פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' עירית רמת גן

החלטה

רקע

1.התובעת היתה עד לשנת 2008 הבעלים, יחד עם חברה נוספת בשם אמד פיתוח נדל"ן והשקעות בע"מ (להלן – אמד), של מגרש מקרקעין בעיר רמת גן המצוי בצומת הרחובות ז'בוטינסקי, ארלוזרוב וגלעד.

על פי תכנית בנין עיר שהיתה רלבנטית באותה תקופה יועד המגרש למגורים, ותוכננו לקום עליו ארבעה בנינים הכוללים קומות מגורים, מסחר ומרתפים המשמשים לחניה.

עוד תוכנן על פי התכנית להיסלל כביש תת קרקעי מתחת לרחוב ז'בוטינסקי, אשר יעבור בין הרחובות ארלוזרוב וגלעד, ודרכו תהיה גם הכניסה לחניונים באותם בנינים (להלן – הכביש). התובעת היתה אמורה לבנות את הבנינים, על פי הסכם שעשתה עם אמד.

2.במהלך שנת 2001 התנהל משא ומתן בין התובעת ובין הנתבעת, שנועד להגיע להסכמה, לפיה תסלול התובעת עבור הנתבעת את הכביש, והוחלפו מספר טיוטות הסכם בענין זה.

בטיוטות דובר כי התמורה עבור עבודתה של התובעת תשולם על דרך של קיזוז הסכומים שהיא תהיה חייבת לשלם לנתבעת בעתיד עבור אגרות והיטלי פיתוח.

בטיוטות המאוחרות יותר נרשם הסדר זה כאפשרות אחת מבין שתיים, כאשר על פי האפשרות השניה, התובעת תשלם לנתבעת את האגרות וההיטלים שהיא מחויבת בהם והנתבעת תשלם לתובעת את תמורת עבודתה כנגד הצגת חשבוניות מתאימות.

בסופו של דבר לא נחתם הסכם כתוב בין הצדדים.

התובעת טוענת, כי למרות זאת, סוכם בינה ובין הנתבעת כי היא תתחיל בביצוע עבודות סלילת הכביש.

טענה זו מוכחשת על ידי הנתבעת, שטוענת כי לא הושג ביניהן כל הסכם בנדון.

3.התובעת טוענת כי היא השלימה את עבודות חפירת תוואי הכביש העתידי ואת עבודות הדיפון (להלן – העבודות).

הנתבעת מכחישה גם טענה זו. לטענתה, העבודות שנעשו היו בתחום המגרש ונועדו לצרכיהן של התובעת ושל אמד, ולכל היותר חלק קטן מהן ניתן לייחסו לצרכי הכביש ממש.

4.בשנת 2008 מכרה התובעת את חלקה במגרש לחברה אחרת.

יצוין, כי עד למועד זה (שנת 2008), לא ניתן היתר לבניית הבנינים והם לא נבנו.

לדברי התובעת, עם מכירת חלקה פקעה האפשרות שהיתה קיימת לקיזוז התמורה המגיעה לה בגין העבודות מהאגרות וההיטלים הצפויים, שכן בהעדר מתן היתר לא נקבעו אגרות והיטלים כלשהם, ועל כן היא פנתה לנתבעת בדרישה לשלם לה את עלות העבודות.

הפניה הראשונה נעשתה בחודש יולי 2008, ומאז התנהלה התכתבות בין הצדדים ונערכו מספר פגישות בין נציגיהם, אך בסופו של דבר הודיעה הנתבעת לתובעת ביום 11.11.09 על דחיית דרישתה.

5.תביעה זו הוגשה ביום 25.1.11 לתשלום התמורה המגיעה לתובעת לטענתה בגין העבודות, בסכום של 3,371,879 ₪ (כולל מע"מ).

הנתבעת מכחישה בכתב הגנתה את ההסכם הנטען, את ביצוע העבודות הנטענות ואת העלות הנטענת, אך בפתח הדיון היא מעלה שתי טענות לדחיית התביעה על הסף: טענת התיישנות וטענה לאי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – פקודת העיריות).

טענות מקדמיות אלה תידונה בהחלטה זו.