פסק-דין בתיק ע"פ 9647/10

השופטת ע' ארבל:

           שני נהגים עורכים ביניהם תחרות מכוניות. במהלך התחרות מאבד אחד מהם את השליטה על רכבו, מתנגש בקיר ונהרג. האם ניתן להטיל אחריות פלילית על הנהג השני בעבירת הריגה? זו השאלה המרכזית העומדת לדיון בפנינו.

האישום

1.        כנגד המשיב בע"פ 335/11, שהינו המערער בע"פ 9647/10 (להלן: המשיב), קטין בן 17 במועד האירועים, הוגש כתב אישום הנושא שני אישומים. בכתב האישום נטען כי המשיב רכש מכונית והתקין בה שיפורים המאפשרים האצה מהירה יותר של הרכב. המשיב נהג ברכב למרות שלא הוציא מעולם רישיון נהיגה כדין. המשיב נהג להציע לאנשים שונים לערוך עמם תחרויות של מכוניות, כאשר הזוכה מקבל סכום כספי שנקבע מראש.

           האישום הראשון מתאר תחרות רכבים שערך המשיב עם אדם שעבד במחיצתו (להלן: פאדל) במעלה כביש קוליץ בירושלים. המשיב ניצח בתחרות זו וגבה מפאדל סכום של 500 ש"ח. בגין תחרות זו הואשם המשיב בעבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.

           באישום השני מתואר יום ה-3.3.08 בו לאחר סיום עבודתם המשותפת הציע המשיב לפאדל ולעמית נוסף לעבודה (להלן: עמאר) לערוך תחרות רכבים במעלה כביש קוליץ, כאשר המנצח יקבל סכום של 500 ש"ח. השלושה ערכו פעמיים תחרות אשר לא הוכרעה. בפעם השלישית נהג המשיב במכוניתו בעוד עמאר נוהג ברכב השני, ולצידו פאדל. שני הרכבים נסעו במהירות של כ-160 קמ"ש. לקראת סוף התחרות, בשל המהירות המופרזת שבה נהג, איבד עמאר את השליטה ברכב ועלה על אי תנועה. הרכב עף באוויר, פגע בעמוד תאורה ובלוח מודעות ועקרם ממקומם, ולבסוף הוטח בקיר. הן עמאר והן פאדל נהרגו כתוצאה מכך. באישום זה הואשם המשיב בעבירות של הריגה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי לנוער

2.        בית המשפט (כב' השופט נ' סולברג) הרשיע את המערער בכל העבירות המיוחסות לו באישום הראשון, ועל כך אין המשיב מערער. באשר לאישום השני זיכה בית המשפט את המשיב מעבירת ההריגה בה הואשם. בית המשפט קבע מבחינה עובדתית כי איבוד השליטה על הרכב היה במסגרת המרוץ, ולא לאחר סיומו, כפי שניסה המשיב לטעון. נקבע כי קו סיום המרוץ היה אחרי העיקול בו התרחשה התאונה. עוד נקבע כי גם אם היתה מתקבלת הטענה לפיה קו הסיום היה לפני העיקול לא היה בכך כדי לנתק את התאונה הקטלנית מן המרוץ. בנוסף נקבע כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין הנהיגה המהירה והפרועה במהלך המרוץ לבין התאונה.

3.        מכאן עבר בית המשפט המחוזי לבחון את סוגיית קיומו של קשר סיבתי משפטי. בית המשפט פתח וציין כי לא הוכח שהמשיב יזם את המרוץ. בשאלה העקרונית קבע בית המשפט כי נקודת המוצא בדין הפלילי היא אחריותו האישית של אדם למעשיו. לכך נקבעו חריגים הן בחקיקה והן בפסיקה. הפסיקה הכירה במצבים של התנהגויות קולקטיביות, שבהם יש לראות אירוע בראייה מכלולית. מצבים אלו מתקיימים תדיר במשחקים מסוכנים או אסורים. עם זאת, אבחן בית המשפט את המקרה דנן מההלכה שנקבע בע"פ 119/93 לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 1 (1994) (להלן: עניין לורנס), בקובעו כי "עצם יצירת פוטנציאל הסיכון לא תוביל להטלת אשמה פלילית בגין התוצאה, בנסיבות מסויימות, ובכללן, כשהתוצאה נגרמה ביוזמתו של מי שמימש את הסיכון הזה, ועשה כן במודע". בית המשפט ציין כי בניגוד למשחק "רולטה רוסית" הנסוב סביב המתח של הסיכוי למות, הרי שבמרוץ מכוניות הסיכון למות רק נלווה למשחק, אך הוא איננו המשחק עצמו. מטרתו של המשחק היא הניצחון במרוץ. המוקד הוא בכישורי הנהיגה של המתחרים ולא במזל. לפיכך, לטעם בית המשפט, הקשר הסיבתי שבין עצם ההסכמה לביצוע המרוץ לבין תוצאתו הקטלנית הוא רופף ביחס למשחק הרולטה הרוסית. עוד ציין בית המשפט כי במשחק הרולטה הרוסית חייב המשתתף לירות באקדח. אם לא יעשה כן הרי שלמעשה כלל לא שיחק במשחק והרכיב ההתנהגותי של האירוע לא יושלם. לעומת זאת, במרוץ מכוניות גם אם יאט אחד הנהגים את מהירות נסיעתו יחשב כמי שהשתתף בתחרות והרכיב ההתנהגותי של האירוע יושלם. אף אופן המשחק וחופש הבחירה שונים בשני המשחקים. ברולטה רוסית תפקיד המשחק מתמצה בלחיצה על ההדק, בעוד במרוץ מכוניות יש לנהג אפשרות בחירה ביחס למהירות נסיעתו ואופן נהיגתו. טעמים אלו מובילים אף הם, לדברי בית המשפט, לקשר סיבתי רופף במרוץ מכוניות, לעומת קשר סיבתי הדוק ברולטה רוסית.

           עוד אבחן בית המשפט המחוזי בין נסיבותיו הספציפיות של עניין לורנס לעומת המקרה דנן. בעניין שבפנינו מדובר בנאשם קטין בעוד שני המנוחים היו בגירים. המשיב והמנוחים חברו יחדיו בהסכמה מלאה לקיים את המרוץ, כאשר פרס כספי הובטח למנצח. לא היה מדובר בכפייה או בשידול. גם לא הוכח כי היוזמה באה מצד המשיב, ואף נראה כי היוזמה באה מצידו של אחד המנוחים. לא מדובר היה במרוץ חד פעמי, כך שנראה שהמנוחים עשו את אשר עשו במצב של שליטה, מודעות ואוטונומיה מלאה על מעשיהם.

           מטעמים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי לא התקיים קשר סיבתי משפטי לצורך הרשעה בעבירת ההריגה. מעבר לדרוש נקבע כי היסוד הנפשי לעבירת ההריגה התקיים כדבעי אצל המשיב. בית המשפט החליט להרשיע את המשיב תחת עבירת ההריגה בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. עוד הורשע המשיב במסגרת האישום השני בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. 

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בגזר דינו סקר בית המשפט המחוזי את האמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, באבחון הפסיכולוגי שנערך לו, ובמכתב מפקד הפלוגה בה שירת המשיב באותה העת. בית המשפט הדגיש את החומרה והמסוכנות שבמרוץ מכוניות וציין כי מרוצים כאלה הם מן החמורות שברעות החולות המצויות בכבישי ישראל. משכך, ועל מנת לא להביא לזילות בחיי אדם קבע בית המשפט כי לא ניתן להקל יתרה בעונשו של המשיב. מנגד שקל בית המשפט לזכותו של המשיב את שירותו הצבאי שהספיק לעשות, ואת המלצת שירות המבחן. בשקלול הטעמים השונים גזר בית המשפט המחוזי על המשיב מאסר בפועל למשך שנה, בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, כאשר התנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה לפי סימן ד' לפרק י' של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ושלילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים מיום מתן פסק הדין. כן הורה בית המשפט על פיקוח קצין מבחן למשך שנה אחת מיום השחרור מהמאסר. בית המשפט המליץ למשיב ולרשויות צה"ל לאפשר למשיב להשלים את שירותו הצבאי בטרם יתחיל לרצות את עונשו.

5.        על זיכויו של המשיב מעבירת ההריגה בה הואשם באישום השני הגישה המדינה את ע"פ 335/11 שבפנינו. כן עומד בפנינו ערעורו של המשיב על חומרת עונשו (ע"פ 9647/10). יוער כי בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק הדין בערעור.

ע"פ 335/11 - אחריות פלילית במסגרת משחקים אסורים

טענות המדינה

6.        המדינה טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי משזיכה את המשיב מעבירת הריגה בשל היעדר קיומו של קשר סיבתי משפטי בין מעשיו לבין התוצאה הקטלנית. המדינה טוענת כי הלכה היא שכשמדובר בעבירת הריגה די בקיומה של מודעות סובייקטיבית לאפשרות של גרימת התוצאה הקטלנית, ואין כל צורך בניתוח הקשר הסיבתי-משפטי, המתקיים בכל מקרה בין ההתנהגות לבין התוצאה הצפויה. לטענת המדינה, לא בכדי צפיית תוצאתו הקטלנית של מעשה אסור מקיימת קשר סיבתי משפטי. בכך מתבטאת עמדה ערכית מובהקת.

7.        המדינה מוסיפה כי גם אם היה צורך בעריכת מבחנים ערכיים, הרי בענייננו מדובר במרוץ מכוניות שהינו פעילות אסורה שאין כל ערך חברתי חיובי בצידה. הסיכונים הגלומים בה הם הן למשתתפים והן לעוברי אורח תמימים. נטילת סיכון מודע לחיי אדם, בפעילות שאין לה שום ערך חברתי, מקימה עבירת הריגה. המדינה סבורה כי הדברים אף מתחזקים בנסיבות המקרה - קטין על סף בגירות אשר רכש רכב בו הותקנו שיפורים המאפשרים האצה מהירה שלו, אשר השתתף במרוצי מכוניות לא פעם ולא פעמיים, ואשר כלל לא הוציא רישיון נהיגה.