השופטת רות לבהר שרון
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופט
חגי ברנר בת.א. 77921/04 ביום 6.9.09, בקשר לתביעה ע"ס 554,117 ש"ח שהגיש המערער נגד המשיב שעילתה ברשלנות מקצועית שהמערער ייחס למשיב.
העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1. המערער, אהרון קפלן, הוא סוכן ביטוח (להלן: "
קפלן" או "
הסוכן").
2. בשנת 1987 תיווך המערער בעסקת ביטוח שנערכה בין
רותם חברה לביטוח בע"מ (להלן:
"רותם") לבין מספר מושבים, כאשר רותם פעלה באמצעות
אושיות חברה לביטוח (להלן:
"אושיות"). בסמוך לאחר כינון הפוליסות ביקשו המושבים לבטל את הפוליסות, והסוכן פעל בהתאם לבקשתם. בעקבות זאת הגישה רותם תביעה אישית נגד הסוכן ע"ס 149,233 ש"ח, בטענה כי הסוכן חייב להחזיר לה את דמי הביטוח שהמושבים אמורים היו לשלם לה עבור שלשת החודשים הראשונים של הפוליסות. המשיב, יואב סלומון, הוא עורך דין במקצועו (להלן:
"סלומון" או
"עוה"ד") אשר ייצג את המערער בתובענה זו.
3. הסוכן טען להגנתו כי לנוכח ביטולן, הפוליסות לא היו תקפות בשלשת החודשים הראשונים, ומכל מקום דמי הביטוח בגין תקופה זו שולמו על ידי המושבים. עוד טען כי גם אם ייקבע כי הפוליסות היו תקפות ודמי הביטוח לא שולמו, הרי שהמושבים שהיו המבוטחים, הם שחייבים בתשלום, ולא הוא עצמו. יצויין כי המערער לא הגיש הודעה לצד שלישי נגד המושבים.
4. המערער החליף מספר פעמים את הייצוג המשפטי שלו, כאשר לבסוף, כחמש שנים לאחר הגשת התביעה שכר את שירותיו של המשיב כדי שייצג אותו בתביעה נגדו.
המשיב הכין תצהירי העדות הראשית מטעמו של המערער; תצהיר אחד היה של המערער עצמו, ותצהיר שני מטעם רו"ח מור, שאישר בתצהירו את דבריו של הסוכן לפיהם נערכה בשעתו התחשבנות סופית עם קפלן לאחר הפסקת פעילותה של אושיות, ונמצא כי לא נותר כל חוב של קפלן לאושיות, אם כי המסמך המאמת טענה זו לא נמצא. עוד הוא טען בתצהירו כי על פי שיטת ההתחשבנות שנהגה בין אושיות לקפלן, זה האחרון התחייב באופן אישי בתשלום דמי הביטוח בגין פוליסות של לקוחותיו.
5. בישיבת ההוכחות שנערכה ביום 9.12.98 המצהיר היחידי מטעם רותם היה יחיאל לסרי (להלן: "
לסרי"). מחקירתו עלה כי הוא לא טיפל באופן אישי בהתחשבנות של אושיות מול קפלן. בעקבות זאת סבר עו"ד סלומון כי באמצעותו לא הצליחה התביעה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה, והתלבט אם אין זה נכון למשוך את שני תצהירי ההגנה, של המערער ושל רו"ח מור. כדי לשקול הענין בכובד ראש ביקש מביהמ"ש דחיה של המשך הדיון, אך ביהמ"ש סירב, ותחת זאת איפשר לו רק הפסקה קצרה של רבע שעה לשקול עמדתו. בעקבות התייעצות שקיים עם קפלן, קיבל החלטה שלא לזמן עדים מטעמו ולמשוך את שני תצהירי ההגנה.
6. בפסק הדין של בימ"ש השלום שניתן ביום 4.8.99 קיבל ביהמ"ש את טענות קפלן ובא כוחו, ודחה את התביעה של רותם. אולם, בערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי נהפכה הקערה על פיה, וערכאת הערעור קיבלה את הערעור של רותם, ואת תביעתה נגד קפלן, בנמקה שמדובר בהודאה והדחה ועל כן עול ההוכחה רבץ על שכמו של קפלן, הנתבע. בר"ע שהוגשה על ידי קפלן לבית המשפט העליון נדחתה, לאחר שביהמ"ש קבע שלא מדובר בחידוש הלכה המצדיק דיון בפני ערכאה נוספת.
7. בעקבות זאת הגיש קפלן את התובענה נשוא הערעור נגד המשיב, בעילה של רשלנות מקצועית, בטענה שהמשיב התרשל בעת ייצוגו המשפטי בבית המשפט הן, בשל העובדה שלא הגיש בשמו הודעת צד ג' כנגד המושבים, ובעיקר בשל כך שהחליט למשוך את התצהירים, וכי בשל כך הגנתו נדחתה ולא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי.
8. בית משפט קמא דחה את תביעתו של קפלן לאחר שקבע שהמשיב לא התרשל, ומכאן הערעור. בית המשפט הוסיף וציין כי הוא מאמין למשיב שהוא שמע מקפלן "שאין כבר ממי לגבות את הכסף", ולכן אין טעם להגיש את ההודעה לצד ג', מה גם שחלפו כבר כחמש שנים מאז שבא כוחו הקודם של המערער הגיש את כתב ההגנה, התיק היה כבר קבוע להוכחות ולא היה מקום עתה להידרש לכך.
9. באשר להחלטתו של המשיב למשוך את התצהירים, קיבל ביהמ"ש את כל השיקולים שהביאו את המשיב לקבלת החלטה זו, כאשר חשש מהעדתו של קפלן שהיה כנראה עד גרוע כפי שניתן היה ללמוד מעדותו במשפט שהתנהל בבימ"ש השלום בחיפה, שם קבע ביהמ"ש שקשה לסמוך על עדותו ועל יושרו. ביהמ"ש גם האמין למשיב כי חששו מהעדת קפלן גבר לאור התנהלותו של ב"כ רותם שהביע רצון עז לחקור את קפלן. בית המשפט גם הסכים עם שיקול דעתו של המשיב שחשש מהעדתו של העד הנוסף, רו"ח מור. בית המשפט קבע שאכן המשיב התייעץ עם קפלן והשמיע לו את שיקוליו לפני קבלת ההחלטה שלא להעיד את רו"ח מור, שכן החלטתו של המשיב שלא להעיד את העדים הייתה בזמן אמת בגדר סיכון מחושב ומדוד היטב שלקח המשיב על עצמו תוך שקילה זהירה של כלל נסיבות העניין.
10. סיכם בימ"ש קמא וקבע כי המשיב לא התרשל, וכי טעות מקצועית בשיקול דעת של עורך דין אינה מהווה רשלנות. וכי למעשה מדובר בחוכמה לאחר מעשה ביחס להחלטות שמטבען מתקבלות על אתר תוך כדי ניהול המשפט.
טענות הצדדים בערעור
11. המערער טען בפני בית משפט קמא וחזר וטען בפנינו כי המשיב התרשל כלפיו בשניים: ראשית, בכך שנמנע מלהגיש בשמו הודעה לצדדים שלישיים והסתמך ברשלנות על עבודת עורכי הדין שקדמו לו מבלי לבחון מחדש את העובדות; שנית, בכך שמשך את תצהירי ההגנה. לטענתו בשל מעשיו ומחדליו אלו התקבלה בסופו של יום התביעה של רותם נגדו.
בכל הקשור להודעת הצד השלישי, מציין המערער, כי העובדה שהתיק הועבר לטיפול המשיב בשלבים מאוחרים של ההליך אינה פוטרת אותו מבחינה מדוקדקת ועצמאית שלו, לרבות ביחס לאפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת ההודעה.
באשר למשיכת התצהירים, טוען המערער, כי עסקינן במעשה חריג אשר אף המשיב מודה שלא נקט בו קודם לכן. נדירותו של צעד זה מהווה, לטענתו, ראיה לכך שהוא חורג ממתחם הסבירות. לטעמו, תצהירו של רו"ח מור בפרט מעיד על כך שהחוב הנטען כנגד המערער נפרע, ועל כן מהווה הודאת בעל דין לטובתו שלא היה מקום לוותר על הגשתה.