק באשר לבטוחות שימסור לבנק בתמורה לאשראי, אלא שלשיטתו הוא לא התבקש בכלל להביא בטוחות כלשהן (עמ' 37 שורות 5-6). נדמה לי כי האמור מחזק את המסקנה שלא ניתן לקבל את גרסת הנתבע לגבי ההבטחה להעניק אשראי בסך של 500,000 ש"ח, ללא הסכם בכתב וללא בטוחות.
14.
שלישית, לא הוצג כל מסמך שמלמד על אותן פעולות עסקיות שביצעה החברה בהסתמך על אותה הבטחה נטענת של הבנק. לא הוצגו כל מסמכים באשר לפרויקט הבניה, לא הוצגו מסמכים לגבי התחייבויות שלקחה על עצמה החברה בכלל, ובוודאי שלא התחייבויות שלקחה על עצמה על בסיס ההבטחה הנטענת למתן קו אשראי, עקב ההבטחה או אחרי ההבטחה - מבחינה כרונולוגית. היה על הנתבע להציג נתונים שיוכלו ללמד על ההסתמכות בפועל ועל תוצאות הפרת ההבטחה הנטענת - ולמעט טענותיו הכלליות בתצהירו, לא הוצג דבר.