מירי גוטפריד נ' חברת אלחנית נכסים בע"מ

פסק דין

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת, משך כ - 11 שנים בעיר מגוריה – ראשון לציון, עד התפטרותה לאחר שמקום עבודתה הועבר לעיר בת ים. השאלה העומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים היא זכאות התובעת לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963.

2.רקע עובדתי

א.הנתבעת היא חברה העוסקת בשירותי הסעדה בבתי אבות, באזור בת ים והשרון.

ב.התובעת, המתגוררת בראשון לציון, הועסקה על ידי הנתבעת כאחת עשרה שנים, מיום 1.1.98 עד יום 2.11.08.

ג.מתחילת עבודתה, התובעת עבדה בבית האבות "עד מאה ועשרים", בראשון לציון. במהלך השנתיים האחרונות להעסקתה, הוצבה לעבוד בקפיטריה של בית האבות, ושעות עבודתה שונו ל - 7:30-11:30.

ד.בית האבות בראשון לציון היה במרחק הליכה מביתה של התובעת.

ה.בשלהי חודש ספטמבר 2008 (לטענת התובעת ביום 24.9.08 ולטענת הנתבעת ביום 22.9.08), הודיעה הנתבעת לתובעת כי החל מיום 28.9.08 תועבר לעבוד בבית האבות "מגדלי הים" בבת ים. השינוי במקום העבודה היה בשל הפסקת פעילות הנתבעת בבית האבות בראשון לציון. לתובעת הובהר כי תעבוד כמלצרית בחדר האוכל בשעות 10:00-14:00 ולחלופין בשעות 10:30-14:30.

ו.התובעת הביעה מורת רוח מהמהלך שיזמה הנתבעת. בהסכמת הנתבעת, היא יצאה לחופשה עד ליום 22.10.08, אולם שבה לעבודה ביום 19.10.08, לאחר שהתבקשה לעשות כן (בשל מחסור בכח אדם אצל הנתבעת).

ז.ביום 2.10.08 פנתה התובעת באמצעות ב"כ לנתבעת והודיעה כי העברתה לבית האבות בבת ים ואי תשלום רכיבים סוציאליים שונים מהווה הרעה מוחשית בתאי העסקתה ומשכך, ככל שלא תשנה הנתבעת דרכיה, היא תתפטר מעבודתה ביום 2.11.08. התובעת התחייבה להתייצב בבית האבות בבת ים למשך 10 ימים נוספים על מנת ליתן הודעה מוקדמת כחוק (נספח ד' לתצהיר התובעת) וכך עשתה.

ח.לאחר הגשת התביעה העבירה הנתבעת לתובעת שיק על סך 573.80 ₪ בגין דמי חגים.

ט.מתלושי השכר עולה כי התובעת היתה עובדת שעתית בשכר מינימום והצדדים לא חלקו על כך.

3.התביעה שבפנינו הינה לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פדיון הבראה, דמי חגים ופיצויי הלנת שכר. להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

זכאות התובעת לפיצויי פיטורים

4.אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה. השאלה העומדת לדיון היא האם מדובר בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, מאחר שנעשתה בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963.

5.לטענת התובעת, העברתה לבית האבות בבת ים מהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, לאחר שבמשך אחת עשרה שנים עבדה במקום עבודה קרוב לביתה. עוד נטען כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מאחר שהנתבעת נמנעה מלשלם לה זכויות סוציאליות שונות ונהגה להלין את שכרה.

הנתבעת טענה כי העברת התובעת לבית האבות בבת ים מהווה חלק מהפררוגטיבה הניהולית. גם לגופם של דברים, העברת מקום העבודה מראשון לציון לבת ים, מרחק של כ – 15 ק"מ, אינה מהווה הרעה מוחשית. עוד טענה הנתבעת כי שילמה לתובעת את כל זכויותיה על פי הדין.

6.בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 נקבע:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".

על פרשנות סעיף זה עמד בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - טקין, [פורסם בנבו] (25.1.10), שם נקבע -