פסק-דין בתיק סב"א 9685-07-12

הנשיאה נילי ארד

הרקע לסכסוך

1.      מזה כשנה וחצי עדים אנו לתהפוכות ומאבקים ביחסי העבודה בחברת רכבת ישראל בע"מ, במסגרתם הוכרזו חדשות לבקרים סכסוכי עבודה, עיצומים, שביתות והשבתות. בתוך כך, ניתנו הכרעות בתי הדין האזוריים לעבודה בתל-אביב ובחיפה, ובבית הדין הארצי בבקשות צד וסעדים זמניים. כל זאת, במטרה להחזיר את פעילות הנהלת הרכבת ועובדיה לפסים הראויים של מתן השירות לציבור, כנדרש.

בחודש מרץ 2012 ניכר היה כי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים עלו על דרך חדשה של הידברות והסכמות. בתוך כך, על בסיס מסמך הבנות שסוכם בין הנהלת הרכבת מזה והסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד העובדים מזה, ובחסות בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נמצאים כיום הליכי המשא-ומתן בין הצדדים, בישורת האחרונה לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי מיוחד בחברת הרכבת.

      בעוד מהלכי המשא-ומתן בעיצומם, קם ומתרגש במלוא עוזו סכסוך חדש ברכבת ישראל, בשאלה איזה הוא ארגון העובדים היציג ברכבת. מחלוקת זו, אשר למרבה הצער פשתה אף בקרב ציבור העובדים ברכבת, היא מושא דיוננו בהליך זה.

הצדדים להליך

2.      רכבת ישראל בע"מ הוקמה בשנת 2003 ומועסקים בה כ - 2000 עובדים (להלן: הנהלת הרכבת או הרכבת).

      המשיבה 1 בהליך זה היא הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות הכללית או ההסתדרות). לטענת ההסתדרות  היא ארגון העובדים היציג של עובדי הרכבת מזה עשרות שנים, ובתקופה הרלבנטית להליך זה, 91% מעובדי הרכבת משלמים לה מסי חבר, וכ - 1,900 מהעובדים חברים בה.

המבקש 1 - ארגון כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי (להלן: ארגון כוח לעובדים או הארגון) הודיע להנהלת הרכבת ביום 3.7.2012 כי הוא "הארגון  היציג  החדש" מכוח הוראת סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, לאחר שכ - 1,050 עובדים חתמו על טפסי הצטרפות לארגון.

המבקשים 2 בהליך שלפנינו, מונו על ידי ההסתדרות בחודש אוגוסט 2010 כוועד עובדים ברכבת. בתפקידם זה שימשו עד להדחתם, בהחלטת מוסדות הסתדרות ביום 1.7.2012, בעקבותיה מינתה ההסתדרות ועד אחר תחתיהם.

      ביום 3.7.2011 הודיע ארגון כוח לעובדים להנהלת הרכבת כי בכוונתו לפנות  למבקשים 2 כדי שיכהנו כוועד מטעמו.

      במעמדו זה, הצטרף מבקש 2 לבקשת הצד, ובהתאם יכונה בהליך זה - הוועד.

בקשת הצד בסכסוך

3.      סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 מקנה לבית הדין הארצי לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתובענה "בין ארגון עובדים אחד לארגון עובדים אחר" כערכאה ראשונה.

      מכוח הוראתו של סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, הגישו המבקשים - ארגון כוח לעובדים וועד העובדים, בקשת צד נגד ההסתדרות הכללית ורכבת ישראל בעתירה להכיר בארגון כוח לעובדים כארגון היציג ברכבת החל ממועד מסירת ההודעה על כך להנהלת הרכבת - קרי, מיום 3.7.2012.

      הסעדים להם עותרים המבקשים הם אלה:

א.    צו מניעה זמני המורה לרכבת ולהסתדרות להימנע מכל פעולה כנגד ארגון כוח לעובדים והוועד ונציגיהם שיש בה כדי לפגוע ולהפריע לביצוע מלאכתם כנציגי עובדי הרכבת ולפגוע בהתארגנות העובדים.

ב.     צו הצהרתי זמני המורה כי ארגון כוח לעובדים הינו הארגון היציג של עובדי הרכבת.

ג.       צו עשה המורה לרכבת לנהל משא-ומתן עם ארגון כוח לעובדים והוועד לקראת חתימת הסכם קיבוצי בהמשך למתווה שסוכם בין ההסתדרות לרכבת.

ד.     כל סעד אחר, ככל שיידרש וככל שיראה לבית הדין הנכבד - מתאים וצודק  בנסיבות העניין.

המבקשים צירפו לבקשת הצד, כ-1,050 טפסי ההצטרפות עליהם חתמו העובדים, וטפסים חתומים הכוללים, לטענתם, הודעה להסתדרות על ידי כל אחד מהעובדים, על הפסקת חברותו בה. לטענת המבקשים, טפסי ההצטרפות לארגון כוח לעובדים וטפסי ביטול חברותם בהסתדרות לא הומצאו להנהלת הרכבת ולהסתדרות, מחמת החשש שיבולע לעובדים שחתמו עליהם. על כן, צירפו את הטפסים הללו לבקשת הצד וביקשו כי בית הדין יבחן את אמינות הטפסים ויאשר את מספרם.

בהודעה משלימה מהיום, הודיע הארגון כי בעקבות הדיון בבקשת הצד, "הומצאו להסתדרות בבוקר יום 12.7.2012 ונתקבלו אצלה, 1062 מכתבי ביטול החברות בהסתדרות של עובדים ברכבת ישראל" אשר הופקדו בשעתו לבחינתו של בית דין זה.

4.      לשם העמדת דברים על מכונם, נציין כי בהליך שלפנינו, הסעדים המבוקשים בצו המניעה הזמני אינם בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה, ומקומם להתברר בבית הדין האזורי לעבודה כערכאה דיונית ראשונה, במסגרת הוראת סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957. על כן, אין אנו נדרשים לדיון בסעד הזמני המבוקש , ובירורו תלוי ועומד כיום בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.