1. מיהו הבעלים של האמצאה מושא בקשה בינלאומית לרישום פטנט 2009/001002/IL/PCT: האם המבקשת, חברת אוריין ש.מ. בע"מ (להלן - חברת אוריין); או שמא המשיבה, גב' יעל בונה (להלן - יעל), אשר הבקשה לרישום הפטנט הוגשה בשמה? זוהי השאלה הצריכה הכרעה בתובענה שלפני.
רקע עובדתי ודיוני
2. חברת אוריין היא חברה ציבורית, העוסקת בשיגור ובשילוח מטענים.
3. יעל החלה לעבוד בחברת אוריין ביום 1/9/06 כמנהלת פרויקט (Project manager). במסגרת תפקידה הייתה יעל אחראית על פיתוח אמצאה, שעניינה שימוש ביריעות בידוד תרמיות לצורך שינוע טובין, המאפשרות שמירה על הטמפרטורה והלחות של הטובין ללא מקור אנרגיה חיצוני. אין חולק כי בתחילה, הציעה יעל ובחנה את השימוש ביריעות בידוד של חברת Q Sales & Leasing L.L.C. (להלן - יריעות QS). משנמצא כי הפתרון המוצע אינו ישים ואינו מספק מענה לצורכי חברת אוריין, נפנתה יעל במהלך שנת 2008 לבחינת פתרון אחר: שילוב של מספר יריעות בידוד מושא בקשת הפטנט (להלן - האמצאה). בשלב זה של הדיון אין מחלוקת, כי האמצאה היא פרי פיתוחה של יעל (ראו: הודעת הבהרה של חברת אוריין מיום 14/7/11).
4. ביום 28/10/08, במהלך תקופת עבודתה בחברת אוריין, הגישה יעל בקשה ארעית לרישום פטנט בארצות הברית (Provisional application for Patent), אשר סומנה 61/193093 US. הבקשה הוגשה בגין האמצאה, שכותרתה: "Breathable Insulation Device" (
נ/6). הבקשה הוגשה בשמה של יעל (להלן - הבקשה הארעית).
5. בחלוף כשנה, ביום 27/10/09, אף זאת במהלך תקופת עבודתה בחברת אוריין, הגישה יעל בקשה בינלאומית לרישום פטנט, על-פי אמנת ה-PCT (Patent Cooperation Treaty), אשר סומנה 2009/0011002/IL/PCT. הבקשה הוגשה בגין האמצאה, שכותרתה: "A Breathable Insulation Material, Device and Methods", ופורסמה ביום 6/5/10 (
נספח א' להמרצת הפתיחה). גם בקשה זו הוגשה בשמה של יעל (להלן - הבקשה הבינלאומית).
6. סמוך לאחר הגשת הבקשה הבינלאומית נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלת הבעלות באמצאה. הצדדים ניהלו משא ומתן בניסיון להגיע להסדר, אך הדבר לא עלה בידיהם. ביום 20/12/10 הודיעה יעל לחברת אוריין על הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים, והודעה זו נכנסה לתוקף חודש לאחר מכן.
7. ביום 20/2/11 הגישה חברת אוריין את תביעתה דנן, שבה היא עותרת להצהרה שלפיה כל הזכויות באמצאה ובידע מושא בקשות הפטנט הן קניינה. כמו כן מתבקש צו המחייב את יעל להעביר לחברת אוריין את כל המידע והמסמכים שבידיה הנוגעים לאמצאה ולבקשות לרישומה כפטנט, ולעשות את כל הדרוש לצורך העברת הבעלות והרישום בבקשות לחברת אוריין. בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה חברת אוריין לסעד זמני. בהחלטה מיום 17/4/11 הוריתי, בהסכמת הצדדים, על הקדמת הדיון בתיק העיקרי במקום קיום דיון בבקשה לסעד זמני. בתוך כך נקבע בהסכמה הסדר זמני לעניין דווח על עסקאות ביריעות מושא האמצאה עד למתן פסק הדין. בישיבה שהתקיימה ביום 2/6/11 נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ובישיבה נוספת מיום 27/6/11 סיכמו באי-כוח הצדדים את טענותיהם.
הבסיס הנורמטיבי
8. השאלה הצריכה הכרעה היא למי הבעלות באמצאה. שאלה זו מקפלת בחובה את השאלה: האם האמצאה היא
"אמצאת שירות" כמשמעותה בסעיף 132 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפטנטים), שזו לשונו:
132. אמצאות עקב שירות
(א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן - אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה,
זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
(ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131
כי בהעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך ששה חדשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקנין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקנין המעביד.
(ההדגשה אינה במקור).
9. סעיף 132 לחוק הפטנטים קובע ארבעה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, ואלה הם: המדובר באמצאה; בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד-מעביד; העובד הגיע לאמצאה עקב השירות; העובד הגיע לאמצאה בתקופת השירות. בסעיף 132 נקבעו שלושה חריגים, אשר בהתקיימם תוקנה הבעלות באמצאה לעובד:
האחד, מקום בו נכרת הסכם בין המעביד לעובד הקובע כי זכויות הקניין באמצאה שייכות לעובד;
השני, עם ויתור המעביד על האמצאה בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד על האמצאה בהתאם לסעיף 131 לחוק;
השלישי, בהעדר תשובה נוגדת של המעביד בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד, כאמור.
10. במסגרת תשובתה לתובענה פרשה יעל יריעת מחלוקת רחבה באשר לתחולתו על ענייננו של סעיף 132 לחוק, אך בסיכומיו בחר בא כוחה למקד את טענותיו בהסכם שהתגבש בין יעל לבין חברת אוריין לעניין הבעלות באמצאה (עמ' 185-189 לפרוטוקול ). אפסע בדרכו ואמקד את הדיון בשאלה: האם אכן נכרת בין הצדדים
"הסכם אחר", כלשון סעיף 132 לחוק הפטנטים, המקנה את הבעלות באמצאה ליעל. אך תחילה, ונוכח טענות באי-כוח הצדדים בסיכומיהם, אעמוד על נטלי ההוכחה שבהם על הצדדים לעמוד בעניין זה.
11. נטל השכנוע בדבר התקיימותם של ארבעת התנאים הנקובים בסעיף 132 לחוק הפטנטים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, מוטל על המעביד - בענייננו חברת אוריין. מסקנה זו מתחייבת ממושכלת היסוד שלפיה בעל דין נושא בנטל השכנוע ביחס לעובדות הנחוצות לביסוס טענותיו. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 76 לחוק הפטנטים, לאמור: "מי שהגיש בקשה לפטנט רואים אותו כבעל האמצאה, כל עוד לא הוכח ההיפך". על פי ההלכה הפסוקה המדובר בחזקה שבחוק, המעבירה הן את נטל הבאת הראיות והן את נטל השכנוע (ע"א 296/82
נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר-אבקו איזו טופוס אינק, פ"ד מ(3) 281, 304 (1986)). בענייננו, הבקשה לרישום פטנט הוגשה על-ידי יעל. לפיכך, נטל ההוכחה מוטל על כתפי חברת אוריין לבסס טענתה כי המדובר ב"אמצאת שירות", שמכוחה יש לראותה כבעלת האמצאה. לעומת זאת, נטל ההוכחה לביסוס הטענה כי בין הצדדים נערך "הסכם אחר", כאמור בסעיף 132 לחוק הפטנטים, מוטל על הטוען טענה זו - יעל. כך הדבר גם ביחס לטענה כי חברת אוריין ויתרה על האמצאה, אשר נטל הוכחתה מוטל אף הוא על יעל (ראו גם: עמיר פרידמן
פטנטים - דין, פסיקה ומשפט משווה (תשס"א-2001) (להלן - פרידמן), עמ' 593 ו-608; יואל צור "היבטים משפטיים הקשורים לאמצאת שירות"
הפרקליט לד (תשמ"ב) 185, 188 ו-194). למותר לציין, כי מידת ההוכחה הנדרשת מהצדדים הינה זו הנוהגת במשפט האזרחי, כלומר הטיית מאזן ההסתברויות.
נפנה, אפוא, לבחינתה של הסוגיה שבמחלוקת. הואיל ונטל השכנוע לביסוסה של הטענה כי בין הצדדים נכרת חוזה אחר מוטל על יעל, אפתח בהצגת טענותיה.
טענותיה של יעל