מחלוקת רבת שנים, בין התובע לבין הבנק שבו ניהל את ענייניו הפרטיים והעסקיים, עומדת במרכזה של התביעה. התובע טוען, כי עקב חוסר מקצועיותו וחוסר תום לבו של הנתבע, איבד את כל רכושו ונגרמו לו נזקים בסך של 4,726,428 ש"ח. למעשה מבקש התובע לצייר תמונה של מערכת בנקאית, המנצלת את כוחה ויכולתה להרוס עסקים, תוך הפרת הסכמים ותוך זלזול בחיי אדם ובזכויותיהם.
הבנק טוען מנגד, כי מדובר במקרה פשוט של לקוח, שחרג ממסגרות האשראי ומשך כספים מחשבונו, מבלי שהיתה בידיו יכולת להחזירם וכתוצאה מכך נקלע למשבר כלכלי, שהוא כולו פרי מעשיו ומחדליו.
תמצית טענות התובע
על פי גרסת התובע, בשנת 1996 סיכם בעל פה עם נציגי הנתבע, כי יועמד לו אשראי, ללא הגבלת סכום, לצורך ביצוע פרויקטים של בניה, וכי סכומי אשראי ילכו ויגדלו, ככל ששווי הנכסים שישועבדו לבנק ילך ויגדל.
התובע פעל על פי הסכם זה והחל להשתמש באשראי בחשבונותיו השונים. בתאריך 17.11.96 כבר הגיעה יתרת החובה בחשבון העו"ש שלו ל- 450,000 ש"ח והאובליגו ל- 660,000 ש"ח (ת/11א), והפעילות בחשבון התנהלה כסדרה.
בסוף שנת 1996 ונוכח חילופי מנהל האזור, זומן התובע לפגישה עם המנהל החדש ועם מנהל הסניף, שם הודע לו כי הוא חורג ממסגרות האשראי המאושרות שלו, וכי הנתבע מסרב להעמיד לו אשראים נוספים. התובע נדרש לעבור בשלב זה לשיטת עבודה, לפיה תאושר לו משיכת כספים וכיבוד שיקים רק כנגד הפקדת כספים בחשבון, שלא יביאו לגידול בהיקף החוב לבנק.
בנוסף, סירב הבנק להעמיד לרשותו הלוואה בסך 100,000 דולר, בניגוד למוסכם.
לטענת התובע, דרישה זו היתה הפרת ההסכם שנכרת עמו, במיוחד כאשר באותה עת היו לבנק בטחונות מעל ומעבר לסכום לחוב, ולא היתה לכך כל הצדקה. התובע נאלץ להסכים לדרישה בלית ברירה ופעל על פי הסיכום, לפיו נמשכו כספים רק כנגד הפקדות בחשבון, אולם הנתבע סירב לכבד שיקים מסוימים, עד שלאחר זמן הוגבל חשבונו והדבר הוביל לקריסת עסקיו.
התובע טוען, כי נאלץ לממש את כל נכסיו בזמן קצר ובהפסדים עצומים, על מנת לכסות את יתרת החוב בחשבון, ולכן על הנתבע לפצותו על מלוא נזקיו והפסדיו.
תמצית טענות הנתבע
הנתבע טוען, כי לא היתה הסכמה על העמדת אשראי בחשבונותיו של התובע ללא הגבלה בסכום, אלא התבקש אשראי ספציפי כנגד בטחונות ושעבוד נכסים לבנק. כעבור זמן הוברר, כי לא ניתנו בטחונות או ניתנו באיחור, ולכן הודע לתובע כי לא יועמד לו אשראי נוסף.
הנתבע מציין, כי התובע חרג ממסגרת האשראי המאושרת ולכן הודע לו, כי הבנק לא יאפשר חריגה נוספת ויהיה עליו להפקיד כספים כנגד סכומים שימשכו מהחשבון. ברם, התובע המשיך לחרוג ממסגרת האשראי ולכן הבנק לא כיבד שיקים שנמשכו על ידו.
הבנק טוען, כי התובע יכול היה לפנות לבנקים אחרים ולקבל מהם אשראים, ובפועל אף עשה כן ושעבד נכסים לטובת אותם בנקים.
לבסוף נטען, כי הבנק לא נקט כנגד התובע בהליכי מימוש לפרעון חובותיו, אלא איפשר לו להסדירם בעצמו, כאשר התובע מציג בפניו מצג כי בכוונתו לפנות לבנקים אחרים. בפועל, כך נטען, לא נגרמו לתובע נזקים ואם נגרמו - אין לנזקים כל קשר להתנהלות הבנק.
מילות הקדמה
שמיעת העדויות לוותה בהבעות כאב וסבל מצד התובע. אין ספק, כי עסקינן באדם שחלום חייו, להפוך ליזם ולגורם מוביל בעסקאות עתירות תעוזה ודמיון - נגוז. אין גם מחלוקת, כי התובע נאלץ לממש נכסים במחירי הפסד, כדי לשלם את חובותיו לבנק.
השאלה היא, האם מדובר בהתנהלות חסרת אחריות מצד התובע, או שמא מדובר בלקוח שהבנק הפנה לו עורף ובחר להתכחש לסיכומים שהושגו עמו בעבר.
כפי שיובהר בהמשך הדברים, השאלה נראית פשוטה על פניה, אך העובדות סבוכות יותר. התובע, אשר בחר למנף את עסקיו ולצאת להרפתקאות עסקיות, מבלי שהיה בידו המימון הנדרש, סבר כי הבנק יתן לו גיבוי ויאפשר לו למשוך כספים מחשבונותיו, כל עוד יחפוץ בכך. עם חלוף הזמן גברה תעוזתו של התובע, והוא החל למשוך כספים בהיקפים עצומים מחשבונותיו, מבלי שיהא בידו להמציא בטוחות להחזר הכספים או לממן את השבתם בפועל. הבנק מצידו החליט באבחת חרב אכזרית לקטוע את פעילותו של התובע, ולא לשעות לתחנוניו, כי תינתן לו שהות מספקת לארגן את ענייניו ולכסות את יתרות החובה בחשבונו. כך מצא עצמו התובע בפני שוקת שבורה, כאשר אין בידו להשלים את הפרוייקטים שיזם, והוא נדרש להיפרד מכל נכסיו, כדי לשלם את חובו לבנק. חלום חייו של התובע התנפץ לא רק בשל חילופי מנהל האזור ושינוי מדיניות הבנק כלפיו, אלא משום שלא השכיל להבין, את הסיכון הטמון במינוף עסקאות נדל"ן באמצעות מימון בנקאי.
עובדות מוסכמות