1. שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל-אביב-יפו מיום 10.1.2012 (כב' השופטת ר' רונן), בה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה 1 ברע"א 687/11 וברע"א 824/12 (להלן - המשיבה) למתן צו מניעה זמני אשר ימנע את כינוס האסיפה הכללית של המשיבה 2 (המבקשת ברע"א 824/12), חברת תדביק בע"מ (להלן - החברה או תדביק).
2. תדביק הינה חברה ציבורית, אשר מרבית מניותיה (50.5%) מוחזקות על ידי המבקש 1 ברע"א 687/12 והמשיב 2 ברע"א 824/12, אילן דרורי, בעל השליטה בחברה (להלן - דרורי). עד שנת 2004 שימש דרורי כיו"ר הדירקטוריון של החברה וכמנהלה הכללי, והחל מאותו מועד שימש כמנכ"ל החברה בלבד. המבקשת 2 ברע"א 687/12, והמשיבה 3 ברע"א 824/12 הינה רעייתו של דרורי (להלן - המבקשת). המשיבה, חברת איי.אי.אל ישראל אקוויטי בע"מ, מחזיקה ב-40.54% ממניות החברה. יתר מניות החברה (כ-9%) מוחזקות על ידי הציבור.
3. באסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה, שנועדה להתקיים ביום 5.1.2012, עמד על סדר היום אישור שכרו של דרורי כמנכ"ל החברה על ידי בעלי המניות, וכן אישור העסקתה של המבקשת - הכל בהתאם להליך הנדרש במסגרת סעיפים 270 ו-275 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - החוק). טרם מועד כינוס האסיפה, ביום 28.11.2011, נקבע על ידי דירקטוריון החברה כי המשיבה נגועה בעניין אישי לעניין ההצבעה שאמורה הייתה להיערך באותה האסיפה. מסיבה זו נקבע על ידי דירקטוריון החברה כי קולה של המשיבה לא יוכל להימנות בין הקולות הכשרים, קרי קולותיהם של בעלי המניות שנגועים ב"עניין אישי", בהתאם לסעיף 275 לחוק. כפי שיוברר בהמשך, העניין האישי הנטען הינו בעל אופי "שלילי", קרי, לשיטת המבקשים, המשיבה נגועה בעניין אישי, בעטיו היא מתנגדת להסכם העסקתו של דרורי כמנכ"ל החברה. זאת, להבדיל מעניין אישי "חיובי", קרי תמיכה באישור העסקה, הנובעת ממניעים לא ענייניים.
4. ביום 25.12.2012, בעקבות החלטה זו של הדירקטוריון, עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בבקשה כי יוצא צו ארעי אשר ימנע את כינוס האסיפה. עוד באותו היום ניתן צו ארעי כמבוקש. לאחר שהוגשו תגובות הצדדים לבקשה, ולאחר שהתקיים דיון ביום 8.1.2012, הוצא לבסוף צו מניעה זמני, בהחלטת בית המשפט אשר ניתנה ביום 10.1.2012.
5. חלק ניכר מהדיון בבקשה לסעד זמני הוקדש לשאלה העקרונית אשר סביבה עתיד להיות נסוב ההליך העיקרי, היא השאלה האם בעל מניות בחברה, אשר מתנגד להצעה שעולה על סדר היום של האסיפה הכללית, יכול להיחשב בעל עניין אישי "שלילי", אשר בעטיו ניתן למנוע ממנו הצבעה באסיפה הכללית, בהתאם לסעיף 275 לחוק. בעניין זה קבע בית משפט קמא כי ייתכנו נסיבות בהן קולו של בעל מניות מיעוט המתנגד לעסקה לא יימנה במסגרת הקולות באסיפה של מי ש"אינם בעלי עניין אישי באישור העסקה", כלשון סעיף 275 לחוק. לצד זאת קבע בית המשפט כי לאור תכליתו של הליך אישור העסקאות הקבוע בסעיף זה, שהינה ריסון כוחם של בעלי השליטה בחברות ציבוריות, ראוי כי טענה מסוג זה תיבחן בזהירות רבה. באשר לשאלה מי היא האינסטנציה שתקבע כי בעל מניות הוא בעל עניין אישי "שלילי", קבע בית משפט קמא כי החברה אינה מוסמכת לקבוע כי בעל מניות מיעוט הוא בעל עניין אישי "שלילי" באישור עסקה מסוימת. נקודת המוצא הינה כי לבעלי מניות המיעוט קיימת זכות להצביע, ואם בעל השליטה סבור כי לבעלי מניות המיעוט ישנו עניין אישי "שלילי" בהחלטה, הנטל מוטל עליו לפנות לבית המשפט ולהוכיח טענה זו.
6. בהמשך לדברים אלה ניתח בית המשפט, לעניין מתן צו המניעה הזמני, את סיכויי התובענה להתקבל מזה, ואת מאזן הנוחות בין הצדדים מזה, בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לעניין מאזן הנוחות קבע בית המשפט כי אי קבלת בקשת המשיבה לסעד זמני משמעה קיפוח זכות משמעותית של המשיבה, היא זכותה להצביע באסיפת בעלי המניות. מנגד, בית המשפט המחוזי עמד על כך שמתן צו מניעה זמני משמעו אי אישורו של שכרו של דרורי, כך שהוא ייאלץ לעבוד ללא שכר עד למתן ההכרעה הסופית בהליך. בית המשפט מציין כי תוצאה זו אינה רצויה, אלא שלעמדתו ניתן להתוות פיתרונות זמניים לתקופת ביניים זו, כמו העסקה זמנית של דרורי בשכר שיוסכם בין הצדדים, או החלפה זמנית שלו על ידי מאן דהוא אחר. לעניין סיכויי התביעה קבע בית משפט קמא, בעקבות הדיון שערך בסוגיה העקרונית של עניין אישי "שלילי", כי נראה שאין המדובר במקרה מובהק של ניגוד עניינים בין המשיבה לבין דרורי, אשר בגינו יש לשלול מהמשיבה את זכות ההצבעה באסיפה הכללית. משכך, ועל רקע קביעתו לפיה נדרשת בחינה זהירה במיוחד של טענות המייחסות לבעל מניות מיעוט עניין אישי "שלילי", קבע בית המשפט כי נראה שלתובענת המשיבה סיכוי טוב להתקבל, וכי גם מטעם זה יש להעניק את הסעד הזמני שהתבקש על ידי המשיבה. במקביל, דחה בית משפט קמא את טענות המבקשים בדבר שיהוי ואי ניקיון כפיים מצד המשיבה. סוף דבר, בקשתה של המשיבה התקבלה. נקבע כי החברה לא תקיים אסיפה כללית לאישור הסכם ההעסקה של דרורי, אלא אם כן תינתן למשיבה זכות להשתתף באסיפה, תוך שקולה יימנה יחד עם קולות בעלי המניות שאין להם עניין אישי בתוצאותיה.
7. כאמור, חלק ניכר מהדיון שערך בית משפט קמא בהחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו הוקדש לשאלה העקרונית של אפשרות קיומו של עניין אישי שלילי, כמו לשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח את קיומו, ומהו ההליך המתאים לכך. עיקר טיעוניהם של הצדדים התייחס אף הוא לשאלות עקרוניות אלה. אלא שיש לזכור שעסקינן בבקשת רשות ערעור על הסעד הזמני שניתן על ידי בית המשפט קמא. במקרה הנוכחי אין צורך להתעמק בשאלות כבדות משקל אלה. אלה יידונו בהליך העיקרי המתנהל בפני בית המשפט המחוזי, אשר פסק דינו יהא ניתן, כמובן, לערעור בפני בית המשפט העליון. עתה יש להכריע בשאלת הסעד הזמני אשר ניתן על ידי בית משפט קמא. הכרעה זו ראוי לה שתיעשה בעניין דנא בעיקר על פי מאזן הנוחות בין הצדדים. זאת, מפני שעניינו של תיק זה בשאלה משפטית תקדימית ומורכבת, שאין מקום לבחון אותה בשלב הנוכחי. כך, אף אין טעם לעסוק במסגרת החלטה זו בשאלת העקרונית של דין העסקה העומדת לדיון במוסדות החברה בתקופת הביניים, דהיינו עד למתן הכרעה על ידי בית המשפט בשאלת קיומו של עניין אישי אצל בעלי מניות המיעוט. זאת, מפני שהשאלה כרוכה בסוגיות אחרות אשר עולות על הפרק במסגרת ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי, ביניהן, על מי מוטל הנטל להוכיח את קיומו של עניין אישי "שלילי", ומהו ההליך המתאים לכך. בהמשך לדברים אלה, יוער כי בהתאם להחלטה מיום 20.2.2012, הגישה הרשות לניירות ערך את עמדתה בנוגע לסוגיה הנדונה בהליך. עמדתה של הרשות לניירות ערך הוקדשה אף היא לדיון בסוגיות העקרוניות העומדות במרכז ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי, ובכלל זה נדון בה בהרחבה ההסדר הראוי לתקופת הביניים. לא מצאתי לנכון להציג בפירוט את עמדתה במסגרת החלטה זו. הדיון בהמשך הדברים יתמקד, אם כן, בטיעוני הצדדים לעניין מאזן הנוחות.
8. עוד יש לציין, כי החברה הגישה ביום 13.9.2012 בקשה לסעד זמני בערעור, במסגרתה ביקשה להסדיר באופן זמני את עניין משכורתו של דרורי, אשר כאמור, מתפקד זה תקופה ארוכה כמנכ"ל החברה מבלי שהוא זוכה לתגמול על כך. המשיבה, וכן המשיבה 5 בשתי בקשות רשות הערעור, הרשות לניירות ערך (להלן - הרשות), הגישו את תגובותיהן לבקשה זו. מכיוון שהסוגיה העולה במסגרת הבקשה לסעד זמני בערעור זהה, למעשה, לסוגיה העולה במסגרת בקשת רשות הערעור עצמה, אין מקום לדון בבקשה לסעד זמני בנפרד. הצדדים אף לא הציגו בתגובותיהם לעניין זה טענות שונות מאלה שהופיעו בתגובות לבקשת רשות הערעור עצמה.
9. המבקשים ברע"א 687/12 והחברה (אשר להלן יכונו יחדיו - המבקשים) חולקים על ממצאיו של בית המשפט המחוזי ועל מסקנותיו המשפטיות בכל הנוגע למאזן הנוחות בין הצדדים במקרה זה. לטענתם, למשיבה לא צפוי להיגרם נזק כלשהו מכינוס אסיפת בעלי המניות, שכן היא לא תינזק מכך שדרורי יקבל שכר, יהא גובהו אשר יהא, עד שבית המשפט יכריע בהליך העיקרי. המבקשים מציינים שאם ייקבע בסיומו של הליך זה כי הסכום ששולם לדרורי עולה על הרצוי, הוא יוכל להחזיר את ההפרש לקופת החברה. המבקשים טוענים כי באופן כללי נזק כספי אינו יכול להצדיק מתן צו מניעה, שכן הוא אינו נזק בלתי הפיך. מנגד, לשיטת המבקשים, הנזק אשר נגרם, ועוד עתיד להיגרם להם בעטיו של צו המניעה, הינו ממשי וחמור, ואף בלתי הפיך. כך, דרורי ייאלץ להמשיך לכהן בחברה בלא קבלת שכר, מה שיהווה פגיעה קשה בזכויותיו. המבקשת תיאלץ לספוג את אי העסקתה בחברה, עד אשר תינתן הכרעתו של בית המשפט בהליך. החברה תיפגע אף היא ממצב דברים זה, שכן ההשלכות של אי אישור שכרו של מנכ"ל החברה עשויות להיות, לטענתם, קרדינליות: מצב דברים זה מציב את החברה בפני חוסר וודאות ניהולי, שכן לא ברור האם דרורי יאות להמשיך לכהן בתפקידו בתנאים הנוכחיים, מה שיוצר פוטנציאל לנזק חמור לחברה. חוסר וודאות זה אף עשוי להשליך, לטענתם, על יחסי החברה עם צדדים שלישיים, כגון בנקים ונושים, ולהשפיע לרעה על עסקיה.
לטענת המבקשים, החלופות שהציע בית משפט קמא לפיתרון הבעיה, דהיינו העסקה זמנית של דרורי בשכר מוסכם, או החלפה זמנית שלו על ידי בעל תפקיד אחר, אינן יכולות להוות פיתרון מספק לבעיות אלה. לשיטת המבקשים לא ניתן יהיה להגיע להסכמה בדבר השכר שישולם לדרורי, עקב הסכסוך המתמשך בין הצדדים. אף החלפה זמנית של דרורי אינה אפשרית לטענתם, שכן הדבר יביא לטלטלה עמוקה בחברה, ועלול להסב לה נזק בלתי הפיך.
10. נוסף לכך חוזרים המבקשים על הטענות שהעלו בפני בית משפט קמא, הנוגעות לחוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים ושיהוי שדבק בבקשה. לטענתם, בית המשפט לא ייחס להתנהלותה הפסולה של המשיבה את המשקל הראוי, וכי על בסיס התנהלות זו היה מקום לדחות את הבקשה.
11. המשיבה, בהתייחסה למאזן הנוחות, טוענת כי הנזק שצפוי להיגרם לה אם יבוטל הסעד הזמני הינו חמור - שלילת זכותה הבסיסית להצביע באסיפה הכללית. לטענתה, במצב זה יש להעדיף את אי השלמת העסקה עד להכרעה שיפוטית בעניין, שכן לא ניתן להשלים עם מצב בו תאושר עסקה עם בעל שליטה תוך ביטול זכות ההצבעה של המיעוט המתנגד לה, עד להכרעה שיפוטית. המשיבה ממשיכה וטוענת כי טענות המבקשים בדבר הנזק שייגרם לחברה במצב בו לא יאושר שכרו של דרורי הינן חסרות בסיס. באשר לטענת המבקשים 2-1 לפיה הם צפויים לעבוד ללא שכר עד למתן החלטה שיפוטית, טוענת המשיבה כי למעשה יש בכוחם של המבקשים להציע לדרורי שכר ראוי, ההולם את ביצועיו כמנכ"ל, עד להכרעה בהליך. עוד מציינת המשיבה כי אין מניעה שלאחר תום ההליך השיפוטי ישולם השכר לדרורי רטרואקטיבית. בנוסף, המשיבה מציינת כי למעשה, דרורי מצא דרכים עקיפות לקבלת שכרו, וזאת על ידי חלוקת דיבידנד; החברה חילקה לאחרונה דיבידנד, לאחר שלא עשתה זאת משך שנים. באשר להסכם העסקתה של המבקשת, המשיבה גורסת כי הדירקטורים שמונו על ידה אישרו את המשך העסקתה, בכפוף לחתימת הסכם העסקה מסודר. לטענתה, המבקשים הם אלו שנמנעו מלהציג הסכם העסקה כזה, ועל כן מניעת המשך ההתקשרות עם המבקשת מונחת לפתחם. לבסוף, המשיבה דוחה את טענות המבקשים באשר לחוסר ניקיון כפיים ושיהוי שדבק בהגשת הבקשה לסעד זמני.
12. כפי שצוין בפתח הדברים, נראה שאין טעם להיכנס לעובי הקורה, במסגרת הדיון בבקשת רשות ערעור זו, לשאלה המשפטית הנכבדה העומדת במרכזו של ההליך הנדון בפני בית המשפט המחוזי. יש להכריע בעניינה של בקשת רשות הערעור דנא בעיקר על יסוד מאזן הנוחות. משכך הם פני הדברים, יוצא שהשאלה המרכזית העומדת כעת לדיון בפנינו הינה שאלת תגמולו של דרורי עד להכרעה בהליך. כפי שעולה מטיעוני הצדדים, מיום פתיחתו של ההליך, דהיינו מיום 25.12.2011, ממשיך דרורי לתפקד כמנהלה הכללי של החברה, וזאת מבלי שמשתלם לו שכר בתמורה לעבודתו. מצב זה פוגע הן בדרורי, והן בחברה. מכיוון ששורש הסכסוך בין בעלי הדין נעוץ בכהונתו של דרורי, אף לא נראה שהם יוכלו להגיע להסכמה בנוגע לשכרו למשך תקופת הביניים. פיתרונות אחרים אף הם לא נראים סבירים. כפי שטוענים המבקשים, נראה שהחלפתו של דרורי במנהל כללי אחר, עד שיסתיימו ההליכים המשפטיים, אינה פיתרון ראוי. כמו כן, מובן שגם חלוקת דיבידנד אינה יכולה להוות פיתרון, שכן זוהי אך דרך לעקוף את הבעיה של אי תשלום שכר המנכ"ל בערוצים המתאימים, והיא מעוררת בעיות משל עצמה. מצד שני, כפי שציינה המשיבה בטיעוניה, אף הפיתרון של מתן שכר מלא למשך כל תקופת התנהלות ההליך מעורר בעיות שונות, וטמונה בו, הלכה למעשה, פגיעה בזכותה של המשיבה להשפיע על אישור עסקאות בעלי עניין.
13. לעת הזו, נראה שאין מנוס מלנקוט בפיתרון ביניים, עד שתצא הכרעה מלפני בית משפט קמא, אשר תתייחס לכלל השאלות המהותיות העולות בהליך זה באופן מקיף ויסודי. נראה שהפיתרון הראוי הוא המשך תשלום המשכורת לדרורי. אין צידוק מספיק לכך שדרורי ימשיך לבצע את עבודתו בלא כל שכר, במיוחד כאשר אין כל טענה לגבי תפקודו כמנכ"ל. המשכורת תהא בגובה זהה למשכורת אותה השתכר לפני שנדרש אישורה המחודש של אסיפת בעלי המניות. הצדדים לא ציינו את גובה שכרו של דרורי בכתבי הטענות שהגישו. מנספח ז' לבקשת רשות הערעור (ברע"א 687/12) עולה, כך נראה, ששכרו החודשי עמד על 65,697 ש"ח (ללא בונוס). החברה תשלם לדרורי את שכרו גם באופן רטרואקטיבי, בעבור החודשים אשר עברו מעת שהפסיק לקבל שכר ועד למתן החלטה זו. במקביל, יש לקבוע מנגנון שיבטיח החזר כספים לפחות חלקי באופן מיידי, למקרה בו ייצא מלפני בית המשפט קמא פסק דין לחובתו של דרורי, ואם משמעותו תהיה שאומנם עליו להחזיר את השכר שקיבל, באופן מלא או חלקי. על כן, דרורי יפקיד בכל שלושה חודשים ערבות בנקאית, על סך שליש מסכום המשכורת נטו שהתקבלה אצלו במשך אותם שלושה חודשים. כמו כן ימציא דרורי ערבות בנקאית לגבי שליש מן הסכום נטו אותו יקבל לגבי תקופת העבר. הערבות תומצא במקביל לקבלת השכר לתקופת העבר. באשר למבקשת, היא תמשיך להיות מועסקת ושכרה ימשיך להיות משולם לה, כפי שהיה בעבר. בהתחשב בעובדה שמדובר בשכר נמוך יחסית, אין צורך להבטיח החזרתו. ראוי שבית משפט קמא ובעלי הדין ישקלו את האפשרות להכריע במסגרת ההליך המתנהל באשר לנפקות של ההכרעה שתתקבל בגדרו, אף לגבי תקופת הביניים, היינו התקופה מעת שדרורי ואשתו, המבקשת, הפסיקו לקבל שכר ועד למועד פסק הדין שיינתן בערכאה הדיונית.
14. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. הערעור נדחה, במובן זה שצו הביניים יעמוד על כנו, והאסיפה הכללית לא תכונס. עם זאת, משכורתו של דרורי תשולם לו על ידי החברה בהתאם למתווה שהוצג בפיסקה 13 לעיל וכך אף לגבי המבקשת. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בשבט התשע"ג (23.1.2013).