היתר הגירת קטין לקנדה עם אימו

התובעת מבקשת את בית המשפט להתיר לה להגר יחד עם בן זוגה ובנה הקטין, א., יליד 29.9.03, לקנדה. הנתבע, אביו של הקטין, מתנגד למבוקש. 

הנדרש לנדון

1.         הצדדים נישאו זל"ז בנישואים אזרחיים בברה"מ ביום 8.4.00  ונישואיהם הותרו בבית המשפט לענייני משפחה ביום 14.7.05. מנישואיהם אלו נולד בנם, א. (להלן- הקטין).

2.         ביום 14.7.05 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר אושר וקבל תוקף של פסק דין (להלן- הסכם הגירושין). במסגרתו של הסכם הגירושין הסכימו הצדדים, בין השאר, כי משמורתו של הקטין תהא בידי התובעת תוך שנקבעו הסדרי ראיה לנתבע.

ביום 15.10.07 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים המעדכן, בין השאר, את הסדרי הראיה שבין הנתבע לקטין (להלן- ההסכם המתוקן).

3.         ביום 2.6.10, נישאה התובעת לאחר, ד"ר י. י. (להלן- בן הזוג או י.), וממנו יש לה ילד נוסף, א., שהינו כבן שנתיים.

הן התובעת והן בן זוגה הינם רופאי שינים המשרתים במסגרת צבא קבע.

הנתבע אף הוא רופא העוסק בתחום האורולוגיה.

4.         כשישה שבועות לאחר שהותרו נישואי הצדדים, טס הנתבע לניו יורק לצורך השתלמויות בתחום התמחותו, שם שהה כשנה ושלושה חודשים (מחודש אוגוסט 05 ועד לחודש נובמבר 06).

לטענת התובעת במהלך שהייתו של הנתבע בחו"ל הוא למעשה ניתק כל קשר עם הקטין. לדבריה הנתבע אומנם התקשר אליו פעמים ספורות בחודש הראשון שלאחר נסיעתו, אך לאחרי כן לא טרח ליצור עימו כל קשר. הנתבע מכחיש טענתה זו וטוען כי נהג להתקשר עם הקטין מספר פעמים בשבוע מדי שבוע (ראה עמ' 26 ש' 10-15 לפר' מיום 21.4.13). 

5.         מכל מקום, אחר  ששב הנתבע ארצה, ניסו רשויות הרווחה לחדש הקשר שבין הנתבע לבנו,  עניין אשר לווה בקשיים לא מעטים, כפי שיפורט באריכות בהמשך הדברים. לעת עתה נציין כי בשלב כזה או אחר התחדדו היחסים בין הצדדים ולדבר הייתה השפעה של ממש על התנהלות הסדרי הראיה שבין הנתבע לבנו.

באחד האירועים, במהלך חודש דצמבר 2009, עת הביאו התובעת ובן זוגה את הקטין למפגש עם הנתבע, נשק הקטין ללחיו של בן הזוג קודם שנפרד ממנו, הדבר עורר את זעמו של הנתבע אשר ראה בעין רעה את העובדה שבנו שלו נושק לבן זוגה של גרושתו. בין הצדדים התפתחה מעין תיגרה במסגרתה הוחלפו איומים וקללות בין הצדדים.

נראה כי אירוע זה השפיע קשות על מצבו הריגשי של הקטין,  והביא לכך שהופסקו בתחילה  הסדרי הראיה עם האב הכוללים לינה בסופי שבוע, ולבסוף אף נותק כליל הקשר שבין הקטין לאביו.

6.         למעשה לניתוקו הסופי של הקשר בינו לבין הקטין הביא הנתבע עצמו. כך ביום 5.10.10, במסגרת בקשה למחיקת תובענה אותה הגיש והנוגעת להסדרי הראיה בינו לבין הקטין ולאופן ביצועם (תמ"ש 18698-03-10 ותמ"ש 4810-01-10), כתב הנתבע -

"למען בריאותו הנפשית של הקטין ואביו, המבקש בוחר שלא לחשוף עוד את בנו לתהליכים הזויים ומיותרים בתקווה כנה ואמיתית שאולי לכשיתבגר יבין ויזום קשר עמו"

ובהמשך -

"לכן לאור האמור לעיל אני מבקש לבטל את הדיון בתיק שבנדון, למחוק (ה)תביעה בנוגע להסדרי הראיה של הקטין...ולתת לזמן לעשות את שלו..."

דומה כי בקשתו הנזכרת של הנתבע הורתה בתחושתו כי רשויות הרווחה אינן נותנות דעתן, כך על פי הבנתו, להפרת הסדרי הראיה של התובעת והתעלמותן מעמדתו שלו ומזכויותיו כאב לקטין.

בהחלטתי באותו עניין, אשר ניתנה אחר שמיעת טענות הצדדים, קבעתי כי -