אלמקייס דוד ואח' נ' חג'ג' גד ואח'

פסק דין

ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בפתח-תקווה (ת"א 1377-08) שניתן ע"י כב' השופטת ריבה שרון ביום 11.7.2011, ובו נדחתה תביעת המערערים (להלן גם "אלמקייס") לפיצויים בגין ליקויי בניה בבית ברחוב מבצע הראל 24, אריאל (להלן "הבית"), שרכשו מאת המשיבים (להלן גם "חג'ג'"), ובגין היעדר היתר בניה כדין, והם חויבו לשלם לחג'ג' את הוצאותיהם בסכום של 7,000 ₪.

פסק הדין של בית משפט השלום

1.כאמור בפסק הדין, רכשו אלמקייס את הבית מחג'ג' ביום 27.11.2001, וקבלו את החזקה בו ביום 19.4.2002. בניית הבית הושלמה בשנת 2000. התביעה הוגשה ביום 28.1.08.

2.אלמקייס טענו לעילת תביעה מכח חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, ולחילופין עילה חוזית. חג'ג' טענו כי העילות התיישנו זה מכבר.

3.בית המשפט דחה את טענת אלמקייס כי חוק המכר (דירות) חל על העסקה, משום שקבל את טענת חג'ג' שהבית נבנה לצרכיו הפרטיים, וכי החליט למכרו משקולים כלכליים. בית המשפט קבל את טענותיו העובדתיות של חג'ג' כי התגורר עם משפחתו בבית, וכי החל לעסוק ביזמות בניה רק בשנת 2005, שנים לאחר המכירה. בחוזה שנחתם בין הצדדים הוגדרו חג'ג' "מוכרים" ולא "קבלנים", ותוכן החוזה ככל הסכם מכר שגרתי למכירת מקרקעין.

4.לא חלה התיישנות על התביעה כיוון שביום הגשתה לא חלפו יותר מ-7 שנים מיום ההסכם, ובודאי לא מיום המסירה. אמנם המועדים לאחריות מקצועית לפי סעיף 4 בחוק המכר, תשכ"ח-1968 חלפו ("תקופת בדק" של שנה או "תקופת האחריות" בת 3 שנים מתום תקופת הבדק), אך אין הם קובעים מועד להגשת כתב תביעה, כי אם מגבילים את אחריות הקבלן לנזקים שנגרמו בתקופות אלו.

5.חוות דעת מומחה בית המשפט התייחסה לליקויים לפי חוק המכר (דירות). לפיה נקבעו אחריות לרטיבות במשקופי דלתות בקומת הכניסה, לריצוף במרפסת הורים, ולצידם נקבעה עלות התיקון.

המומחה השאיר לשקול דעת בית המשפט את קביעת האחריות לליקויים אחרים:

טיח וצבע – בית המשפט קבע כי אלמקייס לא הוכיחו שהיה על חג'ג' לבצע את הטיח, או כי עשו כן.

סדקים – המומחה קבע כי קיימים סדקים, ועל מנת לברר אם נוצרו בשל בעיה קונסטרוקטיבית בקירות תומכים יש לבצע תיקון ואח"כ מעקב לאורך שנה, שרק בסיומה ניתן יהיה לוודא אם מדובר בבעיה קונסטרוקטיבית אם לאו. בית המשפט קבע כי כיוון שחג'ג' אינם "קבלן" או "מוכר" לפי חוק המכר (דירות) – אין עילה נגדם בפריט זה. מכל מקום, אלמקייס לא פעלו לפי חוות הדעת, ולכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בבעיה קונסטרוקטיבית.

6.התביעה מכח דיני החוזים נדחתה אף היא: אשר להיתר הבניה – נקבע כי הקונים היו מיוצגים, ולמרות הצהרת המוכרים בחוזה כי הבית נבנה כדין, נאמר בהמשך גם כי "אין באמור לעיל כדי לפטור את הקונים לערוך בדיקה עצמאית בעיריית אריאל". למרות האמור, הקונים לא בדקו דבר, על אף שהגב' אלמקייס עובדת במחלקת ההנדסה של עיריית אריאל, ובדיקה כאמור לא הוותה טרחה מיוחדת בעבורה. בשנת 2006, בעקבות פניות התובעים לעיריה ביטלה עירית אריאל בדיעבד את היתר הבניה המקורי, משום שהמהנדס שחתם עליו לא היה מי שליווה בפועל את הבניה ופקח עליה. לאחר תהליך נוסף ששני הצדדים נשאו בהוצאותיו – הוציאה היתר בניה חדש.

נקבע כי המהנדס שהגיש את ההיתר המקורי לא רצה לעבוד באריאל, ועל כן שכרו חג'ג' מהנדס אחר, ואין בכך כדי ללמד על פעולה בזדון או בכוונת הונאה.

בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה עמד היתר הבניה המקורי בתוקף, וביטולו בדיעבד אינו משנה זאת.

7.בקשר לליקויים נקבע כי חוות דעת המומחה מלמדת שלא היו ליקויים בעת המכירה.

טענות הצדדים

8.אלמקייס טוענים כי בית המשפט לא התייחס לראיות שהובאו בקשר לכשל או פגם או תרמית או זיוף בהוצאת היתר הבניה לבית; כי לא התייחס להלכה הפסוקה שלפיה חוק המכר (דירות) אינו מגביל את עילות התביעה לאי ההתאמות המנויות בו; וכי ניתוח הנזקים נעשה שלא כראוי.

9.חג'ג' טוענים כי הערעור מתייחס לקביעות עובדתיות; כי כל הראיות נדונו על ידי בית משפט קמא; כי החתימה על היתר הבניה היתה ידועה בשעה שנשמעה התביעה; וכי אין סיבה להתערב בפסק הדין.

ראיות נוספות בערעור

10.סמוך לאחר הגשת הערעור בקשו המערערים לצרף ראיות נוספות בערעור. הראיות בהן מדובר הן בקשה להיתר בניה ותמונות המלמדות על הנזקים שנגרמו. לטענת המערערים ההיתר המקורי מלמד על זיוף שנעשה בהיתר הבניה: המהנדס החתום על הבקשה למתן היתר בניה לכאורה, לא חתם עליה.