לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 22501-08-09 מיום 28.12.2009 שניתן על ידי כבוד השופטים ש' שטמר, ב' בר-זיו ו-י' וילנר בה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה בתמ"ש 630-08 מיום 16.8.2009 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גולדקורן בה אושר כי המשיב 4 הינו הזוכה בהתמחרות שנערכה במסגרת הליכי פירוק שיתוף בנכס בנוגע לנכס שהיה בבעלות המבקש והמשיבים 2-1.
העובדות הצריכות לעניין
1. ביום 20.5.2008 הורה בית המשפט לענייני משפחה על פירוק השיתוף בנכס שבבעלות המבקש והמשיבים 2-1 בדרך של מכירה וחלוקת התמורה בין הצדדים. הנכס הינו בית הוריהם המנוחים של המבקש והמשיבים 2-1, אשר כל אחד מהם ירש שליש מהזכויות בו. ביום 18.2.2009 מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, המשיב 3 ככונס הנכסים למכירת הנכס.
2. ביום 5.4.2009 ניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה פסיקתא בה הוסמך כונס הנכסים:
"לקבל הצעות רכישה ממציעים לרבות מהצדדים לתיק זה (שדינם יהיה כדין כל מציע), לבצע התמחרות בין המציעים, ולאפשר לתובעים ולנתבע, לרכוש את חלקו של האחר, כאשר המחיר הקובע לא יפחת משווי ההצעה הטובה ביותר מבחינת סכומה ותנאיה, כפי שתקבע בהתמחרות עם המציעים/ צדדי ג'" (ראו: סעיף ה' לפסיקתא).
3. ביום 5.5.2009 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה ובה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על ביטול מודעת כונס הנכסים שפורסמה ולעכב זמנית את ההליכים עקב חריגה מסמכות של כונס הנכסים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בהתאם לקבוע בסעיף 8 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995 לבית המשפט סמכות לנהוג בגמישות דיונית לצורך עשיית צדק. במקרה דנן, פסקה כבוד השופטת ה' גולדקורן כי לטעמה משפט צדק הינו "מתן אפשרות לבעלים הנוספים של הנכס לממש את הנכס בתמורה הגבוהה ביותר שניתן לקבל עבורו, תוך שמירת זכותו של הנתבע להשוות את המחיר הגבוה ביותר שיוצע על ידי צד ג'".
4. לאחר ההחלטה דנן התכתבו כונס הנכסים, המבקש והמשיבים 2-1 באמצעות הדואר האלקטרוני, כמתואר בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.8.2009. במסגרת התכתובות הדגיש כונס הנכסים מספר פעמים כי אין למבקש ולמשיבים 2-1 זכות אוטומטית להשתתף בהתמחרות, אלא אך ורק אם יגישו הצעה, מלווה בשיק בנקאי או ערבות בהתאם למודעה שפורסמה בעניין. כמו כן, ציין כונס הנכסים ביום 30.4.2009 כי המועד האחרון להגשת הצעות לרכישת הבית הינו ביום 6.5.2009. ביום 5.5.2009, יום לפני המועד האחרון להגשת ההצעות, שב כונס הנכסים וכתב למבקש כי אם לא יגיש את ההצעה לא יוזמן להתמחרות.
5. ביום 6.5.2009 המועד האחרון להגשת ההצעות, כאמור, לא הגיש המבקש הצעה וממילא גם לא הפקיד ערבות בנקאית.
6. ביום 7.5.2009, יום לאחר שפקע המועד האחרון להגשת ההצעות, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה ליתן הוראות לכונס הנכסים לשמור על זכותו בהתמחרות על הנכס והשוואת המחיר הגבוה שיוצע על ידי צד ג'.
7. ביום 10.5.2009 הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה הודעה מטעם כונס הנכסים בדבר ביצוע התמחרות בין המציעים וקביעת הזוכה בהתמחרות (במאמר מוסגר יוער, כי ההצעה הזוכה היתה גבוהה מהערכת שווי הנכס על ידי שמאי).
8. באותו היום, בטרם הובאה לידיעת בית המשפט לענייני משפחה הודעת כונס הנכסים בדבר השלמת ההתמחרות, ניתנה החלטה בבקשתו של המבקש מיום 7.5.2009. באותה החלטה נקבע:
"הנתבע יהיה רשאי להשתתף בהתמחרות בכפוף לכך שתופקד על ידו עד יום 14/5/09 בשעה 16:00 ערבות בנקאית בהתאם לתנאי הצעת המכר שפירסם כונס הנכסים, בשיעור 5% מסכום ההצעה הגבוהה ביותר שהוצעה, העומדת, בהתאם לדיווח כונס הנכסים שהוגש לתיק, על סך של 950,000 ש"ח. במידה והנתבע לא יעשה כן, לא יוכל להשתתף בהתמחרות, ["ולא", לגישת בית המשפט המחוזי הושמטה המילה, ולכך אשוב עוד בהמשך - י.ד.] ויהיה רשאי להשוות את המחיר הגבוה ביותר שיוצע בהתמחרות לאחר שתסתיים".
9. בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, נשוא הבקשה הנוכחית, מיום 16.8.2009, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי החלטתו מיום 10.5.2009 "עומדת כיום בסתירה לפסיקתא מיום 5.4.2009 ועניינה של החלטה זו היא בהבאת הסתירה על פתרונה".
החלטת בית המשפט לענייני משפחה
10. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין ולפיכך לערכאה שנתנה את ההחלטה סמכות לשוב ולדון בה ואף לשנותה כאשר נסיבות חדשות התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית. עוד נקבע, כי גם במקום בו לא חל שינוי בנסיבות לערכאה שנתנה את החלטת הביניים סמכות לשנותה, אולם הדבר יעשה במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי שיקול נוסף אשר ראוי להתחשב בו, הוא הרצון להגן על זוכה אשר ביקש לרכוש את הזכויות בממכר בתום לב.
11. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הבקשה שהוגשה ביום 7.5.2009 היתה בבחינת "עמידה על זכות דיונית שלא בתום לב" וזאת מאחר וכונס הנכסים הבהיר למבקש את תנאי הכינוס, לרבות סוגיית הערבות וההשתתפות בהתמחרות. ואולם, נקבע כי המבקש בחר לעשות דין לעצמו והדבר הוביל "לתקלה נשוא החלטה זו". לפיכך, נקבע כי לנוכח העובדה שבמועד מתן ההחלטה (ביום 10.5.2009) טרם עמדה לנגד עיני בית המשפט לענייני משפחה הודעת כונס הנכסים בדבר השלמת ההתמחרות, ובהתחשב בכך שהמבקש לא היה זכאי להגיש הצעה לרכישת הנכס, שכן הוא נמנע מלהגיש הצעה מלווה בערבות בנקאית והחמיץ את המועד להגשת ההצעה ולאור הסתמכותם של צדדים שלישיים, נפלה טעות בהחלטה מיום 10.5.2009 ומשכך, הורה בית המשפט לענייני משפחה על ביטולה ועל אישור המשיב 4 כזוכה בהתמחרות.
12. על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
13. בית המשפט המחוזי קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת כי לא ניתן היה להבין מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 5.4.2009, שגם על המבקש והמשיבים 1-2, קרי היורשים של הנכס, להגיש הצעות באותם התנאים של יתר המציעים, במידה והם מבקשים להשתתף בהתמחרות. זאת ועוד, על היורשים, קבע בית המשפט המחוזי, הוטלה הגבלה לפיה הם יוכלו לרכוש את הנכס בלא פחות מהמחיר הגבוה שיוצע. נקבע, כי התמחרות לפיה יש זכות לצד חיצוני להתמחרות, לאחר שזו הסתיימה, להציע הצעה במחיר גבוה יותר, אינה הוגנת. מצד שני, שמירת זכותו של היורש להשוות להצעה הגבוהה ביותר במהלך ההתמחרות כשהוא נוכח בה, הינה הוגנת, שכן עדיין פתוחה הדרך למתחרה להציע הצעה גבוהה יותר ובכך גם לקדם את מטרת ההתמחרות שהיא מקסום רווחים. בעניין זה ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבים 2-1, שני היורשים הנוספים כאמור, הציעו הצעה והפקידו ערבות ואף השתתפו בהתמחרות ונסוגו ממנה כאשר המחירים שהוצעו היו גבוהים מדי ולא איפשרו להם להמשיך.