כללים לפירוק שתוף בנכס מקרקעין בעת קיום צוואה

א.        על המדוכה:

1.         שתי שאלות מרכזיות מפרידות בין מחלוקות הצדדים לפתרונן:

1.1.       האם פירוק השיתוף בנכס מקרקעין שהונחל לבעלי הדין בירושה לאחר פטירת אביהם ייעשה לפי הוראות חוק הירושה או חוק המקרקעין?

1.2.       האם במסגרת פירוק השיתוף בנכס, שמורה למי מהיורשים זכות סירוב, קרי הזכות להשוות הצעותיו של צד ג' וכיצד ייעשה הדבר?

ב.         הרקע העובדתי המוסכם:

2.         בעלי הדין הינם אחים והם בעלי זכויות שוות בנכס מקרקעין שהיה בבעלות הוריהם המנוחים י. ו. ב.צ., ז"ל (להלן יכונו יחדיו: " המנוחים" ולחוד : " המנוחה" ו" המנוח").

3.         המדובר על נכס מקרקעין בגודל של 2,300 מ"ר ועליו בית מגורים והוא מצוי במושב *** והידוע כגוש : ****  חלקה ** (להלן : " הנכס").

4.         הוריהם המנוחים של בעלי הדין ערכו צוואות הדדיות זהות ובמסגרתן קבעו, כי לאחר פטירת שניהם, יהיה רשאי הנתבע 3 לגור בבית עד הגיעו לגיל 30 או עד לנישואין לפי המוקדם מבין השניים (סעיף 6(א) לצוואות המנוחים) וכן קבעו, כי אם מי מהילדים יחפוץ בפיצול המגרש, עליו לשאת בעלויות הכרוכות בכך (סעיף 6(ב) לצוואות המנוחים). בכפוף למגבלות אלו, קבעו המנוחים, כי הבית יימכר ותמורתו תתחלק בין ארבעת ילדיהם בחלקים שווים (סעיף 6(ג) לצוואות).

5.         אין חולק, כי הגיעה השעה לבצע פירוק שיתוף בנכס בהתאם להוראת סעיף 6(ג) לצוואות המנוחים.

6.         הצדדים ניסו להגיע להסכמות באשר לאופן פירוק השיתוף בנכס באמצעות הליך גישור ואף מוסכמת עליהם השמאות ביחס לנכס (המעריכה את שוויו בכ-2,500,00 ש"ח), הגם שלפי האמור בתביעה ובמהלך הדיון היום, סבורים התובע והנתבעים 2-3, כי שווי הדירה באם תוצע למכירה בשוק החופשי גבוה יותר מהערכה שמאית זו..

7.         הצדדים אף היו קרובים לסיכום לפיו הנתבעת 1 תרכוש זכויות אחיה לפי שווי נכס בסך 2,700,000 ש"ח אך הדבר לא הסתייע, כאשר יש להם טענות הדדיות האחד כנגד משנהו בהקשר זה.

8.         בסופו של יום הגיש התובע תביעתו הנוכחית ועתר לפירוק השיתוף על פי הוראות סעיפים 111-113 לחוק הירושה התשכ"ה - 1965 ולחילופין לפי הוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969.

ב.         טענות התובע:

9.         התובע טוען, כי לאורך כל הדרך, הנתבעת 1 (להלן : " האחות") מכשילה את פירוק השיתוף. כך למשל בעוד שהוא טען, כי שווי הנכס נע סביב 3 מיליון שקלים, טענה האחות שיש צורך בשמאות וגם כאשר הוצגה שמאות ביקשה האחות לרכוש הנכס לפי סכום נמוך יותר כיוון שלטענתה הנכס טעון שיפוץ (סעיף 14 לכתב התביעה). כן הוא הוסיף, כי מאוחר יותר ביקשה האחות להפחית מסכום התמורה בשל טעמי מיסוי (סעיף 15 לכתב התביעה) ועל כן פנו הצדדים לגישור.

10.        אלא שגם במסגרת הגישור לא צלחו הצדדים להגיע להסכמות, כאשר כל צד כאמור מטיל האחריות לפתחו של הצד השני.

11.        התובע טוען, כי הנכס הינה "נכס עזבוני" שחלות עליו הוראות הצוואה של האב המנוח ויש להתחשב בהוראות הצוואה הקובעות, כי הנכס יימכר ותמורתו תתחלק בין ארבעת בעלי הדין.

12.        משכך ביקש התובע לסמוך ידיו על פסק דיני בת"ע (טב') 14335-03-09 ס.פ. קטינה ואח' נ'האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון (07/08/2011) שם נקבע, כי מקום שמדובר בנכס שאינו ניתן לחלוקה, הוא יוצע ליורשים ויימסר ליורש המרבה במחירו ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק, כאשר אם המחיר הגבוה ביותר, שהוצע על-ידי אותו יורש, עולה על חלקו בעיזבון, ישלם היורש את העודף והכל לפי הוראות סעיף 113 לחוק הירושה כפי שפורש בפסיקת בית המשפט העליון.

13.        לשם כך סבר ב"כ התובע, כי יש למנות מנהל עזבון ולחילופין לפעול לפירוק שיתוף בנכס לפי הוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין וזאת בכפוף למתן זכות סירוב ראשונה לכל אחד מן היורשים (סעיף 44 לכתב התביעה). דא עקא, שלאור העובדה שהאחות עודה מעוניינת לרכוש הנכס בהתאם להצעתה בהליך הגישור ונוכח חששו של התובע, כי הדבר יחבל באפשרות להשיא שווי הנכס, הודיע ב"כ התובע כי הוא מתנגד לכך שלמי מהיורשים תהיה "זכות סירוב" כאמור בסעיף 44 לכתב התביעה שהוגש על ידו.

ג.         טענות הנתבעת 1 (האחות) :