שמירת זכויות וסעדים נוספים

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעה שהוגדרה בכותרתה תביעה ל"שמירת זכויות" ולסעדים נוספים אותה הגישה אשה כנגד בעלה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         הצדדים נישאו ב- 27.7.1988 ומנישואיהם נולדו שני ילדים, שניהם בגירים.

2.         התובעת טענה בכתב תביעתה כי כשנה לפני הגשת התביעה נקלעו נישואי הצדדים למשבר, וכחלוף מספר חודשים עזב הנתבע את דירת המגורים של הצדדים. לטענתה, היא היתה המומה מעזיבתו של הנתבע את הבית.

3.         התובעת טענה כי בחודשים שלאחר עזיבת הבית המשיך הנתבע להעביר לה כל חודש סך של 20,000 ש"ח, כאשר " חלק מהסכום משולם לידי התובעת כשכר מהחברה ויתרת הסכום מגיעה לידי התובעת באמצעות שימוש שהנתבע מאפשר לה לעשות בכרטיס האשראי של העסק". עם זאת, לטענת התובעת, הנתבע מידר את התובעת מן החברה המשותפת של הצדדים.

4.         לטענת התובעת, טרם נישואי הצדדים הם רכשו את דירת המגורים ברח' ...., אך הזכויות בדירה נרשמו על-שם הנתבע ואמו, ובדירה זו מתגוררים הצדדים משך 26 שנים. עוד טענה האשה כי במשך השנים השביחו הצדדים את הדירה על ידי הוספת יחידת הורים בשטח של 45 מ"ר.

5.         לטענת התובעת, לאחר שנכנסה להריון, בעצה אחת עם אם הנתבע, עזבה את עבודתה והקימה עסק של בוטיק ב... במשותף עמה, אולם לאחר לידת בנה חזרה לעסק המשפחתי ועבדה בו למשך תקופה של 7 שנים רצופות, אך עזבה את העסק לאחר שחשפה רומן של הנתבע עם אשה אחרת.

6.         לאחר מכן החל הנתבע לעסוק בנדל"ן, בתחילה כשכיר ולאחר מכן במסגרת חברה עם שני שותפים, ולאחר מכן נפרד משותפיו ופתח עסק עצמאי. הנתבע אכן פתח עסק עצמאי, חברה בשם ... אך הבהיר כי משיקולי מס הבעלות בחברה נרשמו המניות 99% על שם אמו ו- 1% על שם התובעת.

7.         לטענת התובעת, הנתבע ביקש ממנה לעזוב את עבודתה ולרתום את עצמה לעסק המשפחתי החדש שבני הזוג הקימו בתחום הנדל"ן, כאשר התובעת מצדה ויתרה על עבודתה ואילו הנתבע הוא המנהל היחיד בחברה ומי שמושך בעצמו את כל רווחי החברה ומפקידם בחשבון בנק פרטי על שמו.

8.         התובעת מנתה בסעיף 22 לתביעה (ס"ק א' 6) את כל פרטי הרכוש הידועים לה " והמחייבים איזון" ולפיכך עתרה לשמירת זכויות הצדדים בהתאם לסעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, בכל הזכויות הקיימות לצדדים ברכושם ובזכויותיהם המשותפות, בלא תלות ברישום הזכויות בפועל, ועתרה למתן חשבונות ולמתן פסק דין הצהרתי המצהיר על זכויותיה של התובעת ברכוש המשותף ועל שמירת זכויות, וכן עתרה לפיצול סעדים בגין כל סעד אותו לא תבעה.

9.         מנגד, כפר הנתבע בהגנתו בטענות התובעת בתביעתה. לטענתו, תביעתה של התובעת היא מופרכת ומגמתית ואין בה כדי לשקף את מציאות חייהם של בני הזוג ואת ההסדרים הרכושיים שהוחלו ביניהם.

10.        הנתבע ציין כי בתביעתה של התובעת נפלו כשלים רבים, לרבות אי צירוף טופס הרצאת פרטים, וכן טען כי תביעת התובעת הינה תביעה כספית לכל דבר וענין וככל תביעה כספית נדרשת התובעת להוכיחה באמצעות מסמכים ואסמכתאות התומכים בעילת התביעה.

11.        לטענת הנתבע, קודם נישואי הצדדים גר כל אחד מהם בדירה שכורה. כחצי שנה קודם נישואי הצדדים רכש הנתבע, יחד עם אמו, דירה ב... הידועה כגוש .. חלקה ... (להלן " הדירה"). לטענת הנתבע, הדירה נרכשה בעלות של 112,500$, כאשר מתוך סכום זה שילמה האם סך של כ- 80,000$ וביתרה נשא הנתבע, הן באמצעות כספים שצבר לפני הנישואין והן באמצעות מימון הלוואת משכנתא ע"ס 35,000 ש"ח שפרע מדי חודש באמצעות כספים שאמו נתנה לו.

            לטענת הנתבע, לאחר נישואי בני הזוג הם עברו להתגורר בדירה.

12.        הנתבע טען כי בטעם נישאו הצדדים הוא הפעיל עסק עם דודו, אחיה של אמו, לייבוא אופניים, ועסק זה נסגר ובמשך תקופה של כשנה הוא לא עבד, ובתקופה זו בני הזוג מומנו על ידי אמו של הנתבע והיא נשאה במשך כ- 12 חודשים בתשלומי המשכנתא. לטענתו, לאחר נישואי הצדדים ביקשה התובעת כי הנתבע יעביר חלק בדירה על שמה אך הנתבע סירב לעשות כן והבהיר לתובעת חד משמעית כי הדירה שייכת לו ולאמו ולה אין ואף לא תהיה זכות בעלות בה, פרט לזכות מגורים כל עוד הם חיים בה יחדיו. לטענתו, התמורה עבור הדירה מעולם לא שימשה מתוך כספי בני הזוג

13.        לטענת הנתבע, לפני נישואי הצדדים עבדה התובעת כמזכירה ב.... ולאחר נישואיהם עבדה כמזכירה בחברת הייטק, ממנה התפטרה, ולאחר מכן עבדה בחנות הבגדים של אמו וקיבלה עבור שכרה משכורת חודשית.

14.        החל משנת 2003 החל הנתבע לנהל חברת תיווך והחל ממחצית 2009, לטענת הנתבע, עבדה התובעת גם כ"פרילנסרית" במשרד תיווך ב...

15.        הנתבע עבד כמתווך נדל"ן במשך 4 שנים לאחר תום שנה מנישואי הצדדים ואחר כך פתח עם שני שותפים חברה שעסקה בנדל"ן. החברה התפרקה אחרי 4 שנים.

16.        בשנת 1996, לטענת הנתבע, נפתחה חברה בשם .... העוסקת בתיווך, ומניותיה הן בבעלות אמו של הנתבע והתובעת. בפועל, החברה נוהלה על ידי התובעת והנתבע בלבד. הטעם לכך שאמו של הנתבע מחזיקה במניות היא עובדת היותו של הנתבע תושב זר. לטענת הנתבע, מפעילותה של החברה התפרנסו הצדדים: התובעת קיבלה תלוש משכורת הנע בין 5,000 ל- 10,000 ש"ח, ואילו הנתבע קיבל שכר של כ- 5,000 ש"ח בלבד.