השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים ח' כבוב, ד"ר ד' אבניאלי ומ' יפרח) בתפ"ח 1016-09 מיום 15.2.2012 אשר התירה את פרסום שמו של עד המדינה ד.ד., אולם צו איסור הפרסום בכל הנוגע למתלוננות/קורבנות הסחר נותר בעינו.
הרקע
2. המערער חתם עם המדינה, המשיבה 3, על הסכם "עד מדינה" ביום 2.12.2007, בו התחייב להעיד נגד שותפיו לביצוע העבירות בכפוף לתנאי ההסכם. בהתאם להסכם העיד המערער באחת מפרשיות הסחר בנשים הגדולות בישראל והביא להרשעת הגורמים המרכזיים בפרשייה. בתחילת ההליך עתרה המדינה לאסור את פרסום שמו, תמונתו, כתובת מגוריו וכל פרט מזהה אחר של העד. בקשתה של המדינה התקבלה וביום 25.6.2009 הוצא צו האוסר על פרסומם של הפרטים האמורים.
3. בסעיף 17ז. להסכם עד המדינה נקבע, כי משטרת ישראל תפעל ככל האפשר להחליף את זהותו של המערער במשרד הפנים, כך שלא ניתן יהיה לזהות ולאתר אותו וזאת ללא אזכור שמו הקודם במסמכים עתידיים.
4. ביום 26.12.2011 הגישו המשיבות 1-2 לבית המשפט המחוזי בקשה להסרת איסור הפרסום שניתן בתיק זה לגבי עד המדינה ד.ד. (להלן: עד המדינה) לרבות שמו ולחילופין צמצום הצו כך שיחול באופן מידתי וממוקד על פרטים מסוימים ולא באופן גורף.
5. המשיבות 1-2 טענו, כי עד מדינה זה חשף את אחת מפרשיות הסחר בנשים המזעזעות ביותר והגדולות בישראל והיה שותף עסקי, מרכזי ודומיננטי של הנאשמים בעבירות הסחר. הן טענו, כי כיום אין כל עילה מוצדקת לאסור הפרסום, שכן צו איסור הפרסום ניתן על-מנת לאפשר "עדות חופשית" לעד המדינה ומשעדותו של זה כבר נסתיימה, רציונל זה אינו תקף. כמו כן, לטענתן, ככל שמטרת איסור הפרסום היא שמירה על ביטחונו הרי ששמו וביטחונו ממילא ידועים לנאשמים אחרים, לבני משפחותיהם ולסובבים אותם ואין בכוחו של איסור הפרסום לשמור על ביטחונו. לטענתן, קיים אינטרס ציבורי מובהק לפרסום שמו של עד המדינה שכן הוא עסק בפעילות עבריינית קודם לחתימת ההסכם עם המדינה, שכבר אז היו פתוחים כנגדו עשרות תיקים פליליים וגם לאחר חתימת ההסכם הוא המשיך במעלליו. לטענת המשיבות 1-2 שנתיים לאחר חתימתו של המערער על הסכם עד המדינה, הוא חבר לראש ארגון פשע וסחיטה באיומים וכפי שהודה הוא סוחר בפרויקט נדל"ן גדול השייך לשותפו תמורת תשלום של מאות אלפי שקלים והדבר מלמד, כי הוא לא הפנים את משמעות ההסכם עליו חתם, את התחייבויותיו המפורשות על פי אותו הסכם ואת משמעות מעשיו האיומים כלפי הציבור.
מנגד, התנגדה המשיבה 3 לפרסום המבוקש, שכן לטענתה מדובר בתיק פלילי העוסק בעבירות של סחר בבני אדם אשר התנהל ב"דלתיים סגורות" ומשכך חל איסור פרסום גם על שמות המתלוננות/קורבנות הסחר ועל כל פרט העלול להביא לזיהוין. לטענתה, אין מניעה לפרסם את אחת מפרשיות הסחר בנשים הגדולות, לרבות העדויות שנשמעו בתיק, ובלבד שהפרסום ימנע גילוי כל פרט העלול לחשוף את זהות עד המדינה או מי מהנפגעות. עוד טוענת היא, כי עמדו שיקולים נוספים במתן צו איסור הפרסום, כמו למשל חשש לפגיעה בביטחון העד ובביטחון בני משפחתו וכן חשש לפגיעה באינטרס הציבורי (שיתוף פעולה עתידי של מעורבים בפשע). לטענתה, משטרת ישראל סבורה כי פרסום שמו ומענו של עד המדינה מהווה סכנה ממשית לביטחונו של המערער לרבות בני משפחתו.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ח' כבוב, ד"ר ד' אבניאלי ומ' יפרח) הותיר כאמור את פרסום שמו ופרטיו המזהים של המערער וקבע, כי לא נשקפת סכנה לחייו בשל הפרסום ובוודאי לא כזו שיש ביכולתה להדוף את האינטרס הציבורי כבד המשקל בנסיבות, וזאת מאחר שפרטיו ממילא ידועים לנאשמים נגדם העיד. בית המשפט הוסיף והתייחס לכך שהמערער ממשיך בפעילות לא חוקית לכאורה גם לאחר חתימתו על הסכם עד המדינה לרבות בעניינים הקשורים להפעלת מקומות עיסוק בזנות. כן התייחס בית המשפט המחוזי לכך שהמערער עוסק בפעילות נרחבת בעולם העסקי מסחרי בתחום הנדל"ן ויש חשיבות רבה לדבר ידיעת טיבו כשיקול במניין שיקוליו של הציבור הבא עמו במגע עסקי מסחרי.
6. המערער לא היה צד להליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי. הוא לא זומן להליך ולא צורף על-ידי המשיבות 1-2 כמשיב לבקשתן. לאור האמור, התיר בית משפט זה למערער, בהחלטה מיום 27.2.2012, להצטרף כצד להליך הערעור.
7. ביום 16.7.2012 הודיע המערער לבית משפט זה, כי ביום 12.7.2012 הושלמה מלאכת שינוי שמו ופרטיו האישיים של המערער במשרד הפנים. המערער לא חשף את שמו החדש ופרטיו החדשים בכדי שלא ניתן יהיה לקשר בין פרטי זהותו הקודמים לאלו החדשים.
8. עוד יש לציין, כי עד ליום 28.7.2012 חברה ציבורית כלשהי הנסחרת בבורסה היתה שותפה במיזם נדל"ן עם המערער. בדיון שהתנהל בפני בית משפט זה, המליץ בית המשפט למערער להפסיק את פעילותו המשותפת עם הציבורית (להלן: הציבורית).
ביום 29.7.2012 הודיעה הציבורית האמורה לבית משפט זה, כי מכרה את חלקה בפרויקט בו נטלה חלק החברה אשר בה שותף המערער. משמע, הציבורית יצאה ממיזם הנדל"ן בו שותף המערער.
דיון
9. לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו ולאחר שעיינו בתגובות הצדדים, בהודעותיהם ובתשובותיהם, החלטנו לפרסם את שמו המקורי של המערער למעט תמונתו, כתובתו ופרטיו המזהים אשר יוותרו תחת צו איסור פרסום. כמו כן, צו איסור הפרסום בכל הנוגע למתלוננות/קורבנות הסחר יוותר אף הוא בעינו.
10. סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובעים את עקרון הפומביות כעקרון יסוד חוקתי בעל מעמד רם (ראו ע"פ 2676/97 אבו חוסיין אחמד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.2.2012; ע"פ 334/81 הגינזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 827, 832 (1982); ע"פ 8670/07 דהן נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 7.11.2007). כך למשל נקבע בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 451:
"עקרון פומביות הדיון, הקבוע בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטהובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט הישראלית. בשמירתו טמונה אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך השיפוטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה. מכאן חשיבותו כגורם-בלעדיו-אין לאמון שרוחש הציבור לרשות השופטת".
כך גם נקבע בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318:
"עקרון פומביות הדיון המשפטי הוא עקרון יסוד חוקתי בדין ישראל, וכיום שוכן הוא בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה: 'בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק'".