חזקת שיתוף בין ידועים בציבור

1.         לפניי בקשה ליתן צו מניעה זמני, לפיו יימנע המשיב 2, בנק דיסקונט (להלן - הבנק) מכל פעולה שיש בה כדי לפנות את המבקשת מהנכס ברח' XXXXX ולממש את המשכון הרשום לזכותו ו/או לבצע כל פעולה למימוש זכויות המשיב 1 על הבית.

הבקשה מכוונת למנוע מהבנק לנקוט בהליכים למימוש משכון שנרשם לטובתו על הזכויות בנכס, הרשומות על שם המשיב 1 (להלן - המשיב). 

2.         הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לפסק דין הצהרתי (מיום 30.1.2013), בו התבקשה הצהרה כי המבקשת הינה בעלת מחצית מהזכויות בבית וכי שיעבוד זכויות המבקשת, על מחצית מהבית, שנעשה לטובת הבנק, בטל ומבוטל. כן התבקש בתובענה צו מניעה קבוע, המונע מהבנק לממש את השעבוד הרשום על זכויות המבקשת.

בכתב התביעה נטען כי המבקשת הייתה ידועה בציבור של המשיב משנת 81 - 82. מקשר זו נולדו לצדדים שלושה ילדים - תאומים שנולדו בשנת 1986 ובן נוסף שנולד בשנת 1990. נטען כי ביום XXXXX רכשו המבקשת והמשיב מגרש ברח' XXXXX. הזכויות נרשמו ע"ש המשיב בלבד למרות שמדובר ברכוש משותף אשר נרכש במהלך חייהם המשותפים. נטען כי הצדדים בנו ביחד את ביתם על המגרש וגרו בבית עם ילדיהם המשותפים, עד לעת האחרונה שבה נפרדו. נטען כי בני הזוג נפרדו לפני 7-8 שנים. המשיב עזב את הבית ומתגורר מאז הפרידה בישוב רהט, ובעוד המבקשת עדיין מתגוררת עם הילדים המשותפים בבית בבאר שבע.

על פי כתב התביעה, המשיב שיעבד את הזכויות המשותפות, למרות שהמבקשת לא נתבקשה ולא חתמה על הסכמתה לשעבד את זכויותיה והשעבוד נעשה ללא ידיעתה. נטען כי המשיב הטעה את הבנק בכך שהסתיר את העובדה שלמבקשת מחצית מהזכויות שעל הבית וכך שעבד את כלל הזכויות, כאילו הן שלו בלבד. נטען כי הבנק נהג בצורה רשלנית בעת שהסכים לשעבוד בלי לבדוק ולברר אם יש בעלי זכויות נוספים על הבית.

על פי כתב התביעה, בשנת 1996 נפתח תיק למימוש המשכון והחלו הליכי מימוש, בעקבותיהם נודע למבקשת כי המשיב מישכן את ביתם המשותף. יחסי הצדדים עלו על שרטון בעקבות הגילוי והמבקשת איימה על המשיב כי תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה לשמור על זכויותיה, באם לא יסיר את השעבוד. המשיב, כך נטען, התחייב להסיר את השעבוד. בהמשך הודיע לך כי הסדיר את העניין ובכך הטעה את המבקשת לחשוב כי העניין סודר וכי היא וילדיה מוגנים מפני מימוש.

3.         ביום 25.4.2013 הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני. הוסבר כי הבקשה הוגשה לאחר שהמבקשת קיבלה ביום 23.4.2013 צו פינוי על הבית מלשכת ההוצאה לפועל. בבקשה חזרה המבקשת על המסכת העובדתית שפורטה בתביעה. בנוסף נטען בבקשה כי לאחרונה נודע למבקשת כי הבנק, באמצעות מנהל הסניף, ידע שהיא ידועה בציבור של המשיב, שהצדדים בנו יחד את ביתם ושניהם גרים בבית עם ילדיהם.

נטען כי מאזן הנוחות מצדיק קבלת הבקשה, שכן הליכי פינוי ומימוש יגרמו למבקשת נזק בלתי הפיך. מאידך, מבחינתו של הבנק, שלא מימש את הנכס מאז שנת 1996, העיכוב הינו זניח.

נטען גם כי סיכויי התביעה גבוהים ביותר, מאחר שמדובר בנכס שנצבר בעת חייהם המשותפים ובהתחשב בכך שהמשיב לא הגיש כלל כתב הגנה וכאשר זכויות המבקשת היו ידועות גם למנהל סניף הבנק.

4.         המשיב לא הגיש כתב הגנה ולא הגיב לבקשה לצו מניעה זמני.

הבנק בכתב ההגנה ובתגובה לצו מניעה זמני העלה טענות מקדמיות בדבר התיישנות, מניעות, השתק והסתמכות. הבנק הוסיף וטען כי למיטב ידיעתו היה המשיב נשוי באותה עת לאישה אחרת והתגורר ברהט. נטען כי אין בכתב התביעה ולו תשתית מינימלית בכדי לבסס את הטענה כי המבקשת הייתה ידועה בציבור. לחלופין נטען כי המבקשת חייבת בחובות המשיב. נטען גם כי בתחרות בין הזכויות של הבנק לבין זכויות המבקשת, גוברות זכויות הבנק מכוח המשכון שנרשם. 

            להשלמת התמונה יצוין כי כי ביום 26.12.2012 נדחתה בבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בו נדחה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום שקיבל במלואה את תביעת החוב של הבנק נגד המשיב.

5.         הבקשה לצו מניעה זמני נדונה לפני ביום 8.5.2013. לדיון זה התייצב גם המשיב, אשר לא הביע התנגדות למתן צו מניעה זמני. המשיב שב וביקש ארכה להגשת כתב הגנה, עד להסדרת ייצוגו המשפטי ונמנע מלהשיב לחלק משאלות בית המשפט בטענה כי אינו מבין אותן ללא עורך דין.

            המשיב מסר בדיון כי היה נשוי לאישה אחרת בזמן שהוא והמבקשת היו יחד. הוא נישא לאותה אישה בשנת 1964 והתגרש ממנה בשנת 2002. לדבריו, נולדו לו ולאשתו ילדים משותפים, כשהצעירה שבהם נולדה בסמיכות ללידתו של הבן XXX, שנולד מיחסיו של המשיב עם המבקשת.

המשיב מסר כי התגורר גם ברהט וגם בבאר שבע, ונולדו לו ילדים במקביל משתי מערכות היחסים שניהל, תוך שהוא חולק את זמנו בין שני הבתים.

            המבקשת מסרה בדיון כי בתקופה הרלוונטית התגוררה בנכס עם ילדיה והמשיב הגיע פעם בשבוע או פעם בשבועיים. היא אישרה כי הוא חלק את זמנו בין משפחתה לבין משפחתו הראשונה ברהט.

המבקשת העידה כי לא הייתה מעורבת ברכישת המגרש, שנרכש על ידי המשיב. היא ציינה גם כי לא השתתפה במימון המגרש ובניית הבית. לדבריה, הייתה מזכירתו של המשיב בעסק של בנייה. לצדדים לא היה חשבון בנק משותף והמשיב שילם את חשבונות הבית.

            המבקשת בחקירתה אישרה שידעה שהנכס רשום על המשיב בלבד וכי חרף הפרידה בין הצדדים לפני 7 - 8 שנים לא פעלה להסדיר את זכויותיה בנכס.

בתשובה לשאלות המשיב אישרה המבקשת כי המגרש נקנה בכספו של המשיב, שעה שהיא עבדה בעסק יחד עימו והשניים פעלו יחד בכל העבודה בעסק. היא גם אישרה כי החובות נצברו גם כן יחד.