1. לפניי שתי בקשות לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה ביום 4.3.12 כנגד המשיבות - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ועמיתים קרנות הפנסיה הוותיקות (משיבה פורמאלית). התובענה עניינה השבת דמי חבר מהטעם שהסתדרות העובדים הכללית החדשה אינה עוד ארגון עובדים יציג של הגמלאים - עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות, שהם חברי הקבוצה, ולפיכך היא אינה רשאית לגבות דמי חבר מהגמלאים (להלן: "
בקשות הסילוק" ו"
בקשת האישור", בהתאמה).
2. בקשת הסילוק האחת היא בקשתה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "
ההסתדרות"). לטענתה, יש לסלק את בקשת האישור על הסף משלושה טעמים:
בקשת האישור אינה ממלאת אחר התנאים הקבועים בסעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "
החוק" או "
חוק תובענות ייצוגיות") הקובע ש
"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה"שכן לא ניתן לראות ביחסי המבקשות וההסתדרות כיחסי "עוסק"-"צרכן" לצורך פרט 1 בתוספת.
בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה של עובד כנגד ארגון עובדים בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה.
מקומן של תביעות חברי ההסתדרות כנגד ההסתדרות, ברשות השיפוט בהסתדרות וזאת מכוח תניית בוררות הקבועה בחוקת ההסתדרות.
3. בקשת הסילוק האחרת היא בקשתה של עמיתים קרנות הפנסיה הוותיקות (להלן: "
עמיתים"). לטענתה יש לסלק את בקשת האישור על הסף מחמת העדר סמכות עניינית שכן זו מסורה באופן ייחודי לבית הדין לעבודה. עמיתים עתרה למחיקתה גם מהטעם שהיא אינה ישות משפטית וטענה כי יש לצרף תחתיה את קרנות הפנסיה של המבקשים (כמפורט להלן - קג"מ וקרן הפנסיה לחקלאים (להלן ביחד: "
קרנות המבקשים")).
4.
תמצית בקשת האישור
- המבקשת 1 תובעת בשם עיזבונו של מר ציון הלל ז"ל (אביה) שנפטר ביום 4.9.10 והוא בן 85 שנה (להלן: "
המנוח"). המנוח היה גמלאי של קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן: "
קג"מ"). בחודשים יולי עד ספטמבר בשנת 2010 ניכתה ההסתדרות מקצבת הפנסיה של המנוח ניכוי חובה שנקרא "דמי חבר" בסך 12 ש"ח לחודש (להלן: "
דמי חבר"). המבקשת 2, בת 84, עבדה במשך שנים רבות בבתי אריזה לפרי הדר והפרישה ממשכורתה לקרן הפנסיה שנוהלה בזמנו על ידי ההסתדרות - "קרן הביטוח והפנסיה לפועלים חקלאים" (להלן: "
קרן הפנסיה לחקלאים"). מאז פרישתה לגמלאות מקבלת המבקשת 2 קצבה חודשית מקרן הפנסיה לחקלאים ממנה מנכה ההסתדרות דמי חבר שהופיעו כ"ניכוי משרד" בסך 11.62 ש"ח לחודש.
בשנת 2003, במסגרת הרפורמה בקרנות הפנסיה, עבר ניהול קרנות הפנסיה הוותיקות (להלן: "
הקרנות הוותיקות"), לרבות קג"מ וקרן הפנסיה לחקלאים הנ"ל, שעד אז נוהלו על ידי ההסתדרות, לניהולה של עמיתים, שהוקמה בעקבות הרפורמה הנ"ל לשם ניהולן של הקרנות הוותיקות.
הבסיס החוקי לגביית "דמי חבר" או "דמי טיפול" נמצא בהסכמים הקיבוציים הכלליים שנחתמו בין ארגון העובדים היציג, ההסתדרות, לבין המעבידים במשק הציבורי והפרטי ובחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "
חוק הגנת השכר"). מהוראות הסכמים אלו עולה כי גמלאים אינם חייבים בתשלום "דמי חבר" או "דמי טיפול" וכי מעסיקים ציבוריים, המשלמים מקופתם קצבאות גמלאים רשאים לנכות מהקצבאות "דמי חבר" רק אם הגמלאי נתן את הסכמתו לכך, בכתב.
מאז שנת 2003 ההסתדרות איננה עוד הגוף היציג של הגמלאים המקבלים את קצבתם מהקרנות הוותיקות, וזאת נוכח האמור בסעיפים 78י ו-78יח בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: "
חוק הפיקוח") לפיהם הוראות חוק הפיקוח גוברות על כל הסכם או הסדר אחר, לרבות הסכם קיבוצי. על כן אין כל בסיס לגביית דמי חבר להסתדרות כאשר זו אינה מייצגת אותם ואינה מוסמכת לחתום בשמם על הסכמים.
כמו כן, חובת תשלום דמי חבר ודמי ארגון אינה חלה על עובדים שפרשו לגמלאות ומקבלים קצבת פנסיה מקרן הפנסיה.
בנוסף, לעמיתים אין הסמכה בדין לנכות מקצבת הפנסיה של עמיתי הקרנות הוותיקות ניכויים שאינם מפורטים בסעיף 75 בתקנון האחיד שנקבע בהתאם להוראות חוק הפיקוח, שעניינם ניכויים בגין סכומים ששולמו בטעות לגמלאים. קל וחומר שעמיתים אינה רשאית לנכות דמי חבר להסתדרות שאינה מהווה כאמור הגוף היציג של הגמלאים.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית קודמת שהוגשה כנגד ההסתדרות בגין גביית דמי חבר ממי שאינו חבר בה, הסתיימה בהסדר פשרה שאושר במסגרתו הוסכם בין היתר על השבה של 50 מיליון ש"ח. בכך הודתה למעשה ההסתדרות כי גבתה דמי חבר בניגוד לדין.
הקבוצה המיוצגת בבקשת האישור:
"כל הגמלאים שקיבלו את קצבת הפנסיה שלהם מ'עמיתים' קרנות פנסיה ותיקות, מאז מונה המנהל המיוחד, בשנת 2003, ועד לקבלת החלטה בתובענה זו, ומקצבתם מנוכים דמי חבר להסתדרות".
עילות התובענה כפי שנמנו בבקשת האישור: הפרת הוראות סעיפים 2(א), 3(ב) ו-31 בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "
חוק הגנת הצרכן") - ההסתדרות היא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, ובהתנהלותה הנ"ל מטעה את חברי הקבוצה ומנצלת את חוסר המעש וההתמצאות שלהם ועל כן הם זכאים לפיצוי בגין הנזק שנגרם להם; גביית דמי חבר בניגוד לדין כאמור בסעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "
חוק עשיית עושר"); הפרת התקנון האחיד, המהווה הסכם בין עמיתי הקרנות הוותיקות לבין עמיתים שנקבע בחוק והפרתו מהווה הפרת חובה חקוקה - הוראת סעיף 78ז (4) בתקנון האחיד - כאמור בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "
פקודת הנזיקין"); תרמית כאמור בסעיף 56 בפקודת הנזיקין - ההסתדרות גבתה מהמבקשים דמי חבר כאשר ידעה שמדובר בגביה שלא כדין; ההסתדרות הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי חברי הקבוצה.
הנזק שנגרם למבקשים - למבקש 1 סך של 792 ש"ח (קרן בלבד) לפי חישוב של 12 ש"ח במשך 66 חודשים ולמבקשת 2 סך של 976 ש"ח (קרן בלבד) לפי חישוב של 11.62 ש"ח במשך 84 חודשים.
הנזק שנגרם לקבוצה - על פי הצהרת ההסתדרות היא משרתת למעלה מ-220,000 גמלאים. למבקשות אין מידע לגבי כמות הגמלאים מהם מנוכים דמי חבר ולצורך הערכת הנזק מעריכים כי מדובר בכמחצית מעמיתי עמיתים היינו 100,000 גמלאים כאשר הנזק שנגרם לכל אחד מהם עומד על 976 ש"ח, בדומה למבקשת 2. ובסך הכל לחברי הקבוצה 97,600,000 ש"ח.
הסעדים הנתבעים: להצהיר כי גביית דמי החבר להסתדרות נעשתה שלא כדין ולהורות על הפסקת הגבייה והשבת הכספים שנגבו ביתר.
התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת היחידה להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל וייוצג בדרך הולמת ובתום לב.