שיקולי צדק ופערים כלכליים, בקביעת תשלום מהוון באיזון זכויות הצדדים

1.       התובעת הגישה תביעה בתמ"ש 9810-08-08 לשמירת זכויות וסעדים בהתאם לסעיף 11 לחוק יחסי ממון התשל"ג - 1973 (להלן:"החוק").

הנתבע הגיש תביעה בתמ"ש  44621-06-11  לפירוק שיתוף בדירת הצדדים, ברחוב xxx, בה מתגוררת התובעת  ולחייבה בתשלום דמי שימוש ראויים, מאז עזיבתו את הדירה (להלן: "דירת המגורים").

לשם הנוחיות, בפס"ד תקרא האישה "התובעת " ואילו הבעל "הנתבע" בשני התיקים.

2.       בהחלטה מיום 4.9.12 ניתן תוקף להסכמות הצדדים כדלקמן:

א.                   מכירת "דירת המגורים" בהליך כינוס לצד ג'.

ב.                   הכרעה בשתי התביעות בהתבסס על סיכומי הצדדים .

תמצית העובדות

3.       הצדדים נישאו זל"ז ביום 16.1.73 ונולדו להם 2 ילדים, שכיום הינם בגירים. התובעת נשארה להתגורר בדירה והנתבע עזב את הדירה  בחודש יוני 2011. הצדדים חיו כ-38 שנים יחד, נפרדו, אך טרם התגרשו ועניינם  נידון בבד"ר  ,כולל תביעת האשה למזונות.

הנתבע כבן 65 עובד כמנהל חשבונות, בחברת "xxx", ונותרו לו שנתיים עד לפרישתו מעבודתו. התובעת כבת 62, עבדה כמטפלת בפעוטון שניהלה מביתה, ולטענתה כיום מחוסרת עבודה וללא כל מקורות הכנסה.

4.       בהסכמת הצדדים, מונה רו"ח שטרנפלד לאיזון זכויות הצדדים. המועד הקובע לאיזון זכויות הצדדים נקבע ליום 25.11.10. חוות דעת רו"ח הוגשה ביום 19.9.11, ולפיה נקבע כי לאיזון מלוא זכויות הצדדים, על הנתבע להעביר כיום לתובעת, סכום מהוון של כ-106,000 ש"ח בחלופה הראשונה. ואילו בחלופה השניה חולק הסכום לתשלומים כאשר מרביתם כ-80,000 ש"ח עם פרישת הנתבע, או תשלומים חודשיים בסכום של כ-596 ש"ח לפי בחירתו.

         דירת הצדדים נמכרה ביום 3.4.13 בסכום של 1,300,000 ש"ח.

5.       לבקשת הצדדים,  כאמור לא התקיימו הוכחות . סיכומי הצדדים הוגשו ומכאן פסק הדין.

טענות התובעת

6.       התובעת מיקדה את טענותיה בסיכומיה בשתי מחלוקות:

א.                  בקשתה להיוון הזכויות וקבלתן, בהתאם לחלופה הראשונה ,המצוינת בחוות דעת  רו"ח.

התובעת מנמקת בקשתה בעובדות הבאות: בני הזוג בשנות השישים לחייהם. אין לה מקור הכנסה והוצאותיה הולכות וגדלות, נוכח גילה והצרכים להם נזקקת. סיכוייה להכנס למעגל העבודה אפסיים, נוכח גילה. סוגיית המזונות מסורה לבד"ר והנתבע עושה כל שלאל ידו להימנע מתשלום מזונותיה.

ב.       מבקשת חלוקה לא שווה של תמורת מכר הדירה , באופן שחלקה יהיה  גדול יותר.

לטענתה, על בני הזוג אומנם לא חל חוק יחסי ממון, אולם לבימ"ש מוקנית סמכות לחלוקה לא שוויונית. המדובר בזוג שחי 40 שנה יחד. כיום הינה מובטלת ובקרוב חסרת קורת גג ,נוכח מכירת הדירה. לנתבע יכולת כלכלית איתנה ומועסק בעבודות קבועות והינו בעל נכסים כתוצאה מירושות שונות. יש להתחשב בשיקולי צדק טבועים לאור טיב הקשר, משך הקשר והתרומה של כל צד לנישואין. מבקשת חלוקת  תמורת הדירה, באופן שתקבל יותר ממחצית אך אינה מציינת בכמה יותר.

7.       מתנגדת לחיובה בדמי שימוש ראויים, מאחר והצדדים שמרו על סטטוס קוו של הפרדה בדירה. הנתבע בחר מיוזמתו לעזוב את הדירה ואין לו זכות אוטומטית לקבלת דמי שימוש ראויים. לא הוכיח מניעות מעשיית שימוש בדירה. תכנן את עזיבתו והכין לו דיור חליף.  לא הוכיח כי המניעה לשימוש בדירה למגוריו היא מהאישה. לא המציא חוו"ד מומחה, לגובה דמי השימוש הראויים בדירה.