החלטה בתיק בש"פ 1880/10

           זוהי בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.        המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, חבלה בכוונה מחמירה ומעשה העלול להפיץ מחלה (תפ"ח (מחוזי ב"ש) 1135/08). על פי הנטען בכתב האישום, המשיב - החולה במחלת האיידס - פגש את המתלוננת ביום 24.4.2008 ושכנע אותה להגיע לביתו (בכתב האישום צוין כי לשניים היתה "היכרות שטחית" קודמת). באותו מועד בשעות הלילה הגיעה המתלוננת לביתו של המשיב ובשלב מסוים ישבו השניים בסלון הבית וצפו בטלוויזיה. או אז החל המשיב לגעת בברכיה של המתלוננת אשר התנגדה מצידה למעשים אלה. בשלב זה הפיל המשיב את המתלוננת על הספה, תפס את ידיה, החזיק אותן ביד אחת מעל ראשה ובעל אותה בניגוד לרצונה. המתלוננת התנגדה למעשים אלה ולאחר שהבינה שלא יעלה בידה למנוע מהמשיב לבצע את זממו ביקשה מהמשיב כי ישתמש בקונדום אך הנאשם השיב לה כי אין ברשותו קונדום. לאחר המעשים האמורים איבדה המתלוננת את הכרתה, והמשיב לקח אותה לחדר השינה שם הפיל אותה על המיטה ובעל אותה פעם נוספת שלא בהסכמתה. בכתב האישום צוין כי עקב מעשיו של המשיב הרתה המתלוננת ונאלצה לעבור הפלה, ועוד נאמר בכתב האישום כי המשיב לא סיפר למתלוננת כי הוא חולה באיידס.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 30.11.2008 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן) את הבקשה, ובקשות לעיון חוזר שהגיש המשיב בעניין מעצרו נדחו (ר' החלטות מיום 3.5.2009 ומיום- 22.2.2010). מאחר שחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים עתרה המבקשת להאריך את מעצרו, וביום 14.8.2008 נעתר בית משפט זה לבקשה בהסכמת המשיב והורה על הארכת מעצרו בתשעים ימים (ראו החלטת כב' השופט ח' מלצר בבש"פ 2401/09). משפטו של המשיב לא הסתיים גם בתוך תקופת ההארכה הראשונה ועד כה נדרשו שלוש בקשות הארכה נוספות אשר לכולן נעתר בית משפט זה (ראו ההחלטה בבש"פ 5050/09 (מיום 16.6.2009) שניתנה בהסכמת המשיב וכן ראו ההחלטות בבש"פ 7146/09 (מיום 16.9.2009) ובבש"פ 9869/09 (מיום 13.12.2009)). בהחלטה האחרונה מיום 13.12.2009, הנוגעת לבקשת ההארכה הרביעית, עמד בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) על כך שהמשפט עומד לקראת סיום, בציינו כי:

"אשר להתנהלותו של המשפט טענה המדינה, כי צפוי שפרשת ההגנה תבוא לסיומה ביום 21.12.09 וכן נאמר לי כי הסיכומים אמורים להיות מוצגים בפני בית המשפט ביום 3.1.2010" (בש"פ 9869/09 מדינת ישראל נ' ווסה, פיסקה 4 (טרם פורסם, 13.12.2009)).

3.        על אף האמור בהחלטה הנ"ל לא נסתיים משפטו של המשיב מאז ומכאן הבקשה החמישית שבפני להארכת מעצרו. העיכוב שחל בסיום המשפט נובע מן הקושי להביא להתייצבותו של עד הגנה שחקירתו החלה בדיון מיום 21.12.2009 (בו הסתיימה שמיעת עדותו של המשיב). העד הנוסף לא סיים את עדותו באותה ישיבה ובמהלכה אף הוכרז כעד עוין (להלן: העד הנוסף), והוא אמור היה לסיים את עדותו בישיבה שנקבעה לצורך כך ליום 3.1.2010. דא עקא הוא לא התייצב לאותה ישיבה ולכן נדחה הדיון ליום 26.1.2010. גם לישיבה זו לא התייצב העד הנוסף ומשכך, הורה בית משפט קמא על דחיית הדיון ליום 4.3.2010 אך גם במועד נדחה זה לא התייצב העד לדיון. באותו שלב נעתר בית משפט קמא לבקשת הסנגור שעלתה גם בדיונים הקודמים, והוציא צו הבאה נגד העד הנוסף לקראת הדיון הנדחה, אותו קבע ליום 13.4.2010 לסיום פרשת ההגנה ולסיכומים על פה.

4.        המבקשת סבורה כי העבירות המיוחסות למשיב מלמדות כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה לשלום הציבור והיא מפנה לתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית משפט קמא בעניינו שם צוין כי שירות המבחן אינו ממליץ לשחררו לחלופה שהוצעה. עוד טוענת המבקשת כי טיב העבירות והעונש הצפוי למשיב אם יורשע מלמדים כי קיים חשש שינסה להימלט מאימת הדין ככל שישוחרר לחלופת מעצר. בהתחשב בטעמים אלה טוענת המבקשת כי במקרה דנן נוטה הכף בבירור אל עבר המשך מעצרו של המשיב. אשר להימשכות המשפט מציינת המבקשת כי פרשת התביעה הסתיימה עוד ביום 3.11.2009 ולטענתה הסיבה שדיוני ההוכחות בפרשת ההגנה נדחו מספר פעמים נובעת אך ורק מאי התייצבותו של העד הנוסף למשפט לצורך השלמת עדותו.

           מנגד טוען בא-כוח המשיב כי ניתן בשלב זה להסתפק בחלופת מעצר ולטענתו יש ליתן משקל במקרה דנן לכך שתנאי מעצרו של המשיב קשים במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא מוחזק בבידוד מוחלט בשל מחלתו. כמו-כן מדגיש בא-כוח המשיב כי הימשכות ההליכים עד כה אינה נובעת ממחדל של ההגנה ולגישתו התנהלות התביעה במשפט היא שהביאה לדחיות ניכרות בסיום שלב ההוכחות. אשר לעדותו של העד הנוסף מציין בא-כוח המשיב כי העד הנוסף הוכרז עד עוין (להגנה) וייתכן שהדברים שימסור בעדותו יצריכו את זימונה של המתלוננת לעדות נוספת.

           לאחר הדיון בבקשה שהתקיים בפניי ביום 15.3.2010, ועל פי החלטתי מאותו היום הגישה המבקשת הודעה משלימה בה ציינה כי צו ההבאה שהוציא בית משפט קמא נגד העד הנוסף, טרם הגיע לידי המשטרה. המבקשת הודיעה כי היא תערוך בירור מול מזכירות בית המשפט על מנת להביא לכך שהצו יועבר למשטרה לאלתר.

5.        דין הבקשה להתקבל. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לאתר את נקודת האיזון הראויה בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך. הכלל הוא כי ככל שמתארך והולך הזמן שבו נתון הנאשם במעצר גובר המשקל שיש לייחס לחזקת החפות ולזכותו של הנאשם לחירות, אך כפי שכבר נפסק לא אחת חלוף הזמן, לבדו, אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים מנגד ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו (ראו: בש"פ 4680/06 מדינת ישראל נ' אלפקיר, פיסקה 8 (טרם פורסם, 26.6.2006); בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקאות 15-14 (טרם פורסם, 20.2.2007)).

           במקרה דנן, בחינת השיקולים הצריכים לעניין מובילה אל המסקנה כי המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב מטה את הכף לטובת הארכת המעצר. למשיב מיוחסים בכתב האישום שני מעשי אונס המצביעים על מסוכנות רבה (לעניין המסוכנות האינהרנטית הנובעת מנאשם בעבירת אונס ראו בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.9.98)), הנובעת בנסיבות העניין לא רק מעצם ביצוע מעשי האונס המיוחסים לו אלא גם מן העובדה שביצע מעשים אלה, לכאורה, ביודעו כי הוא חולה איידס וכי במעשיו הוא עלול לגרום למתלוננת לחלות במחלה. אכן, העיכובים האחרונים בשמיעת המשפט אינם רובצים לפיתחה של ההגנה אך בה בעת אין להתעלם מכך שהמשפט עומד בפני סיום, ככל שהעד הנוסף יתייצב בעקבות צו ההבאה לדיון שנקבע ליום 13.4.2010, וסיכומי הצדדים צפויים אף הם להישמע באותו מועד. למותר לציין כי נוכח העובדה שהמשך המשפט במועדו תלוי כעת בהשלמת עדותו של העד הנוסף, על המבקשת לוודא כי צו ההבאה יועבר ללא דיחוי לידי גורמי המשטרה ויבוצע על ידם מבעוד מועד.

           בהינתן כל האמור לעיל, אני סבורה כי האיזון הראוי בין שלום הציבור וביטחונו ובין זכותו של המשיב לחירות מחייב במקרה דנן את המשך שמיעת המשפט כשהמשיב נתון במעצר. אשר על כן, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1135/08, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ג' ניסן, תש"ע (18.3.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מא

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il