א.
כללי
הליך זה עניינו תביעה לסעד הצהרתי, בדבר זכות התובעת להירשם כבעלים של מיכלית זפת, מ.ר. 95-636-00 (להלן: "
המיכלית"), כשהיא נקיה מכל עיקול, שעבוד, וזכות צד שלישי כלשהו.
התובענה הוגשה כנגד החברה אשר נטען כי מכרה לתובעת את המיכלית וכנגד הבנק אשר לטובתו רשום שעבוד על כלל נכסי החברה, לרבות המיכלית.
מר חיים מאיר (להלן: "
מאיר") - סמנכ"ל שיווק אצל התובעת, ועו"ד חנן גזית - בא כוחה במועד הרלוונטי, מסרו עדות מטעמה של התובעת. הנתבעים 1 ו- 2, לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא העידו עדים או הציגו ראיות כלשהן מטעמם. התובעת והנתבעת 2 סיכמו טענותיהן בכתב. הנתבע 1 ויתר על זכותו לעשות כן והשאיר ההכרעה בתובענה לשיקול דעת בית המשפט
ההדגשות לאורך פסק הדין, הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה הנגדית הינן לעמוד/שורה בפרוטוקול הדיון.
ב.
רקע עובדתי
התובעת הינה חברה אשר נוסדה בשנת 1986, והעוסקת בייצור, מכירה והובלה של מוצרי בטון לענף התשתיות.
הנתבעת 2, הינה חברה שעסקה בעבר בעבודות פיתוח וסלילת כבישים, נקלעה לקשיים כלכליים ומצויה בהליכי פירוק מאז חודש ספטמבר 2001. עו"ד ליאור מרקוביץ, בא כוחה בהליך כאן, הינו מפרק החברה (להלן: "
המפרק").
הנתבע 1, הינו בנק, הטוען מצידו לזכויות בנכסי הנתבעת 2, לרבות במיכלית, מכוח שעבוד הרשום לטובתו.
בשנים 2000-2001, ויתכן שאף לפני כן, עמדו התובעת והנתבעת 2 בקשרי מסחר, אשר בין היתר כללו, כנטען, את עסקת המיכלית, נשוא הליך זה, במסגרתה, לגרסת התובעת, מכרה לה הנתבעת 2 את המיכלית בתמורה לסך מוסכם של
194,750 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן: "
התמורה"). כמפורט להלן, הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע למועד המדויק של ביצוע העסקה ואף בשאלת תוקפה של התקשרות נטענת זו.
לעניין אופן תשלום התמורה נקבע בין הצדדים, כנטען, כי תמורת המיכלית תשולם בדרך של קיזוז סכום התמורה המוסכם מיתרת חובה של הנתבעת 2 כלפי התובעת.
עיון באישור מטעם רו"ח של התובעת (נספח ב' לכתב התביעה) מלמד, כי עד ליום 15.8.01, עמד חובה של הנתבעת 2 לתובעת, על סך של 592,659 ש"ח, וזאת
לאחר קיזוז תמורת המיכלית (להלן: "
החוב").
ביום 20.12.00 העבירה הנתבעת 2 לתובעת את החזקה במיכלית, ואף חתמה על ייפוי כוח, המסמיך את עו"ד גזית להעביר את הבעלות במיכלית (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "
ייפוי הכוח").
מספר שבועות לאחר מכן,
ביום 29.1.01, יצרה הנתבעת 2 שעבוד בלתי מוגבל לטובת הנתבע 1 על כלל נכסי הנתבעת 2, לרבות המיכלית (להלן: "
השעבוד"). שעבוד זה נרשם ברשם החברות ורשם המשכונות
ביום 15.2.01.
ביום 20.2.01, הנפיקה הנתבעת 2 לתובעת חשבונית מס בגין מכירת המיכלית (נספח ג' לכתב התביעה), המלמדת על תשלום התמורה באמצעות קיזוזה מהחוב הכולל של הנתבעת 2 לתובעת (להלן: "
החשבונית").
מאז
חודש ספטמבר 2001, מצוייה הנתבעת 2, כאמור, בהליך פירוק.
נכון למועד הליך זה, אין חולק, כי המיכלית מצויה עדיין ברשות התובעת, אך רישומה במשרד הרישוי נותר על שם הנתבעת 2, דבר את המונע מהתובעת אפשרות לחידוש רישיון הרכב, וממילא מונע אפשרות שימוש במיכלית.
להגשתו של ההליך דנן קדמה בקשה
מיום 12.4.07 למתן הוראות, אותה הגישה התובעת לבית המשפט של פירוק, בו מתנהל תיק הפירוק של הנתבעת 2, הוא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה עתרה להורות על העברת רישום הבעלות במיכלית על שמה (להלן: "
הבקשה למתן הוראות").
בית המשפט של פירוק הורה על הגשת תובענה נפרדת בעניין, ומכאן ההליך שלפני.