1. לפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בסכום של 198,000 ש"ח, בגין הפרת הבטחת נישואין.
התובע והנתבעת מס' 1 הכירו בשנת 2003 והתארסו בחודש 09/03.
הנתבעת מס' 2 הינה אמה של הנתבעת מס' 1 (להלן:
"האם").
לקראת הנישואין, הסכימו התובע והנתבעות כי התובע יבנה ביתו לעתיד מעל ביתה של האם.
2. התובע החל בתכנון הבית ובנייתו, הספיק להקים שלד, והחל בהתקנת תשתיות כגון רשת חשמל וצנרת.
אלא שסכסוך שפרץ בינו לבין ארוסתו קטע את התכניות; ובעקבות כך הפסיק התובע, מן הסתם, המשך עבודות הבניה.
3. במסגרת ההליך שלפניי, ניסו שני הצדדים להפיל את האשמה לסכסוך, כל אחד על הצד שכנגד.
בעוד שהתובע טען, כי הנתבעת 1 היא שיזמה ניתוק האירוסין, עת החליטה לא לענוד יותר את טבעת האירוסין, טענו הנתבעות כי התובע הוא אשר הביע, בהתנהגותו, חוסר רצון להינשא לנתבעת מס' 1.
כך או אחרת, כל הניסיונות להביא שלום בין השניים, לרבות התערבות כומר העדה עליה נמנים התובע והנתבעות, לא צלחו, והשניים נפרדו.
4. עתה עותר התובע לפיצוי בגין הוצאותיו שהוציא בתקופת האירוסין ולקראת הנישואין, כגון תכשיטים, מתנות, והוצאות שונות שהוצאו במסגרת טקס האירוסין.
כן עותר התובע לפיצוי בגין הסכומים שהוציא לצורך הבניה במקרקעי הנתבעת 2, ועד לשלב אליו הגיעה הבניה, סכום של 148,000 ש"ח, לטענתו, ועוד, עותר התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח.
5. אכן עפ"י ההלכה הפסוקה הבטחת נישואין כמוה כחוזה בין "זה לזו", והפרתה כהפרת חוזה, אותה יש לבחון במסגרת דיני החוזים (ר' לדוגמא: ע"א 5258/98
פלוני נ' פלונית, פסק-דינו של הנשיא ברק).
יחד עם זאת, יש לציין, כי עילה זו שנויה במחלוקת, ולא פעם, הובעה בפסיקת בתי המשפט רתיעה מתביעות מעין אלה (ראה לעניין זה דעת המיעוט בפסק הדין פלוני לעיל של כבוד השופט רבלין וכן ע"א 461/64
טמסיט נ' פחימה, פ"ד יט (4) 129, 131 (1965);
ע"א 609/68 נתן נ' עבדאללה, פ"ד כד(1) 455, 464 (1970); ע"א 4/66
פרץ נ' הלמוט, פ"ד כ(4) 337, 359 (1966).
יתרה מזו, גם ההלכה הפסוקה הרואה בהבטחת נישואין חוזה מחייב, מציבה מספר סייגים: הבטחת הנישואין אינה ניתנת לאכיפה; הנפגע מהפרתה של הבטחת נישואין אינו זכאי לפיצויי קיום, כי אם לפיצויי הסתמכות בלבד; לפי סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין לא מוענקת להבטחה להינשא ההגנה הנתונה למרבית החוזים באמצעות העוולה של גרם הפרת חוזה (ראה, דניאל פרידמן, נילי כהן
, דיני חוזים (חלק א'), עמ' 367-369).
בענייננו, הצדדים היו מאורסים ותיכננו להינשא, ואף נקבע תאריך לכך. לכן במקרה זה מתייתר הצורך לדון בשאלה האם ניתנה הבטחת נישואין והאם השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים.
6. התובע טוען בתצהירו, כי הנתבעת 1 היא שביטלה את האירוסין. לגישתו הוא הבין מניתוק הקשר ומההיחפזות בפנייה לעורך דין, כי בכוונת הנתבעת 1 להציג מצג כאילו הוא זה שביטל את האירוסין (ראה ת/1).
התובע נשאל בחקירה הנגדית בנוגע לביטול האירוסין מצד הנתבעת 1 והשיב:
"ת. אני נפגשתי עם בן דוד שלה ששמו חביב חורי, והוא סיפר לי שהיא כבר לא מעוניינת בקשר ולפני שבאתי איתה בדברים הוא כבר התקשר לאבא שלי וסיפר לו את הכל.
ש. מי זה חביב חורי? יש קרבת משפחה בינך לבינו?