פסק-דין בתיק דמ"ש 8693-09

הסוגיה העומדת להכרעתנו הינה האם למעביד הזכות לתבוע מעובד החזר בגין עלות דמי הכשרתו, כאשר העובד עוזב את עבודתו אצל מעסיקתו לפני תום תקופת ההתחייבות על פי הסכם העבודה.

בפנינו תביעה לפיצוי בגין החזר עלות דמי הכשרה.

העובדות :

1.                  התובעת הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי נקיון ואבטחה.

2.                  ביום 19.7.09 חתמה הנתבעת על הסכם עבודה אישי לצורך העסקתה כבודקת תעופתית בנמל התעופה בשדה דב.

3.                  סעיף 4.3 להסכם העבודה קובע:

"4.1.    בתחילת תקופת העסקתו וכתנאי להעסקתו יהא על העובד לעבור הכשרה בקורס בודקים עפ"י בחירת החברה במשך 15 ימי חול וכן 7 ימי חפיפה במתקן (להלן: "תקופת ההכשרה").

 4.2.     העובד מצהיר כי הובא לידיעתו כי עלות ההכשרה למעסיק עומדת על סך של 10,000 ש"ח (להלן: "עלות ההכשרה") וכי התחייבותו כאמור בסעיף 8.6 להלן נובעת, בין השאר, מעלות ההכשרה למעסיק.

 4.3.     תקופת ההעסקה בה מתחייב העובד לעמוד לרשות המעסיק תהיה לפחות ל- 12 חודשי עבודה מלאים ורצופים שימנו החל מיום ________ (להלן: "תקופת ההעסקה המינימלית") על-פי חתימתו על כתב ההתחייבות המצ"ב כנספח א' להסכם זה. אין באמור לעיל כדי לחייב את המעסיק להעסיק את העובד לתקופה קצובה כלשהי וזכותו המלאה של המעסיק לסיים את עבודתו של העובד, בכל זמן (כולל בתקופת ההכשרה) בכפוף למתן הודעה מוקדמת על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות התשס"א - 2001 (או חלף הודעה מוקדמת), והדבר לא יחשב כהפרת הסכם זה."

4.                  הנתבעת יצאה לקורס בודקים תעופתיים, כאשר התובעת שילמה את עלות הקורס. מנספח ב' לכתב התביעה עולה כי עלות הקורס הינה 3,500 ש"ח.

5.                  ביום 8.11.09 הודיעה הנתבעת על סיום עבודתה ביום 30.11.09 בשל כוונתה לעבור מתל-אביב לירושלים.

6.                  הנתבעת עבדה 4 חודשים אצל התובעת.

טענות הצדדים :

לטענת התובעת, העלות הכוללת של הקורס ועלות ההוצאות בגין הנתבעת בתקופת הקורס הינה 9,934.94 ש"ח (התובעת ביקשה למחוק עלות שהות הנתבעת במהלך הקורס בבית ברל בעלות כוללת של 1,800 ש"ח) בנוסף נגרמו לתובעת עלויות נוספות: מבחני התאמה פסיכוטכניים (381.15 ש"ח), עלות פרסום מודעת דרושים (560 ש"ח), עלות שעות נוספות של העובדים הקיימים עד להכשרת העובד החדש וכן עלות ההסעות של הנתבעת ושל ארוחות הצהריים במהלך הקורס.

על פי סעיף 8.6 להסכם העבודה התחייבה הנתבעת, במקרה של הפסקת עבודתה, להשיב לתובעת סך של 10,000 ש"ח כפיצוי מוסכם באופן יחסי למספר החודשים בהם סיימה עבודתה טרם תקופת ההעסקה המינימלית. לכן, משהנתבעת עבדה 4 חודשים זכאית התובעת לפיצוי בסך 6,666 ש"ח.

לטענת הנתבעת, הסכם העבודה שעליו הוחתמה הנתבעת הינו מקפח וחד צדדי ומיטיב רק עם התובעת, והוא איננו הסכם מחייב.

הנתבעת מכחישה שקיבלה ארוחות צהריים מהתובעת ומכחישה את עלויותיהן. הנתבעת קיבלה תלושים מרשות שדות התעופה אשר בהם קנתה אוכל.

הסכום הנתבע הינו מוגזם ומופרך. התובעת לא הציגה אסמכתאות לעלויות בגובה של 10,000 ש"ח. כל שהציגה התובעת הינו עלות בגובה 3,500 ש"ח בלבד, שלא ניתן לייחסו לנתבעת.

המסגרת המשפטית: