המשנה לנשיאה א' ריבלין:
מבוא
1. המערער הורשע, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ס' רוטלוי, ע' סלומון צ'רניאק וד"ר ק' ורדי), בשורה ארוכה של עבירות הכלולות בשבעה אישומים המופיעים בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו. כללית עוסק כתב האישום במסכת הכזבים של המערער ושותפתו ננה בנאי (להלן: ננה), כשמטרת המרמה הייתה לקבל סכומי כסף ניכרים ורכוש רב, ובחלק מן המקרים גם לבצע עבירות מין במתלוננות שפנו אל השניים בעקבות פרסומים באמצעי תקשורת ובאינטרנט על אודות יכולותיהם המיסטיות "להשיב אהבות נכזבות" ו"להסיר כשפים". העבירות בוצעו תוך ניצול מצוקתן של המתלוננות והסתמכותן על המערער ועל ננה, ולעיתים תוך שימוש באיומים ובהפחדות. כאמור, המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו. במרבית העבירות הודה לבסוף אך עמד על חפותו בכל הנוגע לאישומים השלישי והרביעי, הכוללים עבירות מין. בית המשפט הרשיעו אף בעבירות הכלולות באישומים אלה ומכאן ערעורו. כמו-כן מלין המערער על חומרת העונש שנגזר עליו - מאסר בפועל לתקופה של 22 שנים, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננות.
לא מצאתי להתערב בהכרעת הדין למעט התערבות חלקית באחד האישומים, לאמור: עבירות האינוס והמעשה המגונה שבאישום הרביעי. לאור הכרעתי זו, ומשיקולים שיפורטו בהמשך, סבורני כי יש להפחית את עונשו של המערער תוך התחשבות בחומרה היתרה הנלווית לעבירות שנותרו על כנן.
האישומים, ההרשעה והערעור
2. כיוון שהרשעתו של המערער באישומים הראשון, השני, החמישי, השישי והשביעי אינה שנויה עוד במחלוקת, לא אאריך בתיאור הפרטים הנוגעים לאישומים אלה. מדובר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עושק, איומים וסחיטה באיומים שבוצעו כלפי מתלוננות שונות, אשר נפלו קורבן למעלליהם של המערער ושל ננה. המתלוננות העבירו לידי השניים רכוש וכסף רב על-מנת שיוסרו מהן "כישופים" ו"עין הרע". המערער ושותפתו לפשע ניצלו את מצוקתן הנפשית של המתלוננות (האישומים הראשון והשני). המערער הורשע גם בקשירת קשר לביצוע פשע ובניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ביחס לתחקירנית תכנית הטלוויזיה "כלבוטק" (האישום החמישי). כמו-כן הורשע בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה והטרדת עד (האישומים השישי והשביעי). לגבי כל אלה כאמור אין בפנינו ערעור. אפנה עתה לאישומים שבהם כפר המערער.
3. אלה העובדות המתוארות באישום השלישי: המתלוננת ח.ו, ילידת 1955, פנתה לננה וביקשה שזו האחרונה תקרא עבורה בקלפים על-מנת "לפתוח" את מזלה. המתלוננת פגשה במערער ובננה בדירה בבת-ים ושם נאמר לה על-ידי ננה כי "יש עליה כישוף" וכי לשם הסרת הכישוף על המתלוננת למסור תמונה אישית וזהב שישמש להכנת קמע. המתלוננת סיפרה לשניים על אהבתה הנכזבת לאדם אחר, וננה השיבה כי אותו אדם "אוהב אותה, אבל בגלל שהוא נשוי יש בעיה והם יסדרו את הבעיה... תוך 40 יום העין הרע שיש עלי - ירד". המתלוננת מסרה לשניים 500 ש"ח ושרשרת זהב. לאחר-מהן נערכו פגישות נוספות. המערער וננה הציגו בפני המתלוננת מצג כוזב שלפיו, כתוצאה מ"טיפול", אשתו של האהוב "חלתה בסרטן" ולאחר מותה תזכה המתלוננת באהבתו. בהמשך הציגו השניים מצג כוזב נוסף בפני המתלוננת בדבר הצורך בטיפולים נוספים תמורת 20,000 ש"ח. הסכום שולם, ולפי ההוראה של ננה, לא נרשם שם המוטב על השקים. המערער וננה הוסיפו להיפגש עם המתלוננת ולהשמיע באוזניה דברי-כזב באשר לכשפים ולקללות שהוטלו על בני משפחתה. המתלוננת מצדה, מתוך מצוקה נפשית, פחד ואימה, מסרה לידיהם של המערער וננה שקים בסכום כולל של כ- 320,000 ש"ח (שוב, ללא רישום שם המוטב). השניים השתמשו בכספים למטרות אחרות מאלה שלשמן נמסרו, ובכלל זה בתי מלון וחנויות שונות, והכול תוך ידיעה כי השקים יחוללו וכי חשבונה של המתלוננת בבנק מוגבל.
המערער וננה - כך נכתב עוד בכתב האישום - איימו על המתלוננת כי יטילו כשפים נגדה ונגד בני משפחתה. הם אף אמרו לה כי בני משפחה הטילו עליה - על המתלוננת - כשפים, במטרה ליטול ממנה את דירתה. על-מנת "למנוע" מבני המשפחה ליטול את הדירה, חתמה המתלוננת, בהתאם להוראתם של המערער וננה, על הסכם "חיים משותפים" עם המערער ועל הסכם מתנה שלפיו מעבירה היא את הדירה לידי המערער "ואין לכל יורש מיורשי [המתלוננת] זכות ירושה בדירה". או-אז איים המערער על המתלוננת כי יסלקה מן הדירה. לא זו אף זו. לפי האמור בכתב האישום הציגו המערער וננה בפני המתלוננת מצג כוזב שלפיו עליה "לטהר" את גופה באמצעות קיום יחסי מין עם המערער. המתלוננת - כתוצאה מן הפחד והמצוקה שבהם הייתה שרויה - הסכימה לכך במספר הזדמנויות. המערער - כך לפי כתב האישום - החדיר לאבר מינה של המתלוננת ויברטורים וכן אצבעות. הוא שפשף את אבר מינו בין רגליה ועל חזה, וכן הורה למתלוננת להביאו לפורקן באמצעות ידה. המעשים המיניים צולמו בתואנה שמדובר בחלק מתהליך ה"טיהור".
עוד נכתב בכתב האישום כי המתלוננת מסרה למערער ולננה תכשיטי זהב, לאחר שהשניים הציגו בפניה מצג שווא שלפיו הוטלו עליה ועל אהוב-ליבה כישופים נוספים. המערער סיפר אחר-כך למתלוננת כי מן הזהב הוכנו "קמעות". את הקמעות קברה המתלוננת, כפי שהורה לה המערער לעשות, בבתי עלמין.
בגין כל אלה הואשם המערער בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עושק, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, אינוס ומעשה מגונה.
4. הסיפור המתואר באישום הרביעי דומה בפרטים רבים. הפעם מדובר במתלוננת י.ע, ילידת 1977, שפנתה לננה בבקשה כי זו תקרא עבורה בקלפים "על מנת לפתוח את מזלה" ולהשיב לה את בחיר-ליבה. ננה אמרה למתלוננת כי מוטל עליה כישוף וכי הסרתו כרוכה בתשלום של 25,000 ש"ח. עוד נאמר בכתב האישום כי המערער וננה הציגו למתלוננת מצג כוזב לפיו עליה לרכוש זהב במשקל 100 גרם לצורך תחילת "הטיפול" - יצירת קמעות וקבורתם בקברי בתולות. "הכסף" - כך אמרה ננה למתלוננת - "הולך למישהו אחר שהוא מהדרום". המתלוננת שילמה לשניים 1,200 ש"ח. לאחר-מכן יצאה המתלוננת עם המערער לרכוש זהב ותכשיטים. בחנות "יהלומי פירוב" בחר המערער תכשיטים בשווי 7,600 ש"ח, ואת הסכום שילמה המתלוננת בארבעה תשלומים. בשובם לדירה הוחתמה המתלוננת על מסמך שבו היא מצהירה כי תשלם למערער ולננה סך של 25,000 ש"ח עבור "העבודה, זוגיות וקבילה, מרצונה וללא איום". המתלוננת מסרה לשניים שבעה שקים על-סך 2,500 ש"ח כל אחד ושק נוסף על-סך 1,500 ש"ח - ללא שם המוטב, כפי הוראתה של ננה.
בהמשך, הוסיפה המתלוננת ושילמה סכומים נוספים - בתשלום עבור רכישת תכשיטים (סך של 4,900 ש"ח וסך נוסף של 7,000 ש"ח) ובכסף מזומן (סך של 23,000 ש"ח). זאת עשתה בעקבות המצגים הכוזבים שהציג המערער בפניה, ההבטחות שהשמיע באוזניה, ואיומיו כי יפגע בה ויטיל עליה כישופים. המערער מצדו לא עשה בתכשיטים שימוש כפי שהצהיר בפני המתלוננת, אלא מכר את התכשיטים בחזרה לחנות שבהם נרכשו. בהזדמנות נוספת רכשה המתלוננת - לפי דרישתו של המערער - מצלמה דיגיטאלית שבחר ונטל לעצמו (בשווי 3,000 ש"ח), זאת לדבריו, על-מנת לצלם את הבניין שבו מתגורר בחיר-ליבה, והכול - לצורך "הטיפול".
כתב האישום מוסיף ומתאר את מצגיו הכוזבים של המערער בדבר הצורך ב"טיפול מיני". בעקבות המצגים הללו נאותה המתלוננת לקיים עמו יחסי-מין בארבע הזדמנויות שונות. לפי כתב האישום, המערער החדיר לאבר מינה ויברטורים וכן את אבר מינו. הוא גם שפשף את אבר-מינו בין רגליה ועל ישבנה, והורה למתלוננת לשפשף את אבר מינו עד שהגיע לפורקן. יחסי המין צולמו, לאחר שנאמר למתלוננת כי הדבר מהווה חלק מה"טיפול". המערער איים על המתלוננת כי יפרסם את תמונותיה באתרים פורנוגראפיים באינטרנט.
בגין כל אלה הואשם המערער בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עושק, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, אינוס, מעשה מגונה ואיומים.
5. המערער כפר תחילה באישומים שיוחסו לו אולם בשלב הסיכומים הודה בעובדות המבססות את האישומים - למעט, כאמור, האישומים השלישי והרביעי. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בכל העבירות הכלולות בכתב האישום, כאשר רוב-רובו של פסק-הדין מוקדש מטבע הדברים לנימוקי ההרשעה באישומים השלישי והרביעי (שלגביהם דבק המערער בכפירתו). נימוקיו של בית המשפט המחוזי נשענים בראש-ובראשונה על ממצאים של מהימנות ועל ניתוח הראיות, כמו-גם על הפסיקה בסוגיות הרלבנטיות. בית המשפט מצא את עדויותיהן של המתלוננות מהימנות ותיאר אותן, בין היתר, כעדויות "ענייניות, ללא סתירות משמעותיות". המערער לעומת זאת הותיר רושם של אדם "מניפולטיבי שהאמת אינה 'נר לרגליו'". הוא הסתבך בשקרים והציג גרסאות מרובות. בית המשפט מצא חיזוקים שונים לעדותן של המתלוננות ובהם עדותה של השותפה ננה, שקריו של המערער, הודאתו של המערער בשורה של עבירות מרמה והדפוס החוזר שבמעשיו. בפרט, דחה בית המשפט את גרסתו של המערער כי הוא קיים מערכת יחסים זוגית-רומנטית עם המתלוננות ח.ו ו- י.ע, וכי כל המעשים - הן בפן הרכושי הן בפן המיני - נעשו מרצון ובהסכמה כחלק מאותה מערכת יחסים. בכל הנוגע לעבירת האינוס קבע בית המשפט כי הסכמתן של המתלוננות לקיום יחסי המין עם המערער ניתנה לאור מצגי השווא שהציג בפניהן לגבי היות המעשים חלק מ"הטיפול"; מצגי-שווא אלה, כך נפסק, עולים כדי מרמה לגבי מהות המעשה (כמשמעות התיבות הללו בסעיף 345(א)(2) לחוק העונשין).
6. המערער משיג על הרשעתו בעבירות הכלולות באישומים השלישי והרביעי, וטענותיו מכוונות במיוחד ובעיקר לפן המיני הכלול באישומים אלה. המערער אינו חולק על עצם קיומם של יחסי מין עם המתלוננות. טענתו המרכזית של המערער, היום כמו בבית המשפט קמא, היא כי בינו לבין שתי המתלוננות התקיימו מערכות יחסים רומנטיות, וכי הפעולות שנעשו במסגרת מערכות יחסים אלו היו מתוך הסכמה מלאה וחופשית מצדן של המתלוננות. בנוסף, טוען המערער כי העונש שהוטל עליו על-ידי בית המשפט המחוזי חמור יתר-על-המידה לנוכח נסיבות ביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות, העונש שהוטל על שותפתו ננה והאינטרס בדבר שיקום העבריין.
דיון: הכרעת הדין
7. ייאמר מייד כי אין כל סיבה להתערב בהרשעתו של המערער בעבירות הרכוש הכלולות באישומים השלישי והרביעי. בית המשפט המחוזי נימק היטב את הממצאים העומדים ביסוד הרשעה זו, ובכלל זה את התרשמותו ממהימנותן של המתלוננת ומיתר הראיות שביססו את הגרסה המפלילה. בכל אלה לא מצאנו עילה להתערב. הדיון יתמקד אפוא בהרשעתו של המערער בעבירות המין. כדברי בית המשפט המחוזי: "המחלוקת העיקרית שנותרה, אם כן, הינה לגבי שאלת הסכמתן של המתלוננות ח' וי' למעשים המיניים, שאין מחלוקת שנעשו עם הנאשם". שאלת ההסכמה - הסכמת-אמת או שמא הסכמה-שאינה-הסכמה - היא שתעסיק אותנו בערעור זה.
על הסכמה, הסכמה-שאינה-הסכמה וצורות שונות של פגיעה באוטונומיית הרצון