בפני בקשה להורות למשיבים (התביעה וערוץ 10) להעביר לעיונם של המבקשים את מלוא חומר הגלם הקיים ברשות המשיב 2 בנוגע לכתבה ששודרה במהדורת החדשות של יום 5.9.12 (להלן: "
חומר הכתבה"). עיינה של הכתבה הוא ראיון שנערך עם המתלוננת במסגרתו היא מתייחסת להליכים הננקטים נגד הנאשמים בתפ"ח 40109-07-12 (להלן: "
האישומים").
בתמצית אציין, כי נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ביצוע מעשים מגונים ועבירות אינוס, שבוצעו על ידיהם נגד המתלוננת בהיותה קטינה. בהחלטתי מיום 3.9.12, ולאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינם של המבקשים, הוריתי על שחרורם של המבקשים לחלופת מעצר ובתנאים שנקבעו בהחלטה.
כאמור, בקשתו
של בא כוח המבקשים, היא להעמיד לעיונם את חומר הכתבה,החומר שצולם ולא שודר, בהיותו חומר חקירה הרלוונטי להגנת הנאשמים. לגישתו המדובר בחומר חקירה, הכולל גרסה נוספת ומפורטת של המתלוננת על ההתרחשויות, זאת במקרה שלכאורה גרסתה של המתלוננת אינה תואמת את הפרטים שנמסרו על ידה במסגרת הודעותיה במשטרה. לגישת בא כוח המבקשים גרסת המתלוננת נוגעת ללב לבו של האישום נגד המבקשים, ואף היו טענות לגבי התרחשויות שהיו בזמן החקירה ובמהלך העימות, שיכולים להשליך על מהימנות המתלוננת.
בא כוח המבקשים הוסיף והסביר שכיוון שהמדובר בחומר חקירה, מן הראוי להשיג חומר זה בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ, ולא בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ, זאת אף שהחומר המוקלט אינו נמצא בחזקתה של המדינה, שכן מידת הזיקה של החומר לאישומים וקרבתו ללב האירוע, מחייבים התייחסות לחומר הכתבה כחומר חקירה.
מעבר לכך נטען כי בנסיבות העניין לא חל על המקרה החיסיון העיתונאי, כמו כן כי זכות המתלוננת לפרטיות נסוגה בנסיבות העניין אל מול זכותם של הנאשמים למשפט הוגן המחייב קבלת כל חומר החקירה.
על כן ובאיזון בין מכלול הזכויות והאינטרסים הנוגעים לעניין, הרי שלגישת המבקשים זכותם למשפט הוגן גוברת על זכויותיה של המתלוננת, ויש להתיר להם לעיין בחומר החקירה.
בא כוח המשיבה 1 (המדינה), הבהירה שלגישתה אין המדובר בחומר הנכלל בגדר חיסיון עיתונאי משאין עניינו זהות המקור.ככל שהדבר נוגע לפגיעה בפרטיות המתלוננת סבורה המשיבה 1 כי למתלוננת הזכות למנוע פגיעה בפרטיותה ואם אכן יש בקלטת דברים הפוגעים בפרטיות אזי יש בכך עילה שלא להתיר את מסירת הקלטת להגנה.
מעבר לכך המשיבה הבהירה כי לגישתה ההליך הנכון לקבלת החומרים הוא בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ ולא בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ. שכן המדובר בחומרים שלא נמצאים בחזקתה וככל הנראה אין המדובר בחומר חקירה.בהתאם כי יש להפנות את הבקשה למותב הדן בתיק העיקרי. מכל מקום ביקשה המשיבה 1, שבשלב ההתחלתי יועבר הדיסק לעיונה, אז היא תחליט בהתאם לאמות המידה המוכרות אם המדובר בחומר חקירה, ובמידה ויימצא כי המדובר בחומר חקירה, דברים אלו יועברו לעיונם של הסנגורים, תוך השמטת החלקים שיוכלו לפגוע במתלוננת או על ידי תרגום הדיסק לתמלול והעברתו לידי הסנגורים.
יצוין כי ב"כ המבקשת הגישה לבית המשפט מכתב שכתבה המתלוננת לענין זה. מעיון במכתב עולה כי המתלוננת חוששת שחשיפת הקלטת תחשוף את מקום המגורים בה היא שוהה ותסכן את שלומה. מעבר לכך היא כותבת שאינה מבינה את הצורך בקלטת כי היא כבר מסרה גרסה במשטרה.
בא כוח המשיב 2(ערוץ 10) התנגד להעברת החומר שצולם להכנת הכתבה לידי המבקשים או לידי הפרקליטות. הובהר כי המתלוננת הסכימה להתראיין לערוץ, לאחר קבלת התחייבות מהערוץ שכל אותם קטעים שישודרו יהיו כפופים לאישור מפורש שלה. כך גם הוסכם שאותם קטעים שלא קיבלו את אישורה המפורש של המתלוננת לא יועברו לכל גורם אחר, שכן בכך ביקשה המתלוננת להגן על המקום בו היא מסתתרת ולמנוע פרסום פרטים שיש בהם משום פגיעה בפרטיותה.
בא כוח המשיב 2, תיאר כי החומר המצולם עניינו תיעוד שיחות שקיימה המתלוננת עם כתב הערוץ, שבכללן תיאור לעבירות המין החמורות שהמתלוננת עברה. לגישת בא כוח המשיב 2, במתן הדעת להתחייבות העיתונאי לקבל אישור מהמתלוננת על כל קטע שיותר לפרסום, הרי שהעברת אותו חומר לסנגוריה יביא לפגיעה קשה בעבודת העיתונאי ובחיסיון העיתונאי שניתן. הובהר כי חלק מפרקטיקת העבודה של העיתונאי היא לשוחח עם המקור ובכלל זאת קבלת חומר רקע על המקרה לצורך הבנת התמונה הכוללת, וזאת תוך התחייבות העיתונאי להימנע מלפרסם את אותם דברים, זאת כאשר שיחות אלו מתנהלות תוך מתן אמון בעיתונאי שיימנע מלפרסם או להעביר לאחר את אותו חלק מוקלט שלא קיבל אישור מפורש של המרואיין. לגישת בא כוח המשיב, במידה ובית המשפט יחייב את הערוץ למסור הקלטת, הרי שיפגע אותו אמון המאפשר את העבודה העיתונאית, ובכך גם להביא לפגיעה בציבור בכללותו. כמו כן כי יש בכך להוות פגיעה אנושה בפרטיותה של המתלוננת, שהסכימה לחשוף דברים אינטימיים אך לאחר קבלת התחייבות, לפיה הדברים יישארו חסויים כל עוד היא לא הסכימה לפרסומם. בכך יש להוות פגיעה בכבודה של המתלוננת וכן הפרה של החוק להגנת הפרטיות. כך גם נטען כי יש בהעברת החומרים למבקשים, לסכן את המתלוננת, שכן חלק מהקטעים המצולמים יכולים להביא לזיהוי מקום הימצאותה של המתלוננת.לנוכח האמור, ובהתחשב בהימצאותם של אינטרסים המצדדים באי העברת הקלטת לסנגורים, ביקש בא כוחו המשיב 2, להימנע מהעברת הקלטות, זאת במיוחד לנוכח העובדה כי המתלוננת נתנה את גרסתה בפני החוקרים וכן היא עתידה להעיד בפני בית המשפט.
על דברים אלו הוסיף הכתב מר אלי לוי, כי הדברים שחומר הגלם כולל הם חומר רקע על המתלוננת, שנאמרו תוך התחייבות שלו שחומרים אלו לא ישודרו בניגוד להסכמתה.
דיון ומסקנות
המשיב 2, העביר לעיוני שלוש הקלטות שעניינן בכתבה ששודרה בערוץ 10, בעניינה של המתלוננת. האחת כוללת הקטעים בכתבה שאושרו על ידי המתלוננת ושודרו; השנייה כוללת הקטעים שהושמטו בעריכה; השלישית, כוללת את התיעוד המלא לשיחה בין המתלוננת לכתב.
הקלטת כחומר חקירה:
למעשה מה שלא שודר בטלוויזיה כלול בתקליטורים השני והשלישי. במסגרת אותם תקליטורים מתקיימת שיחה בין המתלוננת לכתב. בחלקה של אותה שיחה יש התייחסות מפורשת של המתלוננת לאירועים שהתרחשו עמה, שבעניינם האישומים המיוחסים לנאשמים, בעוד שבחלק האחר של השיחה, מביעה המתלוננת רגשותיה ביחס לשחרור הנאשמים לחלופת מעצר וכן חששה מהנאשמים ומבני משפחתם. מדובר, בעיקרם של דברים, בגרסה של המתלוננת המתארת הן את האירועים נשוא כתב האישום והן את התרשמות המתלוננת מהחקירה, לרבות אמירות על דברים שנאמרו לה ע"י המשיבים בחקירה.
בבג"ץ 233/85,
אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, הגדיר כב' השופט בך את חומר החקירה בצורה רחבה, כאמור:
"אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית." [שם, עמ' 129].
לאחר עיון בקלטות אני סבור כי המדובר בחומר חקירה בהגדרה, ובהתאם יש להעבירו לעיון ולבחינה של הפרקליטות ובהמשך יהיה על הפרקליטות להעבירו להגנה.אוסיף עוד כי הגם שהתרשמתי שהמתלוננת חוזרת, בעיקרם של דברים, על מה שנאמר בעדותה, יתכן גם כי בדיקה מדוקדקת שתערוך הפרקליטות בדברים שנאמרו לכתב,תחייב גביית עדות משלימה מהמתלוננת או ביצוע פעולות חקירה אחרות. בכל מקרה ולעניין זה יובהר, כי לנוכח זיקת החומר שבכתבה לחומר החקירה, אזי ההליך הראוי לדון בבקשה הוא בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ ויש להעדיפו על זה שבסעיף 108 לחסד"פ [ראו לעניין זה האמור בבג"צ 9264/04
מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 ,374- 378].