פלונית נ' פלוני

1 .         רקע עובדתי

          א.      התובעת והנתבע החלו במערכת יחסים זוגית בחודש פברואר 2004, וב-9.04 עברו להתגורר תחת קורת גג אחת.  

          ב.      התובעת נכנסה להריון ב-12.04, וביום 10.02.05 הצהיר הנתבע על אבהותו בביה''ד הרבני האזורי בת''א.

          ג.       התובעת והנתבע היו אמורים להינשא ביום 31.05.05, וסיימו את כל ההכנות הנדרשות.

          ד.      התובעת והנתבע לא נישאו זה לזו. התובעת הפילה את ולדה ביום 1.04.05, והנתבע הקים משפחה עם בת זוג אחרת.

          ה.      התובעת תובעת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין.

2.       ביטול הנישואין

          א.      לטענת התובעת בכתב התביעה, 10 ימים לפני מועד החתונה המתוכננת, נתבקשה ביוזמת אם הנתבע לחתום על הסכם ממון. נתגלעו אי הסכמות, ולאחר ויכוחים הבינה ממשפט שאמר יומיים לפני החתונה, כי הוא מבטל את החתונה. על ביטול החתונה נודע לה במפתיע מאולם השמחות והרב שצפוי היה להשיאם. כל ניסיונותיהם של התובעת, אחותה וגיסה, לבטל את רוע הגזירה ולעמוד תחת החופה עם הנתבע, לא נענו (סעיפים 11-23 לכתב התביעה).

          ב.      על גרסה זו חזרה התובעת בתצהירה, אלא שהוסיפה כי יום לפני החתונה הודיע לה הנתבע עצמו על כי הודיע לאמו שהחתונה מבוטלת (סעיף 23 לת/1), אם כי חזרה גם על גרסתה שהביטול נודע לה במפתיע מאולם השמחות ומהרב, כשהנתבע ובני משפחתו לא טרחו להודיעה במפורש על ביטול החתונה (סעיפים 25-26 לת/1).

          ג.       מאידך, לטענת הנתבע, 3 ימים לפני מועד החתונה רבו בני הזוג, התובעת עזבה את הבית כשהיא שוברת את דלת הכניסה של חצר הבית, חזרה רק בערב כשהיא מסרבת לדבר איתו. למחרת, תוך כדי העלאת הריב הקודם, התפרצה בצעקות, השליכה כלי בית וחפצי נוי על הרצפה ולכיוונו, והזמינה משטרה לביתם. למרות בקשותיו לבטל את הזמנת השוטרים, ביקשה לבטל את התלונה, רק משהגיעו. לטענתו, בעקבות אירוע זה, ללא קשר לבקשה לחתום על הסכם ממון, נאלץ להודיע לתובעת על ביטול החתונה, ואכן, התובעת עזבה את ביתם המשותף.

          ד.      הנתבע הודה שאחותה של התובעת וגיסה ביקשו ממנו לבטל את הביטול, אך הוא ביקש לדחות את המועד, בטרם יחליט סופית, ונענה בשלילה.

          ה.      בעוד שהתובעת טענה כי הנתבע לחץ עליה להכנס להריון בטרם נישואיהם, התעקש האחרון כי ההריון הפתיע אותו, ולמרות שלא היה מתוכנן, הודה באבהותו, ואף היה נכון לשאת במלוא האחריות לילד שיוולד, ועל כן היתה ההפלה החלטה של התובעת בלבד.

          ו.       האירוע האלים, ימים ספורים לפני החתונה, הוסתר ע''י התובעת בכתב התביעה ובתצהירה, ורק בחקירתה הנגדית הסתבר כי אכן עזבה ביום 28.03.05, שלושה ימים לפני החתונה, את הבית, כשהיא שוברת את דלת הכניסה (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 11-16). למחרת, לאחר שלא דיברו ביניהם, החלו לזרוק איש על רעהו חפצי בית, והיא הזמינה משטרה, אך משהגיעו ביטלה את התלונה (עמ' 13 לפרוטוקול, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 1-6).

          ז.       די בהסתרת אירוע אלים משמעותי זה, שלושה ימים לפני החתונה, שלפחות כרונולוגית בעקבותיו בוטלה החתונה, כדי להטיל ספק בעדותה של התובעת ולקבוע כי לא ניתן לקבע על פיה מסמרות. בניגוד לאמור בכתב התביעה, גם טענת התובעת בפני ד''ר קרת ובחקירתה, כי הנתבע היה אלים כלפיה (עמ' 10-11 לפרוטוקול). לא נזכרה בכתב התביעה ובתצהירה.

                   הדברים מקבלים משנה תוקף משלא טרחה התובעת להעיד את אחותה וגיסה, אשר גם אליבא דגירסתה היא, שוחחו בערב האירוע עם הנתבע ואמו, וניסו לשכנעם לקיים את החתונה במועדה וכידוע.

"... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457).