המיסיה הדתית הרוסית בירושלים נ' אסעיד

החלטה

מבוא

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 13.9.10 בת.א 10594-09-08 ובת.א 1157-10-08 ושתוצאותיו הוחלו על הצדדים בת.א 13603-09-08 בהתאם להסדר שקיבל תוקף של החלטה ביום 2.12.09 (להלן: "פסק הדין").

במסגרת פסק הדין מיום 13.9.10, קיבלתי את התביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהשטחים המוחזקים על ידם במבנה שבבעלות התובעת , הידוע כמבנה בית הידידות והממוקם על חלקה 8, גוש 16568 והמסומנים כמתחמים 202, 203, 205 ו- 311 וכן מהחלקים במסדרון באותו מבנה (להלן: המבנה).

טענות הצדדים

בבקשתם טוענים הנתבעים, כי סיכוייהם לזכות בערעור טובים הם וכי במידה והם יפונו מהנכסים, יהיה זה מן הנמנע להחזיר את המצב לקדמותו מאחר שהתובעת הודיעה בעבר על רצונה להרוס את הבניין ולהקים מבנה חדש. זאת ועוד, היות ומדובר בנכסים המשמשים לפרנסתם, פינוי הנכסים עתה, ובטרם הכרעה בערעור, משמעו הריסת מקור פרנסתם המשמש אותם זה שנים רבות דבר שיקשה מאוד על החייאתו מחדש במקום, במידה והערעור יתקבל.

התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת, כי מדובר בפינוי נכסים עסקיים שההלכה לגביהם קובעת כי פינוייהם אינו גורם ברגיל לנזק בלתי הפיך. זאת ועוד, סיכויי הערעור אינם גבוהים ואין בהם כדי למלא אחר התנאי הראשון לעיכוב ביצוע פסק הדין. טוענת התובעת עוד, כי התצהיר שהוגש ע"י הנתבעים בתמיכה לבקשתם הינו תצהיר כוללני הסובל מפגמים רבים.

בתשובה לתגובה חוזרים הנתבעים על הטענות המועלות על ידיהם בבקשה ומוסיפים כי, תגובת התובעת אינה מביאה שום טעם מדוע על ביהמ"ש לחרוג בנסיבות תיק זה מההלכה הפסוקה בעניין עיכוב צווי פינוי נכס עד להחלטה בערעור ומדוע בתיק זה אין זה נכון להיעתר וליתן צו עיכוב ביצוע כמבוקש.

דיון והכרעה

הכלל הוא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין ( ראה: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי; תשמ"ד- 1984). בעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפירות פסק הדין באופן מיידי, גם אם בעל הדין שכנגד הגיש ערעור על פסק הדין. על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים וכן אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו (ראה: ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נגד ויטקו כימיקלים בע"מ פ"ד מא(1) 713 ; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מג(2) 172).

בענייננו, מדובר בפסק דין אשר מורה על פינוי וסילוק ידם של הנתבעים מנכסים בהם מקיימים את עסקיהם. המבקש מס' 1 מנהל משרד להנדסת בניין, המבקש מס' 2 מנהל מסעדה, והמבקש מס' 3 מנהל חנות קלייה וממכר קפה פסק דין של פינוי נמנה עם אותם עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע כדבר שבשגרה . יחד עם זאת, עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו פינוי נכס עסקי " יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים, מטבע הדברים " (רע"א 3548/10 פלונית נגד פלונית). נקבע עוד, כי "הגם כי אין להקל ראש בהשלכותיו של פסק הדין על עסקיהם של המבקשים, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך" (רע"א 678/08 פרוספריטי פי.די.אס. איי שרותי מזון (1977) בע"מ נגד אפריקה ישראל להשקעות בע"מ). בע"א 7399/10 בני חלפון נגד מנהל מקרקעי ישראל, דחה בית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו פינוי חוות סוסים, בין היתר, מהטעם "שחוות הסוסים שעומדת על המקרקעין הנה נכס עסקי, הנזק מפינוי נכס זה הוא לרוב כספי במהותו שאיננו בלתי הפיך, וניתן לרפאו בפיצוי כספי היה והערעור יתקבל".

בענייננו, על אף שמדובר בפסק דין המורה על פינוי נכסים עסקיים, שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות עיכוב ביצוע פסק הדין, זאת מאחר שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הדבר יקשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו, אם וכאשר יזכו הנתבעים בערעור. הנתבעים שכרו את הנכסים במבנה לפני עשרות שנים ולטענתם אף שילמו דמי מפתח. במשך עשרות שנים החזיקו הנתבעים בנכסים בסברם שמעמדם הוא של דיירים מוגנים ומתוך צפייה שתקופת השכירות אינה מוגבלת בזמן. משכך, פיתחו הנתבעים שייכות למקום ויצרו לעצמם מוניטין הקשור למיקום העסקים. בנסיבות אלו פינוי הנתבעים מהנכסים והדרישה מהם להעתיק את עסקיהם, בטרם יתברר הערעור, אינה בעלת השלכות כספיות בלבד אלא כרוכים בכך רגשות, אמוציות ועוגמת נפש רבה שתיגרם להם כתוצאה מהפינוי. על נזק זה קשה לפצות בכסף, אם וכאשר יתקבל הערעור.

בנסיבות אלה, סילוק ידם של הנתבעים מן הנכס עלול לגרום להם נזק בלתי הפיך מבחינת פרנסתם ופרנסת בני משפחתם וכן לנזק נפשי שלא ניתן לרפאו בפיצוי כספי היה והנתבעים יזכו בערעורם. נסיבות אלו מצדיקות, לטעמי, סטייה מן הכלל החל על נכסים עסקיים.

לעניין סיכויי הערעור, פסק הדין ניתן על ידי, ולפיכך קיים קושי להעריך את סיכויי הערעור, שכן מטבע הדברים אני מאמין באמור בפסק הדין ובמסקנה אליה הגעתי. יחד עם זאת, בערעור שהגישו הנתבעים הם מעלים, בין היתר, טענות משפטיות כך שנראה על פניו כי אין המדובר בערעור מופרך.

לא מצאתי ממש בשאר הטענות אשר מעלה התובעת בתגובתה.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע פסקי הדין שניתנו על ידי ביום 13.9.10 ו- 7.10.10, בתיקים שפורטו במבוא, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"א, 24 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.