הע"ז
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
1272-08
04/01/2012
|
בפני השופט:
כב' הנשיאה ורד שפר
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל - משרד המסחר התעשיה והתעסוקה
|
הנתבע:
ברקין מיכל
|
| החלטה |
1. בפני בקשת הנאשמת בה נטען כי יש לזכותה מהעבירות המיוחסות לה בהתאם להוראות סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 בטענת "אין להשיב לאשמה".
2. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין העסקה של עובד זר שלא כדין עבירה על סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו- 1יג לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן:
"החוק" ו/או
"חוק עובדים זרים").
בהתאם לאמור בכתב האישום, הנאשמת ניהלה משק חקלאי בכפר יחזקאל (להלן:"
העסק"), וביום 03.09.03 נצפה ע"י מפקחים מטעם המאשימה עובד זר בעל דרכון תאילנדי (להלן:"
העובד") שעסק בניקיון (הוברר בדיעבד שהעובד הועסק בחליבה וטיפול בעזים).
על פי הנטען בכתב האישום הנאשמת העסיקה בפועל את העובד שלא בהתאם לדין.
3. מטעם המאשימה העיד מר נאיף הינו (להלן:"
המפקח") אשר שמש בתקופה הרלוונטית לאישום כראש צוות אכיפה במשרד המאשימה, גם הגיש מסמך תיאור מקרה (מוצג מ/3).
הוגשה גם תע"צ ( מוצג מ/1) של הגב' זהבה קדוש המשמשת כרכזת תיעוד במחלקה לביקורת גבולות , מינהל האוכלוסין, משרד הפנים.
4. עם תום הבאת ראיות המאשימה, ביקש ב"כ הנאשמת, כאמור, כי בית הדין יקבע כי אין להשיב לאשמה, וכי הוכח שהנאשמת לא העסיקה את העובד בפועל, והיא שמשה לכל היותר כמנהלת המשק החקלאי, וכי הוכח כי מר אבינועם ברקין הוא זה אשר העסיק את העובד בפועל, הוא זה אשר חתם חוזה ההעסקה עם העובד, תלוש השכר היה על שמו, האשרה שניתנה לפני ואחרי הביקורת מטעם המפקח הייתה על שמו ועל כן אין מקום להותיר על כנו כתב אישום שבו מאשימים את הנאשמת בהעסקה של עובד זר, ויש לזכות אותה כבר בשלב זה.
5. ב"כ המאשימה, בתגובה, טען כי די בראיות קלושות לפיהן בוצעה העבירה על מנת לדחות טענת הנאשמת.
עוד טען כי הנאשמת הודתה בשלב ההקראה כי היא זאת שמנהלת את המשק החקלאי, היא הייתה שותפה יחד עם בעלה במשק החקלאי, הוא הפנה גם לבקשת רשות להישפט ששלחה יחד עם בעלה בפס"ד בש(נצ') 1008/06 ברקין מיכל - משרד התמ"ת, מיום 23.10.06), דבר המעיד כי הנאשמת ראתה את עצמה כשותפה בהעסקתו של העובד.
ב"כ המאשימה הוסיף כי לפי חוק עובדים זרים האחריות חלה גם על מי שמנהל בעסק.
6. טענת אין להשיב לאשמה - הדין החל-
סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982 קובע כי:
"
נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם- בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו- לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין...".
משמעות הטענה "אין להשיב לאשמה" היא שהתביעה לא עמדה בחובתה להביא ראיות "לכאורה" להוכחת האשמה ועל כן, יש לפטור את הנאשם מלהשיב לאותה אשמה ולזכותו ממנה כבר בשלב זה של הדיון.
בהתאם להלכה הפסוקה:
"הלכה למעשה, די בקיומן של ראיות "דלות" להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם.... כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה... ודי במערכת ראיות ראשונית...
......
לצורך הכרעה בטענה, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות או משקל, אלא מציג לעצמו את השאלה הבאה: בהנחה שכל החומר שהובא בפניו לחובת הנאשם יזכה במלוא האמון והמשקל - האם יהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם, או בעבירה אחרת באותו עניין."
(ראו, י. קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה מעודכנת תשס"ג - 2003, עמ' 1049 והציטוטים שם).