פסק-דין בתיק עש"א 5507-01-11

1.            ערעור על החלטת המשיבה 1 (להלן: " הממונה") מיום 19.12.2010 אשר דחתה את הערר שהגישה המערערת על החלטת רשמת המקרקעים מיום 28.4.10 שדחתה את בקשת המערערת לרשום הערת אזהרה לטובתה בגין הסכם החכירה שתמה עם המשיבה 3 (להלן: " העירייה").

2.            ואלה העובדות הצריכות לעניין:

העירייה הפקיעה שטחי קרקע שהיו רשומים ע"ש מדינת ישראל והודעה על ההפקעה, מכוח סעיף 19 ל פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943 (להלן: " פקודת הקרקעות" או " הפקודה") פורסמה ברשומות.

ביום 27.7.1977 החכירה העירייה למערערת חלק מהחלקים שהופקעו, על מנת שהאחרונה תפעיל במקום גן ילדים. ביום 23.1.1986 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערה על הפקעה מכוח הפקודה.

ביום 26.4.2010 הגישה המערערת לרשם המקרקעין (להלן: " הרשם") בקשה לרישום הערת אזהרה לפי סע' 126 ל חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין" או " החוק"). בגין זכות החכירה שקיבלה מהעירייה.

ביום 28.4.2010 דחתה הרשמת את בקשת המערערת בנימוק:

" ההפקעות לא היו בשלמות על כל חלקה ולכן נרשמו כהערות.

הבעלים מדינת ישראל עדיין רשומה בכל החלקות,

יש להמציא הסכמת הבעלים לרישום ההערה המבוקשת.

המערערת הגישה ערר על החלטה זו לממונה על רישום המקרקעין, והלה דחתה את הערר בנימוק שלא ניתן לרשום הערת אזהרה בגין החכרת הנכס כל עוד לא יירשם חלק המקרקעין שהופקע כיחידת רישום קניינית עצמאית ע"ש העירייה, וזאת ע"י הגשת תוכנית לצרכי רישום (להלן:" תצ"ר"), לצורך פיצול החלקה שהופקעה מתוך יתרת החלקות שנשארו בבעלות מדינת ישראל. הממונה ציינה שלפי לשון סע' 126 לחוק, ניתן לרשום הערת אזהרה רק בגין התחייבות של "בעל המקרקעין", ולפי הוראות החוק בעל מקרקעין הוא רק מי שרשום בפנקסי לשכת רישום המקרקעין כבעל המקרקעין, ולא מי קיימת לזכותו רק הערה על הפקעה. עוד ציינה הממונה כי בנוסף להגשת תצ"ר על העירייה גם להשיג את הסכמת מדינת ישראל להערת האזהרה, הסכמה שלא ניתנה בעניינינו.

מכאן הערעור דנן בו ביקשה המערערת כי תבוטל החלטת הממונה וייקבע כי המערערת זכאית לרישום הערת אזהרה לטובתה בגין הסכם החכירה שנחתם בינה לבין העירייה.

טענות הצדדים

3.            ב"כ המערערת טען, כי הממונה שגתה כשדחתה את הערר, שכן עפ"י סע' 126 לחוק חלה עליה חובה לרשום הערת אזהרה לטובתו בגין חכירת הנכס, כיוון שהבעלות על נכס מופקע עוברת ביום שפורסמה ברשומות הודעת ההקנייה עפ"י סע' 19 לפקודה. לפיכך ניתן להחיל על המערערת את סע' 126 לחוק, ולרשום הערת אזהרה בגין הסכם החכירה עם הערייה, גם לפני שנרשם הנכס בלשכת רישום המקרקעין על שם העירייה, שהרי גם העיריה נחשבת "בעל המקרקעין" לעניין סעיף זה. הוא הוסיף כי  ניתן לרשום הערה על הערה, ומותר לרשום הערת אזהרה בגין התחייבות העירייה להחכיר חלק מהנכס המופקע שברשותה.

4.            ב"כ המשיבים 1-2 טען לעומת זאת, כי הממונה קבעה כי לא ניתן לרשום הערת אזהרה מכוח סע' 126 לחוק המקרקעין לטובת המערערת, מאחר שסע' 126 לחוק עוסק ב"בעל המקרקעין", ואילו העירייה עדיין איננה הבעלים הרשום של הנכס המוחכר, אלא יש לה רק הערה על ההפקעה מכוח סע' 19 לפקודה. כל עוד לא פוצלה החלקה כדין ע"י הגשת תצ"ר, לא ניתן לרשום את החלק המופקע על שם העירייה, ולכן גם לא ניתן לרשום הערת אזהרה בגין  החכירה שמהווה חלק מהשטח המופקע. עוד טען כי עברו כ- 25 שנים מאז שנרשמה ההערה על ההפקעה, וכ- 25 שנים מאז שנחתם הסכם החכירה. על המשיבים לפנות לעיריה על מנת שתקיים את התחייבותה ותרשום את החלק המופקע כיחידת רישום עצמאית.

5.            ב"כ המשיבה 3 (להלן:"העירייה") טען כי הבעלות בקרקע שהופקעה עברה לעיריה כאשר פורסמה ההודעה על ההקנייה ברשומות, ונרשמה הערה בספרי המקרקעין וזו נחשבת בעלות קניינית במקרקעין . העיריה מצידה תומכת במערערת ומסכימה לרישום הערת האזהרה.

דיון

מתי עוברת הקרקע לעירייה.

6.            בסיטואציה שנוצרה בתיק דנן חלים שני חוקים שונים:

א.סע' 19 לפקודת הקרקעות - מכוחו נרשמה הערת ההפקעה.