המועדון אישר רק לאחד משני חברים להיכנס - שניהם יפוצו

בפניי ערעור על פסק דין מיום 24.5.12 בת.א. (שלום - ראשון לציון) 39454-08-10 (כב' השופטת יעל בלכר) (להלן: "פסק הדין").              

רקע

1.      פסק הדין דן באירוע שהתרחש ביום 27.3.2010, במסגרתו ביקשו שני המשיבים להיכנס למועדון בבעלות המערערים ובהנהלת המערער 2 (להלן: " המועדון").

לטענת המשיבים, כניסת המשיב 2 נאסרה ובנסיבות אלו, גם המשיב 1, שכניסתו הותרה, סירב להיכנס למועדון ועזב את המקום יחד עם המשיב 2 (להלן: " האירוע"). 
כתוצאה מהאירוע, הגישו המשיבים תביעה לפיצוי בגין הפליה מכוח ה חוק לאיסור הפלייה במוצרים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: " החוק").

העובדות כפי שנקבעו בפסק הדין בבית משפט קמא

2.      המשיבים, שהיו בני 30 במועד האירוע, ניסו להיכנס למועדון בשעה 00:15 לערך ולטענתם, כניסתם למועדון סורבה " ממניעים פסולים וגזעניים, בשל צבע עורם הכהה וחזותם המזרחית".

3.      המשיבים הגיעו למקום על פי הצעה של הגב' אדמון (להלן:"הגב' אדמון"), שבילתה באופן קבוע במועדון.

כשהגיעו המשיבים למועדון סורבה כניסתם, בתואנה שבשעה זו ניתן להיכנס למועדון רק באמצעות שליחת מסרון (הודעת SMS) מאיש יחסי הציבור (יחצ"ן) למארח הבכיר (להלן: " המארח"), היושב אף הוא בפתח המועדון.    
לטענת המשיבים, בעודם ממתינים בחוץ לאישור כניסה, באמצעות מסרון שישלח היחצ"ן של המועדון למארח, חלפו על פניהם ונכנסו למועדון, אנשים בעלי גוון עור בהיר ובעלי חזות אשכנזית, שלא היתה להם היכרות מוקדמת עם המארח וללא כל בדיקה או קיומה של הזמנה או דרישת מסרון.      
לאחר זמן מה (כ-45 דקות), כתוצאה מניסיונות שנעשו באמצעות הגב' אדמון מול היחצ"ן של המועדון, אישר המארח את כניסתו של המשיב 1 אך לא התיר את כניסתו של המשיב 2.   
המארח סרב לאפשר את כניסת המשיב 2, גם לאחר שהגב' אדמון הבהירה לו כי שני המשיבים באו איתה.        
בנסיבות אלו, בחר המשיב 1 גם הוא שלא להיכנס למועדון ושניהם עזבו את המקום.

4.      המשיבים טענו בכתב התביעה כי מעשי המערערים מהווים פגיעה בכבודם ובעקרון השוויון וכן הפליה פסולה בניגוד לחוק בנסיבות המקימות את החזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק.       
עוד טענו המשיבים, כי המערערים אחראים כלפיהם בעוולת הפרת חובה חקוקה כהגדרתה בסעיף 63 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " פקודת הנזיקין") שכן המערערים הפרו את החובה החוקתית שלא לפגוע בכבוד האדם המעוגנת ב חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וכן את החובה לנהוג בשוויון ולהמנע ממעשי הפליה.        

5.      המערערים הכחישו בבית משפט קמא את טענת ההפליה. לטענתם, מבלים במועדון בני עדות שונות ללא כל אבחנה של רקע גזעי או אחר והאירוע נשוא התובענה התרחש ביום שישי, שהוא יום שיא הפעילות במועדון ובשעה מאוחרת יחסית כשהמועדון מלא וצפוף. בשל כך, עקב הגבלת כמות האנשים שיכולים להיכנס, הרי בשעת העומס נכנסים רק מוזמנים ומקורבים לבעלי המועדון. המשיבים, שלא ביצעו הזמנה באחת הדרכים המקובלות במועדון וסמכו על כך שהגב' אדמון, למרות שאינה בעלת תפקיד במועדון, תדאג להכניסם, לא הורשו להיכנס מטעמים ענייניים אלו ולא מטעמים של הפליה. היחצ"ן אליו פנתה גב' אדמון על מנת לאפשר כניסתם של המשיבים, שלח למארח הבכיר מסרון שכלל רק את שמו של המשיב 1. בשל כך, למשיב 1 אין כל עילת תביעה.      

6.      בית משפט קמא התרשם כי מבחינה חזותית, המשיב 1 בעל גוון עור שחום שאינו בולט ועיניו בהירות. המשיב 2, בעל רעמת שיער שחורה, עיניו כהות וצבע עורו שחום יותר. המשיבים הינם אנשים נורמטיביים, ללא רבב, חזותם נעימה, שקטה ו"לא מאיימת" גם מבחינת המימדים הפיזיים.

הקביעות בפסק הדין בבית משפט קמא