מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ע"ר 40892-02-11 - פסקדין
חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק ע"ר 40892-02-11

תאריך פרסום : 18/09/2011 | גרסת הדפסה
ע"ר
בית משפט השלום חדרה
40892-02-11
04/09/2011
בפני השופט:
קרן אניספלד

- נגד -
התובע:
הזוכה
הנתבע:
בנק דיסקונט לישראל בע " מ
פסק-דין

לפני ערעור זוכה על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם א' אחטר) מיום 16.2.2011 שניתנה לפי סע' 48 לחוק ההוצאה לפועל, בה נדחתה בקשת הזוכה לחייב את המשיב-המחזיק בחוב הפסוק.

א.   ההליכים לפני כב' הרשם

אלה ההליכים שהתקיימו לפני כב' הרשם, אשר הולידו את הערעור דנן ושניצבים ברקעו:

1.      המערער הוא הזוכה בתיק הוצל"פ (חד') שנפתח ביום 1.3.2009 נגד המשיב הפורמאלי (להלן תיק ההוצל"פ ו החייב בהתאמה). ביסוד תיק ההוצל"פ חוב פסוק שחב החייב לזוכה. לבקשת הזוכה ניתן ביום 10.9.2009 צו שהורה על עיקול נכסי החייב שבידי הבנק-המחזיק, הוא המשיב דנן (להלן הבנק). 

2.      ביום 21.9.2009 התקבלה הודעת הבנק לפיה נרשם עיקול על תכניות חסכון של החייב בסכום של 8,900 ש"ח. בעמודה שכותרתה " הגבלות" נרשמו הדברים הבאים: " כפיפות לזכויות הבנק/חברת ביטוח/חברת אשראי". בסעיף " הערות" צויין כך: " קיימות חבויות תיקון לתשובתנו מיום 9002/90/12" (להלן תשובת הבנק לצו העיקול). לימים, כך טען הזוכה, הופיעה תשובת הבנק בתיק ההוצל"פ הממוחשב תחת תאריך מאוחר יותר, 28.10.2009.

3.      לבקשת הזוכה ניתנה ביום 29.9.2009 החלטת כב' הרשם שהורתה על מימוש העיקול (להלן צו המימוש). בתגובה נושאת תאריך 2.12.2009 הודיע הבנק לזוכה שבחשבונות החייב בבנק אין כספים או נכסים אחרים לזכותו (להלן תשובת הבנק לצו המימוש).

4.      נוכח הפער בין תשובת הבנק לצו העיקול לבין תשובתו לצו המימוש ביקש הזוכה להורות לבנק להגיש תדפיס תנועות בחשבון החייב לתקופה שמיום 10.9.2009 עד יום 30.12.2009. הבקשה נענתה בחיוב; ביום 14.2.2010 הורה כב' הרשם לבנק להעביר לזוכה פלט מתדפיס תנועות בחשבון החייב לתקופה המבוקשת. 

5.      ביום 2.3.2010 הוגשה תגובת הבנק, בה נאמר בין השאר כך: " בהתייחס להחלטה שבנדון, הרינו מצרפים בזה את דפי החשבונות מיום 10.9.09 ועד למועד סגירת החשבונות. תוכניות החסכון הנ"ל נמשכו לצורך הקטנת חבויות של צד ג' כמפורט בתשובתינו הממוחשבת מיום 28.10.2009" (להלן תגובת הבנק). לתגובת הבנק צורף תיעוד ממנו עלה שעל שם החייב בבנק התנהלו שני חשבונות במסגרת תכנית חיסכון: חשבון מס' YYY שהיה מצוי ביום 29.9.2009 ביתרת זכות בסך 15,786.49 ש"ח - יתרה שנמשכה במלואה ביום 1.10.2009; וחשבון מס'AAA בו נמשכה מלוא היתרה בסך 46,500 ש"ח ביום 21.9.2009 (להלן יחדיו תכנית החיסכון).  

6.      הזוכה לא הסכין עם תגובת הבנק, עמד על כך שהתיעוד שצורף אליה אינו משקף נכונה את מלוא התנועות בחשבונות החייב ומעיד על פעולות שביצע הבנק בניגוד לצו העיקול. אשר על כן ביקש הזוכה לחייב את הבנק בתשלום החוב הפסוק על-יסוד סע' 48 לחוק ההוצאה לפועל (להלן החוק), או למצער לזמנו לחקירה לפי סע' 46 לחוק (להלן הבקשה לחיוב מחזיק). כב' הרשם הורה על זימון הבנק לחקירה.

7.      חקירה של נציגת הבנק, עובדת מדור עיקולים גב' אורית בכר, התקיימה לפני כב' הרשם ביום 13.12.2010. מעדותה עלה שצו העיקול התקבל בבנק ביום 14.9.2009 (בטעות נרשם בפרוטוקול 14.3.2009). העיקול נרשם בכפוף לזכויות הבנק שמקורן בהתחייבויות של החייב כלפיו. עיקרן של התחייבויות אלה בכך שהחייב חתם על כתב ערבות ללא הגבלה בסכום ועל שעבוד תכנית חסכון לטובת חברה בע"מ (להלן חברת X). הבנק העמיד אשראי בחשבון חברת X כנגד תכנית החסכון של החייב. על כן, כך נטען, נתונה לבנק זכות קיזוז ביחס לתכנית החסכון שגוברת על זכותו של הזוכה שיסודה בצו העיקול.

8.      נציגת הבנק אישרה שתגובות מאוחרות יותר שהגיש הבנק בתיק ההוצל"פ, בטעות יסודן והן נועדו לתיק אחר. אף אין חולק על כך שבמענה לבקשה לחיוב מחזיק לא הגיש הבנק תגובה נתמכת בתצהיר ובמסמכים לאימות טענותיו. עם זאת עמדה נציגת הבנק על האמור בתשובת הבנק לצו העיקול, בה הודע על רישום העיקול בכפוף לזכויות הבנק. בתום החקירה הורה כב' הרשם לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

9.      טענות הזוכה בסיכומיו נסבו על שני מישורים. במישור האחד, הדיוני, הצביע על כך שבהתנהלות הבנק נפלו פגמים מפגמים שונים ובראשם אי מתן תגובה לגופו של תיק ההוצל"פ דנן ואי הגשת תשובה נתמכת בתצהיר במענה לבקשה לחיוב מחזיק. טענות נוספות נסבו על גילוי חלקי, מגמתי ומטעה שנקט הבנק בכל הקשור להיקף חשבונותיו של החייב אצלו, טיבם, היתרה שהייתה בהם במועד בו התקבל צו העיקול והפעולות שביצע הבנק בחשבונות החייב לאחר מכן. במישור המהותי טען הזוכה כי משהוכח שבידי הבנק היו בעת שהתקבל צו העיקול חשבונות של החייב ובהם יתרת זכות בת-עיקול עבר הנטל לבנק להראות שעמד לו הצדק סביר להימנע מהעברת היתרה ללשכת ההוצאה לפועל. הבנק לא עמד בנטל ועל כן יש לקבל את בקשת הזוכה לחיוב מחזיק לגופה.

10.     עיקר טענות הבנק בסיכומיו היו אלה: תכנית החסכון, על שני החשבונות המנויים בה, היוותה את כל חשבונותיו של החייב בבנק ואין בלתם; ביום קבלת צו העיקול נמצא חשבון חברת X ביתרת חובה, יתרה שהבנק היה זכאי לפעול להקטנתה בהסתמך על התחייבויות החייב כלפיו שקדמו להטלת העיקול; הבנק פעל על-פי זכויותיו וביצע קיזוז של יתרת הזכות בתכנית החסכון אל מול יתרת החובה בחשבון חברת X. לסיכומיו צירף הבנק מסמכים לתמיכת טענותיו הנוגעות להתחייבויות החייב כלפיו בהתייחס לחשבון חברת X. המסמכים, נושאי תאריך 24.1.2007, כוללים כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום וכתב התנאות, ערבות, המחאה, משכון ושעבוד כספים וזכויות בחשבונות מט"י ומט"ח.

11.     בהחלטה מיום 16.2.2011 דחה כב' הרשם את בקשת הזוכה לחיוב הבנק-המחזיק בחובו הפסוק של החייב. עיקר טעמה של ההחלטה בכך ש" [...] מהפן המהותי ברור כי העיקול אשר הוטל במסגרת תיק הוצל"פ זה, הוטל לאחר המועד אשר נחתם על ידי החייב כתב הערבות והשעבוד לטובת חברת X תיירות נופש בע"מ, באמצעות צד ג' [הוא הבנק, ק"א] ומשכך, די בכך כדי לקבל את נימוקיה של צד ג' כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיה ביחס לקיומו של הצדק הסביר ואי חיובה לקיום צו העיקול". כב' הרשם מצא שתוצאה זו עומדת בעינה על אף מחדלי הבנק שביטויים בכך שתגובה מהותית לגופה של בקשת הזוכה לא הוגשה מטעמו ומה שהוגש התגלה כשגוי ומיועד לתיק אחר שאינו התיק דנן.

על החלטה זו הוגשה הערעור שלפני.

ב.   הערעור שלפני וגדר המחלוקת

1.             לטענת הבנק הוגש הערעור באיחור ובחלוף המועד שנקבע לכך בחוק באופן שמחייב את סילוקו על הסף. דין הטענה להידחות. החלטת כב' הרשם ניתנה ביום 16.2.2011 [ראו נספח א' להודעת הערעור]. הערעור הוגש ביום 21.2.2011, בתוך המועד שנקצב לכך בתק' 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל (להלן התקנות).

2.             הערעור הוגש ללא תצהיר לתמיכתו. בדיון לפני הטעים בא-כוח הזוכה שחלק הארי של טענותיו נושא אופי משפטי ועניינן בטעות שטעה כב' הרשם בהפעלת שיקול-דעתו ובאופן בו שקלל את הנתונים שהונחו לפניו.

באי-צירוף תצהיר אין כדי להכשיל את הערעור. אכן, ערעור המוגש לפי חוק ההוצאה לפועל נבדל מערעור לפי תקנות סדר הדין האזרחי בכך שהוא אינו מוגבל לטיעונים משפטיים בלבד וניתן לקיים בגדרו בירור עובדתי מחודש [רע"א 5485/99 פינטו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ  (לא פורסם, 16.7.2000)]. ככל שהערעור נסמך על טענות שבעובדה יש לתומכן בתצהיר, כמצוות תק' 120(ג) לתקנות. אין בכך כדי למנוע בעל-דין מלהגביל ערעורו לטיעונים משפטיים, שאז מתייתר הצורך בצירוף תצהיר להודעת הערעור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
*
*
*
*

חיפוש עורך דין לפי עיר

המידע המשפטי שחשוב לדעת – ישירות למייל שלכם!
הצטרפו לניוזלטר וקבלו את כל מה שחם בעולם המשפט
עדכונים, פסקי דין חשובים וניתוחים מקצועיים, לפני כולם.
זה הזמן להצטרף לרשימת התפוצה
במשלוח הטופס אני מסכים לקבל לכתובת המייל שלי פרסומות ועדכונים מאתר פסק דין
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ