פירוק שיתוף בנכס נוכח פערים בהשקעה בקנייתו

לפני שלוש תביעות כספיות בין בני זוג.

התביעה האחת היא תביעה רכושית שהגישה האישה, גב' ה.ב.נ. (להלן - "התובעת") נגד הבעל י.ב.ב (להלן - "הנתבע", לפירוק שיתוף בדירה ולפי סעיף 258 ז' לתקנות סדר הדין האזרחי (תמ"ש 30065-10-10).

התביעה השנייה היא תביעה כספית לחיוב בדמי שימוש ראויים שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין השימוש הבלעדי שלו בדירת הצדדים, על סך 22,500 ש"ח (תמ"ש 28433-05-11).

התביעה השלישית היא תביעה לפסק דין הצהרתי, בו מבקש הבעל פסק דין הקובע כי חלוקת הזכויות בדירה תהא בשיעור של 80% בבעלותו, ו-20% בבעלות התובעת (תמ"ש 29456-06-11).

רקע עובדתי והשתלשלות דיונית

1.         התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום *****. מנישואי הצדדים לא נולדו להם ילדים.

2.         הצדדים התגרשו ביום *****לאחר שבאוגוסט ***, חל קרע בין הצדדים והם חדלו לחיות יחד.

3.         כחצי שנה עובר לנישואי הצדדים, ביום ***, רכשו הצדדים דירה  ברח' ****, שכונת *** באר שבע. הזכויות בדירה רשומות על שם שני הצדדים בחלקים שווים. הצדדים עברו להתגורר בדירה בדצמבר 2008.

            לצורך רכישת הדירה, נטלו הצדדים משכנתא משותפת בסך של 336,000 ש"ח.

החזרי המשכנתא שולמו מחשבון מס' ****** בבנק הפועלים סניף שכ' רמות באר שבע. חשבון זה נפתח על ידי הנתבע בינואר 2009, ובפברואר 2009 הצטרפה הנתבעת לחשבון שהפך לחשבון משותף. בסוף חודש ספטמבר 2010, הוקפא החשבון המשותף לאחר הפירוד בין הצדדים. הנתבע פתח חשבון בנק נפרד ומחודש דצמבר 2010 משולמים החזרי המשכנתא באופן בלעדי על ידי הנתבע.

יצוין, כי מאז חודש אוגוסט 2010 הצדדים אינם מתגוררים יחד. התובעת עזבה את הדירה והנתבע נותר להתגורר בדירה. ממרץ 2011 מתגוררת עימו בדירה גם בת זוגו ג', לה נישא ב****

4.         בתקופת הנישואין עבדה התובעת בחברות כוח אדם ובחודש יוני 2010 החלה לעבוד ב"****" שם השתכרה כ - 4,700 ש"ח בממוצע לחודש. ממקומות עבודה אלה נצברו לה זכויות סוציאליות בקרן הפנסיה הראל.

            הנתבע שירת בשירות קבע בצה"ל עד נובמבר 2007. לאחר שחרורו משירות קבע בצה"ל, החל הנתבע לעבוד כשכיר, בחברת ******. הנתבע צבר זכויות סוציאליות בקרן הפנסיה "אקסלנס".

            בתקופת הנישואין נרכש רכב מסוג טויוטה קורולה, שנת 2008, הרשום על שם הנתבע.

5.         התובעת פנתה ביום 7.9.2010 לבית המשפט, בבקשה ליישוב סכסוך. הנתבע מצידו הגיש באותו יום תביעת גירושין בבית הדין הרבני, בה כרך את ענייני הרכוש, וסרב להשתתף בהליך יישוב הסכסוך. משכך הגישה התובעת את התביעה הרכושית ביום 14.10.2010.  לאחר התדיינות בעניין הסמכות, קבעתי ביום 13.2.2011 כי  נוכח החלטתו של בית הדין הרבני מיום 2.2.2011, לפיה הסמכות נתונה לבית משפט זה, אין עוד צורך להידרש לשאלת סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה. קביעה זו אושרה בבית המשפט המחוזי ביום 21.5.2011 (רמ"ש 7266-03-11).

6.         לאחר שהובהר ענין הסמכות התקיים קדם משפט נוסף ביום 25.10.2011. בתום דיון זה הוחלט על מכירה לאלתר של הרכב. לצורך כך, מונה עו"ד דני אליגון ככונס נכסים. באותה החלטה מיום 25.10.2011, הוסמכו ב"כ הצדדים לקבל מכל גורם מידע ביחס לזכויות שצברו הצדדים מיום הנישואין (18.2.2009) ועד למועד הקרע - 6.9.2010.

הליכי המכירה והכינוס של הרכב הושלמו כמפורט בהחלטתי מיום 25.4.2012.

באשר לדירה, מאחר שגם לשיטת הנתבע לתובעת זכויות כלשהן בדירה, סברתי כי יש לפעול לפירוק השיתוף בדירה. בשלב ראשון איפשרתי לנתבע להעביר לידיה של התובעת, 20% משווי הדירה על פי הערכת שמאי שימונה על ידי בית המשפט, וזאת מבלי להביע כל עמדה לגבי החלק שיגיע לה בסופו של יום מהדירה. קבעתי, כי ככל שלא יעלה בידי הנתבע להעביר לתובעת 20% משווי הדירה בתוך 30 ימים, יפורק השיתוף בדירה בדרך של מכירתה, וגם זאת בדרך של כינוס נכסים ע"י עו"ד אליגון. הנתבע לא העביר לתובעת 20% משווי הדירה, אשר על פי חוות דעתו של השמאי שמונה על ידי בית המשפט (אליהו טלמון), עמד על 800,000 ש"ח.

            בהחלטה מיום 25.4.2012 הוריתי על הקפאת הליכי כינוס הנכסים של הדירה, עד להכרעה בתובענות.