לוי ואח' נ' אילנות הסנטר בע"מ ואח'

פסק דין

פסק דין

1.לפנינו תביעתם של יעקוב קובי לוי (להלן "התובע 1" או "קובי" ) ויעקוב יושיע (להלן התובע 2 או יושיע) כנגד אילנות הסנטר בע"מ (להלן: "נתבעת 1") נועם אלבויים, (להלן: "נתבע 2" או נועם ) גיל אלבויים (להלן: "נתבע 3" או "גיל" ) ונועם יזמות ומסעדנות להלן: "נתבעת 4"). הסעדים אותם מבקשים התובעים הם: השלמת תשלום שכר, תשלום עבור ימי חופשה וימי חג, תשלום עבור נסיעות ודמי הבראה וכן פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

הנתבעים טוענים כי כל התשלומים שולמו לתובעים על פי דין, לטענתם שולם לתובעים שכר גבוה משכר מינימום, כן הם טוענים כי התובעים התפטרו ולא פוטרו.

בנוסף, הנתבעת 1 תבעה בתביעה שכנגד את התובע 1 לקבלת דמי הודעה מוקדמת בטענה כי התפטר מבלי לתת הודעה מוקדמת כנדרש .

התביעות נדונו במאוחד .

העידו בפנינו התובעים וכן אלירן לוי, מלצר במסעדה בזמנים הרלבנטיים, מטעמם. במקביל לתיק זה שבפנינו הוגשה לבית הדין תביעתו של ברזני סביון (להלן: "סביון") כנגד הנתבעת 1 עב' 1554/08, סביון הגיש תצהיר לתיקו ועל מנת לקצר הליכים קיבלנו לתיק זה בהסכמת הצדדים, את חקירתו הנגדית שנערכה בהליך האחר. מטעם הנתבעות העידו הנתבע 2 – נועם, הנתבע 3 – גיל , מר שמעון לוי שהיה שותפו של נועם בנתבעת 4 ומנהל במסעדה, מר לוי הוא דודו של התובע 1.

2.ואלה העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין:

א.התובעים עבדו במסעדת "קורוס על האש" (להלן: "המסעדה"). מועד תחילת יחסי העבודה ומועד ניתוק היחסים בין כל תובע לנתבעות שנויים במחלוקת.

ב.המסעדה הייתה בבעלות הנתבעת 4 עד שנת 2001 ולאחר מכן בבעלות הנתבעת 1 . נועם- הנתבע 2 הוא בעליהן של נתבעות 1 -4 יחד עם שותפים שונים, בתקופה נשוא התביעה היה נועם בעליה של נתבעת 1 בשותפות עם מר שמעון לוי, שמעון לוי עזב את השותפות ביום 30.09.2007.

הנתבע 2 הוא בעלים רשום של נתבעת 1 ונתבעת 4, הנתבע 3 הוא אחיו של הנתבע 2 ואינו רשום כבעליהם של החברות.

ג.שכרם של התובעים עמד על סך של 21 ₪ לשעה ושולם להם חלקו בתשר וחלקו כ"השלמת שכר", אופן תשלום ההשלמות האם בוצע בצ'ק או במזומן שנוי במחלוקת.

ד.התובע 1 עבד במסעדה בשתי תקופות עבודה האחת החלה במועד שנוי במחלוקת בשנת 2003 עד לגיוסו ביום 08.12.2005. התובע 1 שב לעבוד במסעדה בחודש יולי 2007 בהיותו חייל תחילה ללא אישור עבודה ולאחר מכן באישור. התובע שוחרר משירות בצה"ל לאחר שירות צבאי בן שנה וחודשיים ביום 19.03.2007.

ה.התובע 2 התגייס לצה"ל. בחודש 03.2007.

ו. התובעים היו זכאים לקבל ארוחות ללא תשלום ושתייה בתשלום במהלך עבודתם.

ז. לטענת התובעים עמד שכרם החודשי על סך 3906 ש"ח על פי החישוב של 21 ש"ח לשעה כפול 186 שעות המהוות משרה מלאה. הנתבעות קיבלו חישוב זה בתביעתם הנגדית שהגישו כנגד התובע 1. על כן אנו קובעים כי התובעים עבדו במשרה מלאה ושכרם החודשי היה 3906 ש"ח.

דיון והכרעה

3.בראשית דברינו נתייחס לתביעתם של התובעים להרמת מסך ולצירופם של הנתבעים 2 ו-3 לתביעה. באופן מסורתי, הרים בית המשפט את מסך ההתאגדות כתגובה לשימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות ובאישיותה המשפטית הנפרדת.

"יסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי-המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות",[ד"ר א' חביב סגל, "דיני חברות" לאור חוק החברות החדש", התשנ"ט-1999, כרך א' עמ' 253 ].

דוקטרינת הרמת המסך עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 שתוקן בשנת תשס"ה . סעיף 6 לאחר התיקון קובע, כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם ראה כי בנסיבות העניין נכון וצודק לעשות כן; כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונת דין, או לקפח אדם, או כאשר צודק לבצע הרמת מסך, שכן היה יסוד להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה והיה בניהול זה משום נטילת סיכון בלתי סביר ביכולת החברה לפרוע את חובותיה.

יצירת יריבות משפטית ישירה בין עובד העובד בחברה לבין בעלי מניותיה של החברה אפשרית בנסיבות מיוחדות וחריגות בהן הוכח, כי קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שימשה את בעלי המניות כ"עלה תאנה" לפעילות, אשר יש ספק בכשרותה.