1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' הרשמת הבכירה יפעת ביטון-אונגר), לפיה נמנע צירופם של המבקשים 2-6 כנתבעים נוספים בתובענה המתנהלת בין המשיבה (התובעת) לבין המבקשת 1 (הנתבעת).
ברקע הבקשה כתב תביעה בסדר דין מקוצר שהוגש ע"י המשיבה כנגד המבקשת 1, לתשלום סך של 29,865 ש"ח, בטענה של חוב הנובע מאי תשלום תמורת אספקת מזון לדגים, אותו רכשה המבקשת 1 מהמשיבה (נספח 4 לתשובת המשיבה).
2. במסגרת הנדונה הוגשה כאמור בקשה לצירוף המבקשים 2-6. המבקשת 2 הינה בעלת מניות במשיבה, שפעילותה פוצלה בינה לבין אחיה (מוטי מושקט העומד מאחורי המשיבה), וכן שני בניה שהועסקו במשיבה (מבקשים 3 ו-4) ושני תאגידים באמצעותם נוהלה פעילות הדגים, בה שותפים מבקשים 3 ו-4 (מבקשת 5 -ויסוצקי אחזקות עד 1.1.13, ומאותו מועד - המבקשת 6 - ד.ג. ויסוצקי החזקות בע"מ, אליה הועברה הפעילות).
לטענת המבקשים, אין מחלוקת שהמשיבה סיפקה את הסחורה למבקשת 1, כי החיובים נושא החשבוניות נכונים, וכי על המבקשת 1 לשלם תמורת הסחורה. עם זאת טוענים המבקשים, כי התמורה שולמה ע"י המבקשת למבקשים 2-6 ועל כן יש צורך בצירופם להליך. לטענת המבקשים הוגשה התביעה כנגד לקוחות המשיבה, על מנת לתרץ את אי ביצוע התשלומים המגיעים למבקשת 2 מאחיה, על פי הסכם פיצול הפעילות במשיבה, המבקשת 2 היא שזכאית לכספים נושא התביעה ולא המשיבה, ובהעדרם של המבקשים מההליך, יפגע אינטרס חוקי-משפטי שלהם, עלולים להנתן פסקי דין סותרים באותו נושא (שכן מתנהלים הליכים בין חלק מהצדדים גם לפני בית משפט השלום בראשון לציון) וכי צירופם יתרום לדיון עצמו.
3. תשובת המשיבה התבקשה והתקבלה. תמצית טיעוניה היא כי המדובר בקנוניה שרקחה המבקשת 1 עם יתר המבקשים, שנועדה לסכל, לסבך, להשהות ולמנוע את בירור התובענה, תוך עירוב עילות אחרות וטענות מסורבלות. כן טוענת המשיבה כי לו היתה המבקשת 1 תמת לב ולא משתפת פעולה עם יתר המבקשים, היה ביכולתה לבקש הגשת הודעת צד ג' כנגד המבקשים 2-6 ולפתור בכך את החששות שמעלה בבקשתה. על כן, כך טוענת המשיבה, צדק בית המשפט קמא משקבע, כי צירופם של המבקשים יהא בגדר פעולה המסבכת ללא צורך את בירורה הפשוט של התובענה בסדר דין מקוצר שהוגשה והמתבררת לפניו.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לבקשה.
5. ראשית, החלטת בית משפט קמא, היא החלטה דיונית המצויה במתחם שיקול דעתו של בית המשפט קמא, ואין צורך לומר כי ערכאת הערעור נוטה בדרך כלל שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים שענייננו אינו אחד מהם. בעניין זה הנוגע לאופן ניהול ההליך, נהנית ככלל הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים בהם יש בה כדי לגרום לנזק בלתי הפיך.
בענייננו לא מצאתי כי קיים חשש לנזק כאמור. מעבר לעובדה כי בידי המבקשת 1 זכות לבקש משלוח הודעת צד ג' כנגד המבקשים 2-6, דבר שלא ברור מדוע לא נעשה על ידה, הרי שבכל מקרה, תוכל זו להפרע מהם, ככל שאכן שילמה להם את הסכום אותו תהיה מחוייבת להעביר למשיבה. משמעות אי צירוף המבקשים, אינה פגיעה בלתי הפיכה בהם או במבקשת 1, אלא לכל היותר ניהול הליך משפטי נפרד כנגד המשיבה, או נגד המבקשים 2-6, אשר בו יוכלו להתברר כל טענותיהם המשפטיות, בלא לגרום לדחיית עניינה של המשיבה בתיק זה ופגיעה נוספת בה (אם אכן תזכה ה, הנגרמת מסירבול ההליך ועיכובו.
ברור איפוא כי אין המדובר בהחלטה שבה פוטנציאל הנזק, אם בכלל קיים כזה, הינו בלתי הפיך.
בית המשפט קמא היה ער להיבט זה וקבע בצדק:
"אף אם יוכרע, מבלי לקבוע דבר בשאלה זו (וכאמור, טרם הוגשה בקשת רשות להגן), כי תביעת התובעת כנגד הנתבעת תתקבל, אין הדבר חוסם את המבקשים בהליכים שנקטו נגד התובעת והתובע, לרבות בקשר לתמורה נשוא התביעה, מלטעון בשלב מאוחר יותר, או במקביל לניהול ההליך דנא...כי התמורה בעד אותה סחורה, שייכת להם כדין. לפיכך, אינני רואה כיצד ייפגע אינטרס לגיטימי של המבקשים באי צירופם להליך דנא".
6. שנית, לא מצאתי כי נפל פגם אף לגופו של עניין בהחלטת בית המשפט קמא. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, שהיא יסוד ענייננו קובעת:
"24. בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".
מנוסח התקנה נובע, כי המבחן לצירוף בעלי דין נוספים הינה השאלה האם הצירוף דרוש כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור. המבחן לאמור הוא האם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל, בלא נוכחות בעלי הדין שצירופם מבוקש, ובלא שפסק הדין יחייבם. (א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהד' עשירית, תשס"ט) עמ' 96).
בענייננו, בהחלט לא זקוק בית המשפט קמא לנוכחות המבקשים 2-6 כדי לפסוק במחלוקת העומדת לפניו. אדרבא, צירופם לתובענה עלול לגרום, כפי שקבע בית המשפט קמא בצדק, לסירבול מיותר, ובמילותיו:
"...לטעמי, אין לערב, במסגרת המחלוקת הכספית הפשוטה יחסית, שבין הנתבעת לתובעת, את המבקשים ומערכת היחסים שלהם, ובפרט של המבקשת, עם התובעת. זאת, אף מבלי להיכנס לשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בה...
איני סבורה, לאור האמור מעלה, כי נוכחות המבקשים בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. הכרעת התובענה דנא לא תתרם, לשיטתי, מצירוף המבקשים כצד בהליך. כפי שתיארתי לעיל, התוצאה תהא, לעניות דעתי, הפוכה".
7. במכלול האמור, לא מצאתי איפוא כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא המצדיקה התערבותי. הבקשה נדחית.
המבקשים ישלמו הוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח, אשר יועברו למשיבה באמצעות בא כוחה, מהפקדון שהופקד על ידם בתיק זה. יתרת הסכום תוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.
ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.