1. לפניי תביעה המייחסת לנתבעת 1 הפרת הסכם מכר של נכס מקרקעין ולנתבע 2, רשלנות בקשר לייצוג התובעים בהתקשרות בהסכם המכר האמור, כמו גם נטען למצג שווא ותרמית.
2.
הצדדים
2.1 הנתבעת 1, אישה קשישה, הייתה החוכרת לדורות של יחידת דיור הנמצאת בבנין במרינה בהרצליה, אותה רכשה מחברת מבני עופרים בע"מ (להלן:
"הנתבעת" ו
"היחידה", בהתאמה). הנתבעת, הינה חותנתו של מר יחזקאל רמו (להלן:
"רמו"), לו מעורבות רבה באירועים נשוא התובענה. רמו הוא אשר מימן את רכישת היחידה ונהג בה מנהג בעלים, אך רשם את הזכויות בה על שם חמתו, מטעמי מיסוי.
2.2 התובעת 1 (להלן:
"התובעת"), קשישה אף היא, מעל 90 שנה, פעלה במסגרת ההתקשרות נשוא ההסכם, באמצעות נכדה הוא התובע 2 (להלן:
"התובע"), והיא שנרשמה כרוכשת היחידה מהנתבעת, אף זאת מטעמי מיסוי.
2.3 התובע, שחקן כדורגל בעברו, ומי שניהל מטעם התובעת את המו"מ וההתקשרויות לרכישת היחידה. אין חולק כי התובע הוא שמימן את מלוא סכום התמורה בגין היחידה, קיבל את החזקה ונהג בה מנהג בעלים.
2.4 הנתבע 2 (להלן:
"הנתבע"), הינו עו"ד במקצועו, בעל משרד עורכי דין בתל אביב, בן אחותו של רמו. הנתבע, טיפל בכל הצד המשפטי של ההתקשרויות נשוא העסקה.
2.5 בנוסף לבעלי הדין אציין גם את אלה:
רן רמו (להלן:
"רן"), הוא בנו של רמו, בן דודו של הנתבע, אשר היה מעורב אף הוא בהליכים נשוא התובענה.
2.6 אביב שחם (להלן:
"אביב"), הינו אחיו של הנתבע, פרקליט בהכשרתו אשר עבד במשרדו של הנתבע בחלק מהתקופה נשוא התביעה.
3.
עיקר העובדות הדרושות לעניין
3.1 רמו היה אחד משני הבעלים של חברה בשם יקר שירותי מזון בע"מ (להלן:
"החברה"). עיסוקה העיקרי של החברה היה בענף ההסעדה. הבעלים האחר של החברה היה מר יעקב קרקו (להלן:
"קרקו"). לימים החליט רמו לרכוש את חלקו של קרקו בחברה, ולשם כך התחייב רמו לשלם לקרקו את התמורה המוסכמת וכן לשחרר אותו וכל מי מטעמו מהתחייבויות שנתנו לצרכי החברה. הליך ההפרדות בין רמו לבין קרקו אינו דרוש לתובענה.
3.2 בנק הפועלים בע"מ (להלן:
"הבנק"), העמיד אשראים לצורך פעילות החברה. כחלק ממסכת הביטחונות שניתנו לבנק להבטחת האשראים, שימשה גם היחידה. לפיכך, נרשם על זכויות הנתבעת בדירה, מישכון לטובת הבנק, ללא הגבלה בסכום (להלן:
"השעבוד").
3.3 נוכח הצורך לשלם לקרקו את המגיע לו בהתאם למוסכם בינו לבין רמו, לרבות שחרורו מערבויות לחברה, נדרש רמו לסכומים ניכרים. לשם כך פעל רמו למימוש נכסי מקרקעין שונים שהיו בבעלותו או בבעלות מי מבני משפחתו. לעניין זה אקדים ואומר כי הגם שחלק מהנכסים האמורים היו רשומים על שם בני משפחתו של רמו, בפועל, כך נטען, רמו היה הבעלים של אותם נכסים. בין הנכסים האמורים נכללה כאמור גם היחידה שנרשמה כאמור על שם חמותו-הנתבעת, מטעמי מס.
3.4 רן, שעבד יחד עם אביו רמו בעסקי החברה, ניסה לעניין רוכש שיקנה את היחידה, ואשר תמורתה תהווה מקור מימון לרמו, על מנת שהאחרון יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כלפי קרקו. על אלה נמנה התובע.
3.5 מעיסוקו ככדורגלן מקצועי אשר השתכר סכומים נאים, רכש התובע מספר דירות. הנתבע, שכאמור טיפל בכל ענייניו המשפטיים של התובע, טיפל עבורו גם ברכישת הדירות. לעניין זה יובהר כי התובע רכש דירה בפתח תקווה, דירה במושבה האמריקאית ביפו, מחצית דירה בחיפה ומחצית דירה במיאמי. חלק הרכישות לא נרשמו על שם התובע, וזאת משיקולי מיסוי. כך הוא גם באשר ליחידה נשוא התביעה, שנרשמה על שם התובעת, סבתו של התובע, הגם שאין חולק כי התובע הוא שמימן את רכישתה, התגורר בה מדי פעם וכדומה.
3.6
אחד מחבריו הטובים של התובע הינו אביב, אחיו של הנתבע. בין השניים שררו יחסי רעות שנים רבות, שתחילתם בילדותם והמשכם בבגרותם. על רקע זה, נוצרה גם ההיכרות בין התובע לבין הנתבע לאורה שימש הנתבע כפרקליטו של התובע, בענייניו של האחרון.
3.7 לאור הקשרים הטובים בין התובע לבין הנתבע ולבין אביב, וקשרי המשפחה שבין אביב לבין רן, הציעו רן ואביב לתובע לרכוש את היחידה מרמו. היחידה הוצגה לפני התובע אשר לאחר ביקור בה, החליט לרוכשה. באותה עת, שהו רמו ורעייתו בשיט תענוגות באיים הקריביים, ביחד עם הנתבע ורעייתו. רן התקשר בנוכחות התובע, לאביו והודיע לו על פרטי ההסכמה עם התובע, קרי שהתובע רוכש את היחידה. סמוך לאחר מכן שבו הנתבע ורמו לארץ, התקיימה פגישה במשרדו של הנתבע, במהלכה סוכמו פרטי הרכישה, ואלה הועלו על ידי הנתבע בנוסח הסכם המכר שנערך על ידו, ונחתם במשרדו ביום 10.3.05 (להלן:
"ההסכם").
3.8 כאמור, היחידה שימשה כבטוחה לבנק, ולפיכך היה צורך להסיר את השעבוד על מנת להקנות את הזכויות בה לתובעת, כשהיא חופשייה מהשעבוד. דא עקא, רמו העדיף שלא לסלק את השעבוד על היחידה אלא לעשות כן רק בתום שנתיים ממכירתה, ולהמשיך ולנצל את היותה בטוחה לבנק במהלך תקופה זו, דבר שיקל בתזרים המזומנים הדרוש לצורך התשלום לקרקו.
לפיכך, הוסכם מראש בין הצדדים, התובע מצד אחד, ורמו מצד שני , כי השעבוד יוסר תוך שנתיים ימים, וכי בשלב זה תישאר הדירה על שמה של הנתבעת ומבלי שתירשם הערה לטובת התובעת.