1. ביום 8.2.07 הוגשה התביעה דנן על ידי הקטינה והוריה. תביעת הקטינה הוגשה בעילת "
החיים בעוולה", ותביעת הוריה הוגשה בעילת "
הולדה בעוולה".
2. הבקשה שלפני הוגשה בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 1326/07 ואח'
המר נ' פרופ' עמית (מיום 28.5.12) (להלן:
"עניין המר"), שם נקבע כי אין להכיר בעילת התביעה של היילוד בגין "חיים בעוולה".
בבקשה מבקשים הנתבעים 2 ו-3 להורות על סילוק תביעת ההורים על הסף מחמת התיישנות התביעה, וביטול עילת התביעה של הקטינה. נטען כי בעניין
המר נקבע כי ביטול עילת התביעה של היילוד לא יחול על תיקים תלויים ועומדים שבהם לא הוגשה תביעת ההורים. מאחר ובענייננו הוגשה גם תביעת ההורים ביחד עם תביעת הקטינה, ממילא יש להורות על ביטול תביעת הקטינה.
עוד מבקשים הנתבעים להורות על דחיית תביעת ההורים מחמת התיישנות תביעתם.
דיון
3. הנתבעים מבקשים כי תביעת הקטינה אשר הוגשה בעילת "חיים בעוולה" תמחק לאור ההלכה שנקבעה בעניין
המר, ותביעת ההורים שהוגשה בעילת "הולדה בעוולה" תידחה מחמת התיישנות תביעתם. הפועל היוצא הוא דחיית התביעה כולה.
4. אקדים ואומר כי קבלת שתי הבקשות של הנתבעים, תוביל לתוצאה קשה לפיה, במידה ותקבע אחריות, תיוותר הקטינה ללא כל פיצוי - תוצאה זו אינה מתיישבת לטעמי עם התכלית שעמדה ביסוד הלכת
המר. לפיכך, אני סבורה כי דחיית תביעת ההורים מחמת התיישנות תביעתם, תחייב להכיר בעילת הקטינה, ואבהיר:
5. בעניין
המר נקבע כי לא ניתן להכיר עוד בעילת הילוד בגין "חיים בעוולה". בין היתר נקבע כי קיימים קשיים משפטיים מהותיים המקשים על הכרה בעילה זו במסגרת עוולת הרשלנות, אך מעל ומעבר לקשיים אלה קיים קושי ערכי מהותי בתפיסה לפיה חייו של מי שנולד עם מוגבלות יכולים להיחשב בעיני הילוד עצמו כנזק. נקבע כי הכרה בעילת הילוד אינה מתיישבת עם הערכים ועקרונות היסוד של האדם בישראל המושתתות על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו. ראו:
"
ההכרה בערכים אלה מושתתת הן על ערכי מוסר אוניברסאליים, הן על ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית, המקדשת את ערך החיים. אדם בצלם אלוהים נולד. משנולד - יש להגן על כבודו ועל קדושת חייו. אין ערוך לחייו, יהיו קשים כאשר יהיו. אין ערוך לחייו, תהא מוגבלותו אשר תהיה. החיים הם ערך עליון - לכל" (שם, פסקה 26 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיא השופט א. ריבלין).
6. יחד עם זאת, ועל מנת שלא להותיר את היילוד בלא פיצוי עם ביטול עילת תביעתו (במידה ונקבעה אחריות), הורחבה ההכרה בעילת ההורים בגין "הולדה בעוולה". ראו:
"
מסקנתנו, אפוא, היא כי לא ניתן להכיר עוד בעילת הילד בגין "חיים בעוולה". עם זאת, מבחינה מעשית, כפי שיבואר להלן, הרחבה משמעותית של עילת התביעה העומדת להורי היילוד בגין "הולדה בעוולה" - עילה שההכרה בה אינה שנויה במחלוקת - תאפשר ליתן להורים פיצוי, שיכסה את הוצאות גידולו ומלוא צרכיו של היילוד גם לאחר בגירתו ולמשך כל תוחלת חייו" (שם, פסקה 35, כן ראו פסקה 74).
הנה, אף שבוטלה עילת היילוד בגין ה"חיים בעוולה", אין המשמעות שהיילוד יוותר ללא פיצוי שיכסה את הוצאות גידולו, שכן פיצוי זה, כך נפסק שם, יפסק להוריו על מנת שיוכלו לגדל את היילוד במוגבלותו - זוהי איפוא התכלית העומדת ביסוד הלכת
המר (וראו עוד: "
הנה כי כן, עשרים וחמש שנים לאחר שנפסקה הלכת זייצוב, מגשימים אנו את התכלית הראויה שעמדה בבסיסה, ומאפשרים מתן מענה לרוב רובם של צרכיו הרפואיים, השיקומיים והסיעודיים של הילד, אך זאת במסגרת תביעת הוריו בגין הולדה בעוולה" (שם, פסקה 40)).
7. נוכח תכלית זו, נקבע בעניין
המר הוראת מעבר לפיה "
תוצאת פסק-הדין - ככל שהיא נוגעת לביטול עילת התביעה של היילוד - לא תחול על תיקים תלויים ועומדים (לרבות התיקים שבפנינו) שבהם לא הוגשה תביעת הורים". כלומר, במידה
ולא הוגשה ביחד עם תביעת היילוד גם תביעת ההורים, לא תבוטל עילת התביעה של היילוד בגין "חיים בעוולה", שאחרת, יוותר היילוד ללא כל פיצוי.
8. כשתכלית זו עומדת לנגד עניינו, נבחן את בקשת הנתבעים.
מחד גיסא, מבקשים הנתבעים, כביכול בצדק, למחוק את עילת הקטינה שכן תביעת הקטינה הוגשה ביחד עם תביעת הוריה, ובהתאם להוראת המעבר, במקרה כזה, אין להכיר בעילת היילוד. מאידך גיסא, מבקשים הנתבעים, וגם זאת בצדק, לדחות את תביעת ההורים מחמת התיישנות תביעתם.
אומר כי כל בקשה כשהיא עומדת בנפרד, מוצדקת. מחיקת עילת הקטינה מתיישבת כביכול עם הוראת המעבר, ודחיית תביעת ההורים מתיישבת עם הדין שנקבע בחוק ההתיישנות.
אף על פי כן, היענות לשתי הבקשות גם יחד, אינה מתיישבת עם התכלית שביסוד הלכת
המר, כמבואר לעיל, לפיה, יש למנוע מצב בו תיקבע אחריות אך הקטינה תיוותר ללא פיצוי. הגשמת תכלית זו מחייבת כאמור להכיר בעילת הקטינה אם אכן תידחה תביעת ההורים.
על יסוד דברים אלה נבחן את תביעת ההורים והקטינה.
9.
תביעת ההורים בגין "הולדה בעוולה" אכן התיישנה. הקטינה נולדה ביום 25.2.96. תביעת ההורים הוגשה ביום 8.2.07, היינו בחלוף למעלה מ-10 שנים ממועד היווצרות העילה. הנתבעים העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה (סעיף 8 לכתב ההגנה המקורי). משכך, ברי כי תביעת ההורים התיישנה במועד הגשת התביעה, ולפיכך דין תביעתם להידחות מחמת התיישנות. לעניין זה ראו דברים שכתבתי בת.א. (חיפה) 800/06
ש.ח.ח. ואח' נ' פרופ' הרמן 26.6.11)