המבקשת הינה אומנית יוצרת ומבצעת של יצירות מוסיקליות, והמשיבה הינה חברה העוסקת בהוצאה לאור של יצירות מוסיקליות, והפלוגתא בתיק העיקרי עוסקת בתקפותם של הסכמים שנחתמו בין המבקשת למשיבים בקשר עם ניהול פעילותה האומנותית של המבקשת, הסדרת הבעלות בזכויות היוצרים ביצירות של המבקשת, הוצאה לאור של יצירותיה, וחלוקת התמלוגים בגינן.
המשיבים הגישו בקשה לצו מניעה זמני אשר במסגרתו נתבקש בית המשפט להצהיר כי עד למתן הכרעה סופית בתיק העיקרי יהיה כל אחד מהצדדים זכאי לזכויות שהוקנו לו בהסכמים נשוא הדיון, וכי המבקשת תהיה מנועה מלפעול בניגוד לאמור בהסכמים הללו.
במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה לצו המניעה הזמני כאמור, הגיעו הצדדים לידי הסכמה (להלן: "
הסכם הקניית הזכויות"), כהאי לישנא:
"התיק העיקרי יקבע לשימוע בהקדם, במהלך חודש דצמבר, וכי עד למתן פסק-הדין בתביעה העיקרית תמנע איה כורם מלהקנות זכויות כלשהן לצדדים שלישיים בקשר אם פעילות האומנותית. למרות האמור לעיל תהיה רשאית איה כורם להופיע, בין בהופעות בציבור ובין בהופעות בטלויזיה, ולשם כך להתקשר עצמאית עם מארגני המופעים, ובלבד שלא תקנה להם זכויות כלשהן, לרבות על דרך של ויתור, ללא הסכמת "עננה". מוסכם עלינו כי עננה תשתף פעולה עם איה כורם, ולא תעמיד מכשולים על דרכה, ועננה לא תסרב לפנייתה של איה כורם מטעמים בלתי סבירים".
על פי בקשת הצדדים אישרתי את ההסכם שהושג בין הצדדים, כאמור לעיל, והתיק נקבע להוכחות ושמיעתו נסתיימה מזה כבר.
הצדדים לא עמדו בלוח הזמנים שנקבע להגשת הסיכומים, והגישו פעמים אחדות בקשות בהסכמה להארכת מועד להגשת סיכומיהם, אשר אושרו על ידי. כך סיכומי המבקשת אשר אמורים היו להיות מוגשים ב 15/4/12, הוגשו רק ב 9/5/12, וכך סיכומי המשיבים אשר היו אמורים להיות מוגשים ב 24/6/12 הוגשו בפועל רק ביום 15/10/12.
הבקשה שלפני הינה בקשתה של המבקשת לעיון מחדש בהחלטה המאשרת את הסכם הקניית הזכויות.
המבקשת מציינת כי שיר מפרי עטה אותו הלחינה, ואותו היא אף מבצעת, נבחר להשתתף בפסטיבל הזמר תשע"ג אשר יתקיים השנה ביום 31/1/13. פסטיבל הזמר הינו פסיטבל ידוע של רשות השידור אשר פעל בשנים 1960-1980, ועתה מחדש הוא ימיו כקדם, לאחר הפסקה ארוכה של כ 30 שנה שבהן לא התקיים.
המבקשת מטעימה כי המדובר בפסטיבל וותיק ויוקרתי אשר האמנים שישתתפו בו, וכן השירים שהושמעו בו, הפכו במהלך השנים לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית.
ההשתתפות בפסיטבל, כך מבארת המבקשת, איננה רק יוקרתית לכשעצמה, אלא למי שזוכה בפסטיבל יוענק פרס כספי בסך של 100,000 ש"ח מכספי מפעל הפיס המיועדים לעידוד היצירה המקורית.
על פי תנאי תקנון הפסטיבל מתחייב מגיש השיר, כי במידה והשיר המוגש ישתתף וישודר במסגרת הפסטיבל, יוקנו הזכויות בו, לרבות על דרך של ויתור, לרשות השידור ולמפיקת הפסטיבל.
בעת שהגישה המבקשת את השיר שהלחינה להשתתפות בפסטיבל, נדרשה היא, ככל יתר המשתתפים, לחתום על כתב הסכמה בו היא מסכימה להקניית הזכויות, במידה והשיר אכן ישתתף וישודר בפסטיבל כאמור.
משנתבשרה המבקשת כי אכן השיר שהגישה מתקבל להשתתף בפסטיבל, פנתה היא למשיבים בבקשה כי יתנו הם את הסכמתם להקנית הזכויות לרשות השידור ולמפיקה, בהתאם לתנאי תקנון ההשתתפות, וכתב ההסכמה עליו חתמה.
המשיבה השיבה למבקשת כי ככל שהיא מעוניינת להשתתף בפסטיבל, הרי שהמשיבות מבקשות לנהל מו"מ עם רשות השידור לעניין תנאי הקניית הזכויות. המשיבות מסבירות את עמדתם זו בכך שככל שמדובר באומנים שהם כבר בעלי מוניטין, כדוגמת המבקשת, הרי שהחתימה על הקניית הזכויות איננה דבר מובן מאליו, וניתן לנהל על תנאיו משא ומתן.
המבקשת טוענת כי דרישה זו של המשיבות לא באה אלא על מנת להערים קשיים על דרכה של המבקשת, וכי הקניית הזכויות והויתור לטובת רשות השידור והמפיקה נובעת מכוחו של תקנון הפסטיבל, ולא ניתן כלל להתנות עליו.
המבקשת טוענת כי התנהלות זו מצידן של המשיבות, העולה כדי הכשלה מכוונת של הקריירה האומנותית שלה, מעלה את הצורך לשוב ולהידרש להחלטה המאשרת את הסכם הקניית הזכויות וזאת מכוח הוראות תקנה 368 לתקנות סדרי הדין המקנות לבית המשפט את הסמכות לעיין מחדש בצו זמני שנתן, אם ראה כי הדבר מוצדק, בשל נסיבות שהשתנו, או עובדות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו.
המבקשת טוענת כי במצב עניינים זה שבו המבקשת נתונה לגחמותיהם ולשרירות ליבם של המשיבים, הופכת ההגבלה על חירותה של המבקשת להקנות את זכויותיה, לבלתי מידתית, ויש לבטלה.
לחילופין המבקשת עותרת לכך כי בית המשפט יאשר את השתתפותה של המבקשת בפסטיבל על פי תנאי התקנון לכתב ההסכמה, חלף הסכמתה של המבקשת, הנדרשת על פי הסכם הקניית הזכויות.
המשיבים מתנגדים לבקשה תכלית התנגדות וטוענים כי המבקשת עשתה דין לעצמה בכך שחתמה על כתב ההסכמה מלכתחילה, תוך שהיא מעלימה עניין זה מעיני המשיבים. המשיבים מבהירים כי התקנון של הפסטיבל אינו בבחינת "כזה ראה וקדש" וכי מקובל הוא כי, ככל שהדברים נוגעים לאמנים אשר הינם כבר בעלי מוניטין טובים, אפשר לנהל מו"מ עם גופי השידור השונים, וכך היא נוהגת עם אמנים ידועים אחרים, הנמנים על שורותיה.