המשנה-לנשיא א' ריבלין:
1. פלוני הוא בעל אתר אינטרנט, אשר מציע לציבור הגולשים אפשרות לצפות במשחקי כדורגל בשידור חי, בלא תשלום, וזאת בלא שקיים בידו היתר או רישיון להעברת שידורי המשחקים. זהותו של פלוני אינה ידועה לבעלת זכויות היוצרים. במוקד הדיון ניצבת, אפוא, השאלה אם פלוני אחראי להפרת זכויות היוצרים במשחקי הכדורגל, ובהמשך לכך, אם יש מקום לחשוף את זהותו, בכדי לאפשר לבעלת הזכויות בשידורי המשחקים להגיש נגדו תביעה.
רקע הדברים
2. המערערת היא ליגת הכדורגל האנגלית The Football Association Premier League Ltd. (להלן: הליגה, או המערערת), המארגנת ומקיימת משחקי כדורגל באנגליה. בכל משחק המתנהל בליגה מתקיים תהליך של צילום, עריכה ושידור. בתחילה, מצולמים המשחקים באופן "נקי", כלומר ללא פרשנות או גרפיקה נוספת. אחר כך, מוספים לצילומים הנקיים כתוביות, גרפיקה, פרשנות ומוסיקת רקע (להלן: השידור המלא). השידור המלא מועבר אל לווין, ומשם הוא נמכר לגופי שידור בינלאומיים בכ-200 מדינות בעולם. כל התהליך האמור (החל מצילום השידור ה"נקי", ועד הגעתו של השידור המלא ליעדו) אורך כ-5 שניות בלבד, כך שהצופים במדינות השונות נהנים משידור "חי", המתנהל בזמן אמת.
במקביל, מועבר השידור המלא של משחקי הכדורגל - בזמן אמת - גם דרך אתר ברשת האינטרנט בשם "Livefooty" (להלן: האתר). באתר, אשר מנוהל ומופעל על-ידי המשיב 1 (להלן: פלוני), מועברים באופן קבוע אירועי ספורט שונים, בשידור חי, לרבות משחקי הכדורגל של הליגה. במסגרת האתר מציין פלוני באופן מפורש, כי מטרתו היא לאפשר לגולשים לצרוך באופן חופשי - ללא תשלום - שידורים של אירועי ספורט. וכך כותב הוא באתר:
"Hi all! I have created this site, as my personal aim, to be able to watch LIVE football/soccer, basketball matches etc, without having to pay a cent! Now you can enjoy this too. With LiveFooty, you can watch all the interesting sporting events FREE." [ההדגשה במקור]
3. האתר מצוי על שרת ישראלי (ובעל סיומת "co.il"). העברת המשחקים באתר נעשית בטכנולוגיית "Streaming". טכנולוגיה זו, המכונה לעיתים גם "הזרמה" או "צפייה ישירה", אכן מעבירה באופן ישיר את התוכן אל הצופה, ובזמן אמת, וזאת מבלי להידרש (ככלל) להורדת תכנים למחשבו האישי של המשתמש. על רקע זה, טענה הליגה כי פלוני הפר את זכויות היוצרים שלה במשחקים. אלא שזהותו של פלוני אינה מפורסמת באתר, ואינה ידועה לליגה, ועל-כן פנתה זו האחרונה לבית המשפט המחוזי בבקשה לחשוף את זהותו של פלוני, בכדי להיפרע ממנו בגין הנזק שגרמה ההפרה הנטענת, ובמטרה למנוע ממנו להמשיך ולשדר את משחקי הליגה בעתיד. התביעה הופנתה נגד ספקיות האינטרנט חברת "נטוויז'ן 013 ברק בע"מ" וחברת "נענע 10 בע"מ" (להלן: הספקיות), וכן נגד פלוני עצמו.
קביעותיו של בית המשפט המחוזי בשאלות הנוגעות לענייננו
4. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) דחה את תביעתה של הליגה. בית המשפט הורה להמציא לפלוני את כתב התביעה באמצעות ספקיות האינטרנט. נקבע, כי הזהות האנונימית היא חלק מיתרונותיה של רשת האינטרנט, וכי יש לאפשר לפלוני להביע עמדה בשאלות העומדות לדיון, גם אם אינו מעוניין להזדהות. פלוני התייצב אפוא בתביעה באופן אנונימי, באמצעות בא-כוחו.
5. בית המשפט נדרש לשאלת קיומן של זכויות יוצרים בצילום משחקי ספורט בשידור חי. נוכח הסכמת הצדדים ובהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, נקבע, כי אכן קיימות זכויות יוצרים בצילום אירועי ספורט, וכי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: החוק החדש) לא שינה את ההלכה שנקבעה בעניין זה בע"א 2173/94 Tele Event Ltd. נ' ערוצי זהב ושות', פ"ד נה(5) 529 (2001) (להלן: פרשת טלאיבנט). על רקע זה בחן בית המשפט את הפרת זכויותיה של הליגה ביצירה המוגנת. בין היתר נקבע, באשר ל"זכות השידור" של הליגה ביצירה (לפי סעיף 14 לחוק החדש), כי יסוד ה"ציבור" מתקיים במקרה זה, שכן העברת המשחקים ברשת האינטרנט מאפשרת לציבור גדול של משתמשים לצפות במשחקים. עם זאת, סבר בית המשפט כי יסוד ה"שידור" אינו מתקיים במקרה של העברה בטכניקה של הזרמה ("streaming"), וזאת שכן הגדרת השידור בסעיף זה - כך נקבע - היא תלוית טכנולוגיה, ומתקיימת אך במקום בו מדובר ב"העברה קווית או אלחוטית" של תכנים. בית המשפט קבע, כי הזכות הרלוונטית לצורך העברת תוכן ברשת האינטרנט היא זכות ה"העמדה לרשות הציבור" (הקבועה בסעיף 15 לחוק החדש), בעוד שזכות השידור - כך נקבע - נועדה להתמודד עם אמצעים טכנולוגיים אחרים. עוד נקבע, כי אף זכות ה"העמדה לרשות הציבור", המעוגנת בסעיף 15 לחוק החדש, לא הופרה במקרה זה, וזאת נוכח העובדה שמדובר בשידור חי, כלומר שידור המועמד לרשות הציבור אך בנקודת זמן מסוימת. לאור האמור, נקבע כי "אין מדובר בהפרת זכויות השידור של המבקשת [המערערת]. אין גם הפרה של הזכות להעמדה לרשות הציבור, וככל הנראה אין מדובר גם בהעתקה".
עם זאת, אף שנקבע כי לא הופרו זכויות היוצרים של הליגה, הוסיף בית המשפט המחוזי ונדרש לשאלת השימוש ההוגן. בהקשר זה נקבע, כי "השימוש ההוגן הינו זכות", וכי "השימושים המותרים מהווים חלק מזכויות המשתמשים או זכויות הציבור". זאת, כך הובהר, אף שלשונו של החוק החדש אינה מתייחסת לשימוש ההוגן כזכות. לגופו של עניין, נקבע כי מדובר במקרה זה בפעילות שיש בה תרומה חברתית חשובה, וכי למשתמשים קיימת זכות להשתתף בחיי התרבות ולצפות במשחקי הספורט הבינלאומיים. זאת ניתן ללמוד, בין היתר, מכך שהמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין מחייבת את ספקיות התוכן, במקרים מסוימים, לאפשר לצופים לחזות באירועי ספורט מרכזיים ללא תשלום. עוד נפסק, כי מטרתו של פלוני היא לאפשר צפייה חופשית באירועי ספורט, וכי בכך מגשים פלוני את זכותם של המשתמשים לצפייה במשחקים. כמו כן נקבע, כי נוכח העובדה שמשחקי הספורט עצמם אינם מוגנים בזכות יוצרים (להבדיל מצילום המשחקים ושידורם), אין מדובר במקרה זה בפגיעה המצויה בלב דיני זכויות היוצרים. עיקר העניין של הציבור - כך נקבע - הוא בהתרחשות הספורטיבית עצמה, ולא בזוית הצילום או בגרפיקה המוספת לשידור. באשר להיקף השימוש ביצירה, ציין בית המשפט כי אמנם משחקי הכדורגל הועברו באתר במלואם, אולם קיים ספק באשר לאיכות השידור באינטרנט (לעומת השידור בטלוויזיה), וכי מכל מקום - "הערך החברתי של הנגשת משחקי הספורט לציבור גובר". לבסוף נבחנה השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה, ואף בהקשר זה סבר בית המשפט כי פלוני "הרים את הנטל להראות כי העברת משחקי הכדורגל של הפרמייר ליג [הליגה], ללא תשלום, באתר האינטרנט שלו, מהווה מימוש של זכותו לשימוש הוגן".
7. נקבע, אפוא, כי לא הופרו זכויותיה של הליגה במשחקים, וכי מכל מקום מדובר בשימוש הוגן, כך שממילא פלוני אינו אחראי להפרה. מן הטעם הזה נקבע כי אין גם מקום לחשיפת פרטיו של פלוני. עוד נקבע בהקשר זה, כי אין מקום להבחין בין חשיפת פרטיו של מעוול-לכאורה בדיני לשון הרע, לבין פרטיו של מפר-לכאורה בדיני זכויות יוצרים. נקבע כי "גם במסגרת השאלה האם יש מקום לחשוף את זהותו של המשיב 1 [פלוני], יש לשקול את זכויות המשתמשים, ובמקרה זה זכות הציבור לצפות במשחקי ספורט". נפסק כי, ככלל, מקום בו מדובר בשימוש שאינו מסחרי, לא קמה הצדקה לחשיפת פרטיו של פלוני כחלק מציבור המשתמשים, וזאת לאור תפקידה החברתי החשוב של רשת האינטרנט והחשש מן "האפקט המצנן" שעשוי להיווצר כתוצאה מחשיפת זהותם של מעוולים אנונימיים, בהקשר של קניין רוחני. בסיכום הדברים נקבע, כאמור, כי אין מקום לחשוף את זהותו של פלוני, וזאת בין היתר בהתחשב בכך שלא הופרו זכויותיה של הליגה ביצירה, וכי מכל מקום מדובר בשימוש הוגן שיש להתירו; וכן נוכח הרצון לאפשר לאוהדי הספורט גישה חופשית למשחקים. עוד נפסק כי על הליגה לשאת בהוצאותיו של פלוני ובשכר טרחת עורך דינו בשיעור כולל של 50,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים בערעור
8. טענותיהם של הצדדים הובאו בפנינו בהרחבה, תוך התייחסות גם למחקר מעמיק. מפאת קוצר היריעה נביא טיעונים אלה בתמצית בלבד.
המערערת משיגה על הכרעתו של בית המשפט המחוזי, הן באשר לקביעת האחריות להפרה הן בנוגע לחשיפת פרטיו של פלוני. במישור הדיוני טוענת המערערת, כי בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים מבלי שהיו לפניו ראיות מטעמו של פלוני, מבלי לחקור את הצדדים על תצהיריהם ומבלי לשמוע עדויות. בנסיבות אלה, סבורה המערערת כי יש מקום להתערב בחלק מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט. בין היתר, נטען, כי האתר אינו פועל לרווח האוהדים, אלא נועד למטרות מסחריות, ולצורך הייצור הכנסות. באתר קיימות, כך נטען, פרסומות, וביניהן גם פרסומות לאתרים אחרים המנהלים הימורים על תוצאות המשחקים. כמו-כן נטען, כי פלוני "מזמין" את ציבור הגולשים לתרום מכספם לצורך מימון פעילותו של האתר.
באשר להפרת זכויותיה בשידורי המשחקים, טוענת המערערת - בין השאר - כי אין מקום להוציא מגדר זכות השידור את העברה בשיטת ההזרמה. עוד טוענת המערערת, כי יש מקום לבחון מחדש את יישומה של דוקטרינת השימוש ההוגן במקרה זה. בין השאר, נטען כי מדובר בטענת הגנה, כך שנטל להוכיחה מוטל על הנתבע. לגופו של עניין טוענת המערערת, בין היתר, כי אין מקום להתיר שימוש בקניינו של אחר, בחסות השימוש ההוגן, וכי פלוני איפשר למספר בלתי מוגבל של משתמשים לצפות במשחקים, במלואם, ללא רשות וללא תשלום, ומתוך מטרה מוצהרת לגרום לה (וארגוני ספורט שכמותה) נזק כלכלי. באשר לחשיפת פרטיו של פלוני, טוענת המערערת כי יש מקום להבחין בין חשיפת פרטים של גולש-אנונימי לצורך תביעת לשון הרע, לבין חשיפת פרטים לעניין הפרת זכויות יוצרים. בתביעת לשון הרע - כך נטען - קיים אינטרס מיוחד בשמירה על אנונימיות כחלק מחופש הביטוי. לעומת זאת, במקרה של הפרת זכויות יוצרים, כך טוענת המערערת, קיים דווקא אינטרס בחשיפת פרטי המפר כדי לעודד אכיפה אפקטיבית של זכויות היוצרים. עוד נטען, כי יש להבחין בין חשיפת פרטיו של משתמש ("גולש"), לבין חשיפת פרטיו של בעל האתר או מי שמפעיל אותו. בהקשר זה נטען כי לבעל אתר אינטרנט אין זכות קנויה לאנונימיות, וכי דווקא מי שמפעיל אתר צריך לצפות שזהותו תיחשף, ככול בעל פעילות עסקית. כמו כן מציינת המערערת, כי אין מקום לחשש מפני האפקט המצנן במקרה זה, שכן ממילא פלוני לא יצר בעצמו את התכנים שהוא משדר. לבסוף, ולחלופין, מבקשת המערערת לצרף להליך את בעל השרת עליו "יושב" האתר.
9. מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) בע"מ (להלן: ליגת הכדורסל), אשר הצטרפה להליך לבקשתה, תומכת בעמדתה של המערערת. ליגת הכדורסל מוסיפה ומדגישה, כי הזכות לבצע הזרמה היא זכות שנמכרת יחד עם זכויות השידור, והעמדת אפשרות ל"צפייה ישירה" בלא תשלום פוגעת במנגנוני הרווחים הלגיטימיים של גופי הספורט. לטענתה, בהיעדר אפשרות למכור זכויות יוצרים לגורם משדר באופן בלעדי, לא יהיה תמריץ מספק להפקת שידורי ספורט, ולא יהיה מי שיוכל לקחת על עצמו מטלה שכזו בלא תשלום בגינה.
10. פלוני, לעומת זאת, סומך ידיו על הכרעתו של בית המשפט המחוזי בשאלת ההפרה והשימוש ההוגן, כמו גם בכל הנוגע לחשיפת פרטיו שלו. בהקשר זה האחרון, מדגיש פלוני, בעיקר, כי אין כיום בחקיקה הליך של חשיפת פרטי מעוול-אלמוני, וכי בהיעדר חקיקה ספציפית לא ניתן להורות על חשיפה כאמור. מסקנה זו אף מתחזקת, כך נטען, נוכח הקביעות המצויות פסק הדין בעניין רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (לא פורסם, 25.3.2010) (להלן: פרשת מור). היעדר פרטיו של הנתבע, כך נטען, הוא פגם מהותי בכתב התביעה, שלא ניתן "לרפאו". פלוני ממשיך וטוען, כי ספקי האינטרנט כפופים לחובת סודיות מכוח חוק הגנת הפרטיות, ואף מן הטעם הזה סבור הוא שאין מקום להורות על חשיפת הפרטים. בנוגע לשאלת ההפרה, טוען פלוני, כאמור, כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי מעניקה לזכויות המשתמשים את המשקל הראוי להם, וכי בצדק ניתן דגש להנגשת הספורט לציבור הרחב.
11. המדינה בתגובותיה (הן בכתב הן בדיונים שהתקיימו בפנינו), התייחסה בעיקר להליכי החקיקה המתנהלים בנוגע לסמכותו של בית המשפט להורות על חשיפת פרטיו של גולש מעוול-לכאורה בלשון הרע או מפר-לכאורה של זכות יוצרים. יצוין כי בתגובה שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי, היא הצטרפה לעמדה התומכת בהכרה בטכנולוגיית ההזרמה כחלק מ"שידור" של יצירה לפי החוק החדש.