מ.י. ענף תנועה ת"א נ' גולן

זוהי החלטה בבקשת ההגנה לפסיקת הוצאות להגנה בעקבות זיכויו של הנאשם בתיק זה.

בהסכמת הצדדים שניתנה, הגישו הצדדים את טיעוניהם בכתב לעניין הבקשה , וזאת במתכונת כפי שהוצע ונקבע.

דין הבקשה להתקבל במהותה.

באשר לסכום ההוצאות - ינותח וייקבע.

דבר הדין הרלבנטי :

סעיף 80 לחוק העונשין ,התשל"ז - 1977.

תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב - 1982.

לשם ההבנה :

עסקינן היה באישום בדבר נהיגה בשכרות, כאשר במסמך " הזמנה לדין וכתב אישום" שנמסר על אתר לידי הנאשם כנהג בליל האירוע בכביש,  נטען כלפי הנאשם כי הוא נהג בהיותו שיכור .

נטען בכתב האישום כי נמצאה אצל הנהג , בבדיקת נשיפה שנערכה לו, כמות של 300 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.

בעקבות דיון הוכחות  הנאשם זוכה.

המסקנות בהכרעת הדין היו שלא ניתן לבסס מסקנה בדבר שכרות על יסוד הממצא המדעי באירוע דנן , וכן שאף אין בסיס להרשעה בנהיגה בשכרות על יסוד התנהלות או התנהגות (לרבות מאפיינים) , ואף לא נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

עובדות רקע נוספות :

לאחר הגשתו של כתב האישום לבית המשפט ביקש סניגורו של הנאשם דחיות דיון ההקראה וזאת כאשר הוא אך מציין כי הנימוק לבקשות הדחיה הוא "כמות האלכוהול". (ישיבות בית המשפט מהתאריכים : 20/10/09 , 17/2/10 , 23/5/10, 10/4/11 ).

רק בישיבת 28/6/11 נשמעה כפירה מפי ההגנה ואכן אז, בישיבה זו, פירט הסניגור את אשר לטעמו יש לראות ככשלים בדרך הבדיקה המדעית שנערכה למרשו על אתר.

בתאריך 24/9/12 החל דיון ההוכחות, ובעקבות עדותה של עדת תביעה מס' 1 (ומשנחשפתי אני לראשונה לחלק מחומר הראיות שבידי התביעה), ולכשביקשה התביעה לקבוע תאריך המשך לדיון ההוכחות בשל אי התייצבות עד נוסף מטעמה, ציינתי בפני התביעה את הדבר הבא במסגרת החלטתי - ציטוט :

 " בזהירות רבה, ובכל הסתייגות ראויה, אנצל את ההזדמנות לומר לתביעה כי לטעמי ובשים לב לראיות שבפני עד כה , טוב תעשה התביעה באם תשקול צעדיה בשנית בתיק זה ".     

על הכרעת הדין המזכה שניתנה בסופו של יום בתיק זה ביום 27/2/13 לא הוגש ערעור ע"י התביעה.

ולהלן נימוקי ההחלטה בדבר  ההצדקה שמצאתי לפסיקת הוצאות: